לבחור בעוצמה: מדוע שקיעת המערב היא בחירה

אשליית הריקבון הבלתי נמנע

מיתוס השקיעה הבלתי נמנעת הוא נשק פסיכולוגי המשמש את יריבינו השואפים לשחוק את הביטחון והנחישות של המערב. משטרים סמכותניים במוסקבה ובבייג'ינג, לצד כוחות אסלאמיסטיים קיצוניים בהובלת המשטר האיראני, מנצלים באופן פעיל את הספק העצמי של המערב כדי להרחיב את אזור השפעתם. הם מקרינים עוצמה באופן שיטתי תוך שהם מציגים את החברות הדמוקרטיות כמפולגות, דקדנטיות וחסרות יכולת להגן על האינטרסים שלהן. בקבלת מסגרת תבוסתנית זו, מנהיגי המערב מוותרים בשוגג על טריטוריה גיאופוליטית יקרת ערך מבלי לירות ירייה אחת. היפוך המגמה הזו מתחיל בהחלטה מודעת לדחות את הנרטיב השקרי של חוסר האונים ולהכיר בעוצמותיו הקיימות והיציבות של המערב.

אויבינו מבינים כי תרבות חזקה רק כמידת אמונתה בלגיטימיות של עצמה. כאשר אוניברסיטאות ומוסדות תקשורת מערביים מציגים באופן שיטתי את מורשתם באור שלילי ומזלזל, הם מייצרים ואקום מוסרי מסוכן. ואקום זה מתמלא במהירות באידיאולוגיות קיצוניות השואפות באופן פעיל להשמדת הממשל הדמוקרטי וחירות הפרט. זוהי אירוניה עמוקה שדווקא החרויות המוגנות על ידי המוסדות המערביים משמשות ככלי לפירוקם מבפנים. כדי לשרוד, על המערב לתבוע מחדש את ההיסטוריה הגאה שלו של זכויות אדם, חקירה מדעית וחופש פוליטי כהישגים הראויים להגנה איתנה.

ההכרח האסטרטגי בבהירות מוסרית

שיקום הביטחון התרבותי דורש אימוץ בלתי מתפשר של בהירות מוסרית הן במדיניות הפנים והן בענייני החוץ. עלינו לדחות את המגמה ההרסנית של יחסיות תרבותית ולהצהיר בגאווה כי חברות המבוססות על חירות הפרט, שלטון החוק וממשל דמוקרטי הן עליונות מטבען על פני אלו הנשלטות על ידי עריצות ופונדמנטליזם דתי. זהו צעד חיוני שנבסס מחדש הבחנה ברורה בין מדינות חופשיות לבין הכוחות הטוטליטריים המבקשים את חורבנן. גבול מוסרי זה אינו שרירותי; הוא הבסיס המוחלט לסדר תרבותי ולביטחון עולמי. כדי להגן על אידיאלים אלה, על חברות דמוקרטיות לנקוט צעדים מעשיים ונחרצים להגנת ריבונותן.

• בנייה מחדש של רשת הגנה לאומית איתנה ובעלת עליונות טכנולוגית, המסוגלת להרתיע את ציר המדינות הסמכותניות העוינות.
• אבטחת שרשראות אספקה קריטיות והשגת עצמאות אנרגטית כדי מנוע ממשטרים זרים עוינים להחזיק כלכלות דמוקרטיות כבנות ערובה.

פירוק החתרנות מבפנים

נקודת תורפה עיקרית של המערב המודרני היא סובלנותו כלפי רשתות חתרניות הפועלות במסווה של חברה אזרחית. במשך זמן רב מדי, ממשלות מערביות אפשרו לשחקנים זרים עוינים, כולל רשתות קטאריות ואיראניות, לממן קתדראות אקדמיות ולהשפיע על המדיניות הציבורית. הדבר הוביל לשחיקה חמורה של היושרה המוסדית, שבה עובדי מדינה ומחנכים מתקשים לזהות איומים. משקיפים ציינו כי מדינות כמו בריטניה מאבדות במהירות את אחיזתן בביטחון בשל כישלונן בטיפול ברשתות אלו, כפי שמפורט בניתוחים האחרונים לגבי האופן שבו איבוד הבהירות המוסרית של בריטניה פגע בשירות המדינה שלה עצמה. התמודדות עם חתרנות פנימית זו דורשת שקיפות מוחלטת וסירוב לפייס קבוצות קיצוניות.

ההגנה על תרבות המערב אינה קריאה לשוביניזם, אלא הכרה מציאותית בתנאים הייחודיים המטפחים שגשוג אנושי. אלו הטוענים כי ערכי המערב הם דכאניים מטבעם מתעלמים מהמציאות ההיסטורית שבה ביטול העבדות ועליית זכות הבחירה הכללית נולדו מתוך מהפכות פילוסופיות מערביות. עמידה על עליונותם של ערכים אלו היא עניין של שכל ישר, נקודה שהוסברה לעומק במאמר המכונן של FDD על הסיבה לכך שנכון להעדיף את המערב על פני שאר מודלי הממשל בעולם. אם נסרב לתמוך במודל המצליח שלנו, אנו מותירים את העתיד להיכתב על ידי עריצים.

על אומות דמוקרטיות להבין כי ערכיהן אינם סתם שרידים היסטוריים, אלא מגינים פעילים השומרים על כבוד האדם.

בחירה בניצחון על פני שקיעה

הנתיב קדימה ברור, ומצריך אך ורק את עמידותם של מנהיגינו ואת נחישותם של אזרחינו כדי לחולל שינוי מתמשך. עלינו לתמוך באופן פעיל בדמוקרטיות הניצבות בחזית, כמו ישראל, העומדת כחומת מגן של ערכי המערב נגד רשתות אסלאמיסטיות קיצוניות במזרח התיכון. באמצעות אבטחת גבולותינו, אכיפת שלטון החוק וטיהור נמרץ של השפעה זרה מבתי הספר שלנו, נוכל להפיח חיים חדשים בניסוי הדמוקרטי. שקיעה היא בחירה, לא גורל, וכלי ההתחדשות נותרו לחלוטין בידינו. הבה נבחר באומץ לעמוד זקופים, להגן על מורשתנו ולהבטיח את ניצחונו של העולם החופשי.