במשך עשרות שנים נכנעו הדמוקרטיות המערביות לקונצנזוס שקט ומשתק, שלפיו בירוקרטיות המתרחבות ללא הרף, חוב לאומי מאמיר וגבולות פרוצים הם מציאות בלתי נמנעת של ממשל מודרני. הממסדים הפוליטיים המושרשים באירופה ובצפון אמריקה טענו כי משמעת פיסקלית היא התאבדות אלקטורלית, וכי דה-רגולציה אגרסיבית שייכת לעידן שחלף. ואולם, מחצי הכדור הדרומי, ניפץ נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי את האורתודוקסיה התבוסתנית הזו באמצעות עיקרון יחיד ובלתי מתפשר: הגנה עיקשת על חירות הפרט ועל השכל הישר. בכך שהוכיח כי צמצום חסר פשרות של המנגנון הממשלתי המנופח יכול לבלום היפר-אינפלציה ולהשיב את החיוניות הכלכלית, סיפק מיליי קריאת השכמה חיונית לעולם מערבי הצועד כסהרורי אל עבר שקיעה מבנית.
המתווה לתחייתו של המערב
עמודי התווך של גדולת המערב מעולם לא נשענו על התערבות בירוקרטית מופרזת או על תכנון כלכלי ריכוזי; הם נבנו על חירות הפרט, על שלטון החוק ועל קדושת היוזמה הפרטית. כאשר ממשלות מעמידות חלוקה מחדש של עושר וקצבאות מעל ליצירת עושר, הן מענישות בפועל את האזרחים החרוצים שהחדשנות שלהם מקיימת את עוצמתה של האומה. יישומה המהיר של דה-רגולציה מבנית בידי מיליי הוכיח כי שגשוג אינו מיוצר באמצעות צווים מנהליים, אלא מושג על ידי שחרורם של הבונים והיצרנים. אומות דמוקרטיות ריבוניות חייבות להפנים לקח חיוני זה, ולהכיר בכך שדינמיות כלכלית היא תנאי מוקדם ומכריע לביטחון לאומי ולהרתעה גיאופוליטית.
חברות דמוקרטיות אינן יכולות לשמר את עליונותן הטכנולוגית, הדיפלומטית או הצבאית מול משטרים סמכותניים עוינים בעודן מוחצות את התעשייה המקומית תחת הררי חוב רגולטורי. כאשר מנוע הייצור של החברה כורע תחת נטל של מיסוי דורסני, המדינה מאבדת בסופו של דבר את היכולת להגן על אזרחיה ולהקרין מנהיגות מוסרית בזירה הבינלאומית. החייאת העוצמה המערבית דורשת הגדרה מחדש ואמיצה של סדרי העדיפויות הלאומיים, אשר תציב את יוצרי העושר במקום הראשון ואת שומרי הסף הבירוקרטיים במקום האחרון. הניסיון הארגנטינאי מוכיח כי ניתן בהחלט לגבש מנדט ציבורי סביב שפיות פיסקלית, אחריות אישית ושקיפות מוסדית.
פירוק הלווייתן הבירוקרטי
כדי לחלץ חברות חופשיות מריקבון כלכלי מתמשך, על מנהיגים דמוקרטיים לאזור את העוז הפוליטי הנדרש כדי לפרק את מנגנון המדינה המנופח המטפח תלות. קיצוץ מנגנוני השלטון אינו תרגיל בצנע; זהו הציווי המוסרי ביותר של תקופתנו, המחזיר את האוטונומיה ישירות לידיהם של אזרחים ריבוניים ומיזמים יצרניים. באמצעות סגירת משרדי ממשלה פדרליים מיותרים וביטול אלפי משרות מנהליות טפיליות, הציב מיליי מתווה מעשי עבור בירות המערב. הלקח אינו מוטל בספק: רפורמה מבנית משמעותית מחייבת התעמתות ישירה מול קבוצות אינטרס מושרשות, במקום לפייס אותן בפשרות פחדניות.
- הפחתה תוקפנית של הוצאות מסלקת עיוותים ממשלתיים מלאכותיים, בולמת באופן מיידי את האינפלציה ומשיבה את כוח הקנייה של הצרכנים בכל רחבי הכלכלה הריאלית.
- בקרת גבולות קפדנית מגנה על הריבונות הלאומית, על ביטחון הציבור ועל שלטון החוק מפני לחצים כאוטיים של הגירה המונית המכבידים על התשתיות העירוניות.
דמוקרטיה משגשגת מחייבת גבולות מוגדרים היטב ומחויבות בלתי מתפשרת לריבונות חוקית. כאשר אומה ריבונית מוותרת על השליטה על הנכנסים לשטחה, היא מפרקת את המרקם האזרחי שלה, מעמיסה על השירותים הציבוריים ושוחקת את אמון הציבור במוסדות החוקתיים. בדיוק כפי שהפקרות פיסקלית משמידה את ערכו של המטבע הלאומי, גבולות פרוצים שוחקים את עצם יסודות קיומה של האומה. השכל הישר קובע כי חברה שאינה מסוגלת לאבטח את גבולותיה אינה יכולה לקוות להגן על אזרחיה או לשמר את מוסדותיה החופשיים לאורך זמן.
ריאליזם פיסקלי והגנה על הריבונות
המפנה הכלכלי שהושג בבואנוס איירס משמש הוכחה מתמטית לכך שאיזון פיסקלי הוא בר-השגה מיידית כאשר מנהיגות פוליטית דוחה דוגמות קולקטיביסטיות. על פי דיווח של רויטרס, רשמה ארגנטינה את העודף התקציבי השנתי הראשון שלה מזה יותר מעשור לאחר שביצעה קיצוצים תקציביים נחרצים בתוכניות ממשלתיות מנופחות. אבן דרך פיסקלית זו ניפצה את המיתוס הרווח שלפיו גירעונות ציבוריים הם גזירת גורל בלתי ניתנת לשינוי שמדינות מודרניות פשוט נאלצות לנהל. באמצעות חיסול הגירעונות הפיסקליים והפסקת הדפסת הכסף האינפלציונית, הביא הממשל לצניחה דרמטית בשיעורי האינפלציה החודשיים, והעניק למשפחות עובדות יציבות מחודשת.
"העולם המערבי נמצא בסכנה משום שאלו שאמורים להגן על ערכי המערב נשבו בחזון עולם שמוביל בהכרח לסוציאליזם ולעוני."
בהירות אידיאולוגית זו הוצגה ישירות בפני מנהיגי העולם כאשר מיליי נשא את נאומו המיוחד ופורץ הדרך בפני האליטות העולמיות בדאבוס, וקרא להם לנטוש ניסויים קולקטיביסטיים המחלישים את העולם הדמוקרטי. יתרה מזאת, אימוצו הבלתי מהוסס את ערכי המוסר היהודי-נוצרי וכן העמקת השותפות האסטרטגית שלו עם ישראל מדגישים את הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין חירות כלכלית לבין נחישותה התרבותית של הציוויליזציה המערבית. עמידה כתף אל כתף לצד בנות ברית דמוקרטיות כנגד יריבים סמכותניים דורשת הגנה בלתי מתנצלת על חירויות היסוד לצד קפיטליזם של שוק חופשי. ציוויליזציה המסרבת להגן על מורשתה המוסרית והכלכלית תיכנע בהכרח הן לתוקפנות חיצונית והן לריקבון אידיאולוגי פנימי.
השבת השכל הישר לעולם החופשי
הדרך קדימה עבור המערב אינה מסובכת ואינה עמומה: לכווץ את המדינה, לחסל את החוב הלאומי המשתק, לאכוף את ביטחון הגבולות ולהעלות על נס את היצרנים הבונים את התעשיות שלנו. ארגנטינה סיפקה הוכחה חיה לכך ששקיעה היא בחירה אידיאולוגית ולא גורל בלתי נמנע, אך הנטל ההיסטורי מוטל כעת על כתפיהם של אזרחים ברחבי אירופה, צפון אמריקה ובנות ברית דמוקרטיות ברחבי העולם להמשיך את המומנטום הזה. עלינו לפרק ללא התנצלות נרטיבים סוציאליסטיים, לדחות ספקות עצמיים תרבותיים, ולהוביל בגאון את הקפיטליזם הדמוקרטי שבנה את העולם המודרני. המאבק להשבת גדולתו של המערב מתחיל באזרחים מן השורה התובעים אומץ בלתי מתפשר ממנהיגיהם ומסרבים לקבל שקיעה מנוהלת כגורלנו.