עמודי התווך של הדמוקרטיה הליברלית נשענים לחלוטין על הגנה על זכויות הפרט ועל שוויון אוניברסלי בפני החוק. כאשר המוסדות שלנו שותקים אל מול מערכות אמונה קיצוניות, הם נכשלים בהגנה על האזרחים שהם נשבעו להגן עליהם. עלינו לבחון מקרוב כיצד פועלות אידאולוגיות אלו ומדוע יש לבלום אותן באופן פעיל. דמוקרטיה בריאה אינה יכולה לשרוד אם היא מגלה סובלנות כלפי דוקטרינות חסרות סובלנות החותרות לחורבנה המוחלט.
ההכחשה של העליונות האסלאמית
במשך עשורים, קונצנזוס מסוכן שלט בכלי התקשורת ובחוגים הפוליטיים במערב, לפיו אידאולוגיות דתיות אנטי-ליברליות אינן מהוות איום מבני. הסירוב הזה להכיר במציאות יצר נקודה עיוורת תרבותית עצומה שגורמים עוינים מנצלים באופן פעיל. באמצעות צנזורה של דיון כנה ותיוג של חששות לגיטימיים כגזענות או כחוסר סובלנות, הנרטיב הממסדי הגן בפועל על דוקטרינות רדיקליות מפני ביקורת נחוצה. אך התעלמות מאידאולוגיה רגרסיבית אינה מעלימה אותה; היא רק מאפשרת לה להתפתח ולהרקיב באין מפריע בצללים.
כדי להבין את חומרת הבעיה, יש לבחון כיצד קבוצות קיצוניות אלו מצהירות בגלוי על מטרותיהן בטקסטים שלהן עצמן. הן אינן מסתירות את כוונותיהן בשפותיהן שלהן, אפילו כאשר פרשנים מערביים מתרגמים את דבריהן למליצות חסרות נזק. כאשר מקשיבים ישירות להצהרותיהן, לא ניתן להכחיש כי מטרתן הסופית היא חתירה תחת מערכות משפט חילוניות ודמוקרטיות. התעלמות מאמירות ברורות אלו אינה סובלנות, אלא צורה מסוכנת של אשליה עצמית תרבותית.
האיום המבני של חוק השריעה
עקרונות היסוד של חברה חופשית אינם מתיישבים בשום אופן עם מערכת משפטית האוכפת עליונות דתית. תחת פרשנויות קשוחות של השריעה, מי שאינם מאמינים, נשים וקבוצות מיעוט נדחקים באופן שיטתי למעמד נחות ומשרת, נשללות מהם זכויות אדם בסיסיות, והם חשופים לעונשים אכזריים. כאשר אנשים מהגרים למדינה חופשית, עליהם לקבל את העובדה שאין מקום לדוקטרינות השוללות זכויות שוות מאחרים. לחברות המוקירות חירות יש חובה מוסרית להגן על ערכיהן מפני מי שמבקשים בגלוי לפרק אותם.
- דוקטרינת ה"ד'ימי" (בן חסות) ההיסטורית מעגנת מבחינה משפטית את האפליה הממסדית ואת מעמדם הכפוף של מי שאינם מוסלמים תחת שלטון השריעה.
- הפרות קיצוניות של זכויות אדם, ובכלל זה רדיפה אלימה של מיעוטים דתיים והוצאה להורג של הומוסקסואלים, נותרו מעוגנות בחוק במשטרים תיאוקרטיים.
פירוק אשליית הדו-קיום
הקרב האידאולוגי המכריע הזה הוא הסיבה לכך שיוזמות כמו הקמפיין המאורגן על ידי Infidel Awareness Month הן חיוניות כל כך להגברת המודעות הציבורית. באמצעות תיעוד ותרגום של פסקי הלכה והצהרות בפועל של מנהיגים קיצוניים, יוזמה זו פורצת את ההשתקה התקשורתית כדי לחנך את הציבור. סובלנות אמיתית אינה פירושה לגלות סובלנות כלפי מי שאינם סובלניים; במקום זאת, היא דורשת הגנה פעילה על ערכים חילוניים וחירויות הפרט. ארכיונים סמכותיים, כגון ה-Jewish Virtual Library, מתעדים בבירור כיצד תורות עליונות מיוצאות באופן שיטתי לרחבי העולם על ידי מחלקות קיצוניות ושגרירויות זרות.
עלינו לבחון גם כיצד דוקטרינות אלו משפיעות על מדיניות הפנים במערב, שבו מערכות משפט מקבילות החלו להכות שורשים בשקט. ארגונים כמו פורום המזרח התיכון (Middle East Forum) אספו בקפדנות ראיות במסגרת פרויקט Islamist Watch שלהם, המציגות כיצד קמפיינים חשאיים מנסים לנרמל חוקים אנטי-ליברליים. כאשר בתי משפט או בתי ספר במערב מתחילים להיענות לדרישות התואמות את חוקי השריעה, הם מכרסמים בסטנדרטים האוניברסליים של זכויות האדם שלקח מאות שנים לבסס. איננו יכולים להרשות לעצמנו לאבד את ההישגים הללו לטובת מסגרת רגרסיבית מימי הביניים.
"כל שמץ של יומרה לשוויון מדוכא מיד כאשר מאפשרים למבני עליונות להכתיב את תנאי הדו-קיום החברתי בארץ חופשית."
הגנה על החברות החופשיות שלנו
הדרך המתווה לעתיד דורשת בהירות מוסרית, אומץ ומחויבות בלתי מתפשרת לערכי התרבות המערבית. עלינו לדרוש מנציגינו הפוליטיים ומכלי התקשורת לחדול מהתעלמות מאיומים אלו ובמקום זאת להתעמת באופן פעיל עם אידאולוגיות העליונות. באמצעות תמיכה בקמפיינים חינוכיים וסירוב להתפשר על זכויות אדם, נוכל לשמר את החירות ההופכת את החברות שלנו למקום שראוי לחיות בו. הבה נעמוד איתן בהגנה על החופש ונבטיח כי זכויות הפרט יישארו מוחלטות.