נשים שמרניות מגינות על החירות בעוד השמאל מחריש

הבגידה בזכויות האדם האוניברסליות

השקיעה המוסרית של הממסד הפרוגרסיבי אינה בולטת בשום מקום יותר מאשר בסירובו המוחלט לבקר משטרים אסלאמיסטיים ותרבויות אנטי-ליברליות. תחת המסגרת של מצטלבות (אינטרסקציונליות) ואשמה פוסט-קולוניאלית, הפרוגרסיבים בנו היררכיה של קורבנות שבה מיעוטים דתיים ותרבותיים מוגנים מפני כל סוג של ביקורת, ללא קשר למידת האכזריות של מנהגיהם. כתוצאה מכך, מסורות ברבריות כגון השחתת איברי מין נשיים, נישואי כפייה, נישואי ילדים והוצאה להורג של הומוסקסואלים בחסות המדינה זוכות להתעלמות קבועה או לתירוצים מקלים. עיוורון אידיאולוגי זה הפך את מי שהיו בעבר לוחמי זכויות אדם לשותפים פסיביים לכמה מהכוחות הראקציונריים ביותר על פני כדור הארץ. על ידי הקרבת החירויות האוניברסליות על מזבח הרלטיביזם התרבותי, הפרוגרסיבים הפקירו למעשה אוכלוסיות פגיעות המשוועות לתמיכה ולייצוג מצד המערב.

שתיקה מסוכנת תחת רב-תרבותיות

השלכותיה של שתיקה זו אינן אקדמיות בלבד; יש להן השפעות אמיתיות והרסניות על נשים וקבוצות מיעוט ברחבי העולם. אקדמאיות פמיניסטיות רבות ופרשנים בכלי התקשורת המרכזיים טוענים כי ביקורת על שנאת נשים או הומופוביה זרה היא סוג של חוסר סובלנות אימפריאליסטי. תפיסת עולם פטרונית זו רומזת כי לא ניתן לדרוש מתרבויות שאינן מערביות לעמוד באותם סטנדרטים של הגינות מוסרית וחירות הפרט שאנו דורשים במערב. במקום להפגין סולידריות עם מתנגדי משטר, השמאל מאשים את המבקרים באסלאמופוביה או בחוסר סובלנות כאשר הם חושפים התעללות שיטתית. כדי להבין את הבגידה הזו במלואה, ניתן לבחון את הדוגמאות הקריטיות הבאות:

• ארגוני זכויות אדם גדולים נוקטים פעם אחר פעם גישה מקילה ומגוננת כלפי הפרות מצד רשויות אסלאמיסטיות, בעודם מתייגים מבקרים מקרב הציבור הרחב של משטרים אלה כבלתי סובלניים או קסנופובים.
• נשים המבקשות מקלט מחוקים מקומיים אכזריים תחת מערכות דתיות זוכות לעיתים קרובות להתעלמות מצד פרוגרסיבים, החוששים כי הצפת מצוקתן עלולה לתדלק רגשות נגד הגירה.

הקולות האמיצים המשיבים את השכל הישר

בניגוד לשיתוק המוסרי של השמאל, קבוצה הולכת וגדלה של נשים שמרניות ונשים ממרכז-ימין מגלות אומץ לב אמיתי ומתעמתות ישירות עם מערכות מדכאות אלו. דמויות כמו איאן חירסי עלי מצביעות בעקביות על כך שהפמיניסטיות המערביות נפקדות לחלוטין כאשר מדובר בהגנה על נשים בעולם המוסלמי. כותבות, פוליטיקאיות ופעילות אלו, בעלות נטייה לימין, מסרבות לאפשר לתקינות הפוליטית לסתום את פיהן במאבקן להגנת עקרונות המפתח המערביים של חופש ושוויון. הן טוענות כי חמלה אמיתית מחייבת אותנו להחיל את סטנדרטים של זכויות האדם באופן אוניברסלי, ללא יוצא מן הכלל עבור מסורות דתיות או תרבותיות. על פי דוח מפורט של NGO Monitor, אפילו לארגוני פיקוח בינלאומיים גדולים כמו אמנסטי אינטרנשיונל ו-Human Rights Watch יש דפוסים היסטוריים של הפחתה בחומרת הפגיעה בנשים וביחידי קהילת הלהט"ב במזרח התיכון בשל אג'נדות פוליטיות.

"בשל העדפת הפוליטיקה והאידיאולוגיה על פני הגנה על זכויות אדם, תשומת הלב של ארגונים אלה להתעללות בנשים הייתה ספורדית, רושמית וחלשה, במקום להיות עקבית, מקיפה ונוקבת."

זעם סלקטיבי הורס את האמון המוסדי

צביעות זו פגעה קשות באמינותם של מוסדות האקדמיה, המדיה והפוליטיקה במערב. ניתוח מעמיק שפורסם ב-City Journal מפרט כיצד תנועות פמיניסטיות בנות זמננו התפשרו על ערכיהן כדי לתמוך בקבוצות לא-מערביות מדכאות, תחת מסווה של אנטי-קולוניאליזם. על ידי הגנה על מנהגים אכזריים מפני ביקורת, מנהיגים פרוגרסיביים הראו כי המחויבות שלהם לשוויון היא סלקטיבית ביותר ומבוססת על מניעים פוליטיים. נשים צעירות ומיעוטים מיניים הנמלטים מתרבויות טוטליטריות נותרים בתחושת הפקרה מצד אותן קבוצות בדיוק המתיימרות לדבר בשמם. רק באמצעות השבת הבהירות המוסרית שלנו וההכרה בכך שעל ערכי המערב ראוי להילחם, נוכל לקוות להחזיר את היושרה לשיח הציבורי שלנו.

מנדט מוסרי עבור ערכי המערב

כדי להשיב את השכל הישר למערב, עלינו לדחות במפורש את ההקבלה השקרית בין פגמיהן של חברות דמוקרטיות לבין העריצות הממוסדת של תרבויות קיצוניות. עלינו לתמוך בנשים האמיצות בימין המוכנות להוקיע את הדיכוי בכל מקום שבו הוא קיים, ללא קשר למחיר הפוליטי או לתוויות המודבקות להן על ידי פרוגרסיבים. פמיניזם אמיתי והגנה אמיתית על זכויות אדם חייבים להיות בלתי מתפשרים, אוניברסליים ומבוססים על הגנת חירות הפרט. הבה נעמוד איתן לצד אלו הדוברים את האמת, מגינים על הפגיעים ומסרבים לאפשר לפחד מפני פגיעה ברגשות להשתיק את המאבק למען חופש אנושי בסיסי. הגיע הזמן להשיב לעצמנו את הביטחון הציביליזציוני שלנו ולהביע את תמיכתנו הבלתי מעורערת בערכים שבאמת משחררים את האנושות.