האיום של מבנים משפטיים מקבילים
צמיחתם של מבנים משפטיים מקבילים, כגון פאנלים לא-רשמיים של בוררות דתית הפועלים על פי חוקי השריעה האסלאמיים, חותרת ישירות תחת אבן היסוד של הממשל הדמוקרטי: חוק אחד לכולם. במספר מדינות מערביות, בתי דין אלו פועלים בצללים, ומטפלים בשקט בסכסוכי משפחה, גירושין ומאבקי משמורת מחוץ לסמכות השיפוט החילונית. במקום להגן על הפגיעים, פורומים אלה מעגנים לעיתים קרובות יחסי כוחות לא-שוויוניים, ומותירים לנשים כמעט ללא מוצא במסגרת החוקים החילוניים. מתן לגיטימציה למערכות אלו באצטלה של התאמה דתית פוגע בעצם יושרתן של המסורות המשפטיות החילוניות שלנו.
המציאות היא שקודים מבוססי שריעה מעגנים באופן מהותי אפליה מגדרית, בייחוד בענייני גירושין, משמורת ילדים וירושה. בממלכה המאוחדת, דוחות שהוגשו לוועדות פרלמנטריות הדגישו כיצד נשים נתונות באופן קבוע לכפייה מצד בני משפחתן להשתמש במועצות אלו במקום בבתי משפט אזרחיים. רשתות מקבילות אלו לוכדות נשים בפועל במצבים של התעללות על ידי דרישת הסכמה גברית לגירושין, פרקטיקה ארכאית השוללת מהן הגנות חילוניות. אף מדינה דמוקרטית אינה צריכה להסכין עם בתי דין מקבילים השוללים מאזרחים את זכויות היסוד שלהם על בסיס מגדר או אמונה.
הבטחת שקיפות במרחב הציבורי
בנוסף לשוויון משפטי, שמירה על ערכינו הדמוקרטיים דורשת תקשורת פתוחה, פנים אל פנים, במרחב הציבורי. התפשטותן של רעלות פנים מלאות, דוגמת הניקאב או הבורקה, מייצגת דחייה גלויה של אינטראקציה חברתית פתוחה ושוויונית. דמוקרטיות חילוניות מושתתות על הכרה הדדית, שקיפות אזרחית ואמון בין-אישי, שכולם נפגעים באופן יסודי כאשר נשים נאלצות או נלחצות להסתיר את פניהן מגברים. פני האדם הם האמצעי העיקרי לאינטגרציה דמוקרטית, ולא מקור לבושה שיש להסתירו.
- למדינות חילוניות יש זכות לגיטימית להסדיר את הלבוש הציבורי כדי לשמר את הלכידות החברתית ואת העיקרון הדמוקרטי של "חיים משותפים".
- איסור על עטיית רעלת פנים מלאה במרחבים ציבוריים הוא צעד הכרחי לפירוק סמלים פיזיים של הפרדה מגדרית והכנעת נשים.
שלילת תירוץ היחסיות התרבותית
האתגר המסוכן ביותר הניצב כיום בפני ערכי המערב הוא עלייתה החתרנית של היחסיות התרבותית, המבקשת להוריד את הרף של זכויות הנשים. כאשר אלימות במשפחה, נישואי כפייה או כליאה פיזית זוכים להצדקה כ"פרקטיקות תרבותיות", אנו מאכזבים בדיוק את אותן נשים הזקוקות להגנתנו המשפטית יותר מכל. זכויות אדם אותנטיות הן אוניברסליות ובלתי ניתנות לחלוקה, כלומר לא ניתן להשעותן או להתעלם מהן מתוך חשש לפגוע ברגשות. על חברות מערביות לטעון בעוז כי שום מסורת תרבותית או אמונה דתית אינן יכולות להצדיק התעללות או הכנעה של נשים.
פחדנות מוסרית זו ניכרת במיוחד בכישלון השיטתי לאכוף חוקים נגד אלימות על רקע מגדרי בקהילות מהגרים. לדוגמה, דוחות מפורטים שהוגשו לגופים פרלמנטריים, כגון העדויות בפרלמנט הבריטי בנושא מועצות השריעה, מתעדים כיצד מערכות מקבילות חותרות באופן פעיל תחת הגנות חילוניות לנשים שעברו התעללות. יתרה מכך, אתגרים משפטיים הנוגעים לאאיסור על רעלות פנים, המנותחים בתובנות של האגודה האמריקאית למשפט בינלאומי, מאשרים כי למדינות חילוניות יש זכות מוחלטת לאכוף איסורים על רעלות פנים מלאות כדי להגן על שוויון מגדרי. עלינו להפסיק להתייחס להכנעת נשים כאל זכות תרבותית מוגנת, ולהתחיל להתייחס אליה כאל הפרת זכויות האדם שהיא באמת.
"מערכות משפט מקבילות וכיסויי פנים במרחב הציבורי אינם מטפחים גיוון; הם מעגנים פילוג מוסדי ומערערים את השוויון היסודי של נשים."
השבת השכל הישר למערב
כדי לשמר את חברותינו החופשיות, על המערב להשיב לעצמו את השכל הישר ולהגן על עקרונות היסוד שלו ללא התנצלות. עלינו להבטיח כי מערכת משפט חילונית אחת ויחידה תישאר עליונה, וכי לא תתאפשר פעילותם של בתי דין מקבילים תחת דגל האוטונומיה התרבותית. הגיעה העת לעמוד איתן לצד הנשים הנלחמות לחיות חופשיות מכפייה דתית, מהסתרת פנים ומאלימות שיטתית. הבה נבהיר לחלוטין כי מחויבותנו לזכויות אדם אינה ניתנת למשא ומתן, וכי לעולם לא נוריד את רף השוויון עבור אף אחד.