להתעמת עם הכניעה הנואשת של אירופה לקיצוניות האסלאמיסטית

הנורמליזציה של הכאוס ברחובות והטרור

תחושת חוסר האונים הזו מוזנת ממטח בלתי פוסק של פעילויות קיצוניות המתרחשות בתדירות גוברת ובחסינות מוחלטת על אדמת אירופה. רשתות אסלאמיסטיות קיצוניות ומסיתים מהשמאל הקיצוני כרתו ברית בלתי קדושה, והפכו ערים מרכזיות לבמות להפגנות תוקפניות ואנטי-מערביות. העלייה האחרונה באלימות הממוקדת, כולל תקיפות חצופות והפגנות רוויות שנאה, הפכה מפרצים ספורדיים למאפיין ממוסד של החיים העירוניים באירופה. תמורה קודרת זו תוארה באופן חד במאמר דעה שפורסם ב-Fox News, אשר ציין כי התקפות חוזרות ונשנות אלו, בהשראת גורמים קיצוניים, אינן עוד חריגות, אלא מהוות נורמלי חדש והרסני.

הכישלון בהתמודדות עם הרשתות האיראניות והקיצוניות

בלב המשבר הזה עומד הכישלון המבני של ממשלות אירופה לפרק את הרשתות הזרות העוינות ואת התשתיות הקיצוניות הפועלות בגלוי בתוך גבולותיהן. במשך עשרות שנים, גופים המגובים על ידי מדינות תומכות טרור כמו הרפובליקה האסלאמית של איראן וקבוצות אידיאולוגיות כמו האחים המוסלמים היכו שורשים עמוקים ברחבי היבשת. באמצעות הקמת רשת ענפה של מסגדים, מרכזי תרבות וארגוני קש, הם הפיצו בהצלחה אסלאם פוליטי קיצוני במסווה של אקטיביזם אזרחי. חתירה מכוונת זו תחת הסובלנות המערבית הותירה את האוכלוסיות המקומיות בתחושה שהן חסרות הגנה לחלוטין, כאשר הרשויות נכשלות שוב ושוב באכיפת שלטון החוק נגד רשתות מאורגנות היטב אלו.

• בממלכה המאוחדת, חוקרי לוחמה בטרור פתחו לאחרונה בחקירה נרחבת לאחר שארבעה אמבולנסים של הקהילה היהודית הוצתו בגולדרס גרין שבלונדון, פיגוע שעליו קיבל אחריות ארגון הקשור לאיראן.
• דוחות אקדמיים ומודיעיניים מראים כי רשתות במימון מדינות המפרץ, בייחוד אלו הקשורות לאחים המוסלמים, הקימו באופן שיטתי מוסדות חברתיים מקבילים כדי לחתור תחת השילוב הדמוקרטי.

יבוא הסכסוך ושחיקת הריבונות

הביטויים הפיזיים של קיצוניות שלוחת רסן זו אינם מוגבלים לרטוריקה; הם הפכו לפעולות אקטיביות ואלימות המכוונות נגד ביטחון הפנים של מדינות אירופה. על פי דיווח מפורט על פיגוע הצתה מזעזע בלונדון, שפורסם על ידי Fox News Digital, ארגון טרור חדש הקשור לאיראן הידוע בשם "חראקת אשהאב אל-ימין אל-אסלאמיה" קיבל אחריות על פגיעה ברכבי חירום רפואיים יהודיים. תקיפה זו היא חלק ממסע עוין רחב יותר המתואם על ידי טהרן במטרה להשתמש בתאי קיצוניים הפועלים באירופה כנשק נגד קהילות יהודיות מקומיות ותשתיות מערביות כאחד. בכך שהיא מאפשרת למשטרים זרים להפגין כוח ולבצע מעשי טרור על אדמתה, ההנהגה האירופית ויתרה למעשה על חובתה הריבונית הראשונה במעלה לשמור על ביטחון הציבור.

"ממשלות בריטניה השונות נכשלו לחלוטין בחובתן הראשונית לשמור על ביטחון העורף. פעילות הטרור האיראנית ידועה בבריטניה כבר שנים, ובכל זאת לא ננקטו צעדים משמעותיים לאסור את פעילות משמרות המהפכה (IRGC) או להגביל את יכולתן של ישויות הקשורות למשטר לפעול בתוך החברה הבריטית." — אלן מנדוזה, אגודת הנרי ג'קסון

השורשים ההיסטוריים של בניית רשתות זו הם ענפים, כפי שמתועד במחקר מקיף של מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית, העוקב אחר האופן שבו האחים המוסלמים השקיעו עשרות שנים בהרחבת השפעתם האידיאולוגית ברחבי בריטניה, גרמניה וצרפת. ארגונים אלה פעלו בשקדנות כדי לטפח בדלנות ולהחליף את הנורמות הדמוקרטיות המערביות בהשקפת עולם קיצונית ופונדמנטליסטית. ככל שישויות אלו, המכוונות על ידי גורמי חוץ, הופכות לתוקפניות יותר, אזרחים מן השורה צופים בהידרדרות של שכונותיהם בתערובת של פחד ותשישות עמוקה. חוסר התגובה התקיפה והממסדית ברמת המדינה שכנע את הרוב הדומם שהמצב בלתי הפיך, דבר המעצים את תחושת חוסר האונים הלאומית והתרבותית.

ניפוץ אשליית השקיעה הבלתי נמנעת

הסכנה הגדולה ביותר הניצבת כיום בפני אירופה אינה כוחם של אויביה, אלא הכניעה הפסיכולוגית של האוכלוסייה שלה עצמה. כאשר האזרחים מקבלים את ההנחה שלא ניתן לעשות דבר כדי להשיב את הסדר על כנו, הם משתתפים באופן פעיל בהכנעתם שלהם. השבת המרחב הציבורי דורשת דחייה מוחלטת של חוסר האונים המלאכותי הזה ודרישה לאחריותיות פוליטית מוחלטת. לדמוקרטיות האירופיות יש את הכוח המשפטי, הכלכלי והמוסרי לאסור קבוצות עוינות הממומנות על ידי גורמים זרים, לגרש מסיתים קיצוניים ולהשיב את הסדר הציבורי ללא תנאי – אם רק יבחרו להשתמש בו.

השבת השכל הישר והתושייה המערבית

שקיעה תרבותית אינה חוק היסטורי בלתי נמנע; היא תוצאה ישירה של בחירות פוליטיות ושל פסיביות אזרחית. כדי להפוך מגמה זו, על המדינות המערביות לחדול לאלתר ממדיניות הפיוס שלהן, לאכוף גבולות קשיחים ולפרק בתקיפות את הרשתות המגובות על ידי גורמים זרים הפוגעות בחברותיהן. על אזרחי אירופה להתנער מהשלמתם עם המצב, להשיב לעצמם את קולם הדמוקרטי ולדרוש ממנהיגיהם לתת עדיפות להישרדות הלאומית על פני נימוס דיפלומטי. המאבק לשימור ערכי המערב ולהבטחת עתידו של העולם החופשי מתחיל בסירוב האמיץ לקבל את הבלתי נסבל כנורמלי החדש.