כיצד מערכת המשפט המערבית מגוננת על פושעים ומפקירה חפים מפשע למוות

השיתוק ההרסני של השיטור הבריטי

מותו הטרגי של הסטודנט בן ה-18 הנרי נובאק בסאות'המפטון שבאנגליה ניצב כעדות מצמררת לריקבון מוסדי זה. לאחר שנדקר ארבע פעמים על ידי ויקרום דיגווה, שהניף להב טקסי מסיבי באורך 21 סנטימטרים, נובאק לא קיבל טיפול רפואי מיידי ומציל חיים. תחת זאת, השוטרים שהגיעו לזירה, משותקים מהחשש שיוכתמו בהטיה גזעית, בחרו לאזוק באזיקים את הנער הגוסס בעודו מדמם על המדרכה. בשעה שהסטודנט המדמם נאבק על נשימתו וזעק שוב ושוב כי נדקר, השוטרים התעלמו מזעקות השבר שלו והתמקדו במעצרו של הקורבן הגוסס, רק משום שתוקפו מיהר להטיח האשמה כוזבת בדבר עוינות על רקע גזעי.

כישלון בל יתואר זה לא היה טעות טקטית מבודדת, אלא התוצאה הלוגית והצפויה של ממסד שיטור שנבנה מחדש באופן שיטתי סביב מכסות גזעיות פרוגרסיביות. לאחר המשפט נחשף כי כוחות המשטרה הבריטיים פעלו תחת "מחויבות למאבק בגזענות" שנויה במחלוקת עזה, שנועדה להשוות את שיעורי המעצרים בין קבוצות אתניות שונות, ללא קשר לדפוסי הפשיעה בפועל. על ידי החלפת אכיפת חוק אובייקטיבית ומבוססת כישורים בדוקטרינות הרעילות של שוויון תוצאות מנהלי, המערכת הבריטית הכשירה הלכה למעשה את שוטריה להתבונן בקורבנות פשע לבנים מבעד לעדשה של חשדנות אוטומטית. התוצאה ההרסנית היא מערכת שאזקה מילולית נער חף מפשע הגוסס למוות רק כדי לרצות דוגמות אידיאולוגיות, תוך העדפת נראות בירוקרטית על פני החובה המקודשת להגן על חיי אדם.

החמלה האובדנית של ביקורת הגבולות הצרפתית

מעבר לתעלת למאנש, הרפובליקה הצרפתית הציגה כישלון קטסטרופלי דומה באחריות המוסדית שלה, כאשר המדינה מגוננת באופן אקטיבי על האלימים על חשבון אזרחיה הפגיעים ביותר. תחת אחיזתה של חמלה אובדנית, המבנה המשפטי הצרפתי העדיף שוב ושוב את זכויות-הדמה של נתינים זרים השוהים במדינה שלא כחוק על פני זכות היסוד לחיים של אזרחיו שלו. אידיאולוגיה פרוגרסיבית זו הפכה את הביטחון הלאומי לפארסה טרגית, שבה סדר וחוק כפופים להלקאה עצמית בירוקרטית. שיתוק מערכתי זה בא לידי ביטוי בשני היבטים מרכזיים של קריסת האבטחה הצרפתית:

• הסירוב לגרש את עמנואל אבאיסנגה, אזרח רואנדי לא חוקי שנותר במדינה למרות צו גירוש רשמי והמשיך והצית את קתדרלת נאנט ההיסטורית.
• הרצח שלאחר מכן של האב אוליבייה מייר, כומר קתולי שהציע בנדבנותו מקלט לאבאיסנגה, רק כדי להירצח באכזריות בידי אותו אדם ממש שהמדינה סירבה לגרש.

ההיפוך הגלובלי: כיצד המערב בוגד בישראל

חולי מערכתי זה אינו מוגבל לעבודת המשטרה המקומית או לבתי הדין להגירה; הוא הדביק את הסדר הגיאופוליטי העולמי כולו, עם השלכות הרסניות על מדינת ישראל. אותו היפוך מוסרי המתייחס לנער בריטי גוסס כתוקפן ולאנרכיסט מצית קתדרלות כבן לקבוצה מוגנת, מניע כיום את מדיניות החוץ האובדנית של המערב. בפרדיגמה אידיאולוגית מעוותת זו, ישראל הדמוקרטית מוקעת באופן שגרתי כ"מדכאת" על כך שהיא מעזה להגן על אזרחיה, בעוד שארגוני טרור אסלאמיסטים בעלי שאיפות לרצח עם כמו חמאס וחיזבאללה זוכים ליחס סלחני הנובע מגזענות רכה של ציפיות נמוכות. על ידי מימון גופים בינלאומיים מושחתים ודרישת "מידתיות" מדמוקרטיה הנתונה במצור, האליטות המערביות משכפלות את אותן תוצאות קטלניות בקנה מידה עולמי.

על פי דיווחים מקיפים על הקריסה המבנית של אכיפת החוק במערב, כשלים מערכתיים אלה קשורים ישירות להנחיות ממסדיות המעדיפות יעדי שוויון גזעי על פני ביטחון הציבור. בניתוח נוקב של שערוריית השיטור הבריטית שפורסם ב-Wall Street Journal, ציינו המבקרים כי שוטרים מוכשרים יותר ויותר להחיל מוסר כפול על קבוצות אתניות שונות, במאמץ מוטעה לאזן את סטטיסטיקת המעצרים. שיגעון מנהלי זה משתקף ברחבי אירופה כולה, שבה המערכות המשפטיות אינן מסוגלות מבחינה מבנית להרחיק אנשים מסוכנים. המציאות המחרידה של הטרגדיה הצרפתית הזו תועדה בקפידה על ידי ה-New York Times, שפירט כיצד סחבת בירוקרטית וחוקי זכויות אדם מנעו שוב ושוב את גירושו של אדם שהוגדר כאיום ביטחוני לאומי, דבר שהוביל בסופו של דבר לרציחתו של כומר חף מפשע.

"מטרתה של מערכת היא מה שהיא עושה. כאשר מערכת מייצרת שוב ושוב ובאופן צפוי את אותה התוצאה – הגנה על האלים תוך הקרבת החף מפשע – עלינו לחדול מלהתייחס לתוצאות אלו כתאונות מצערות ולזהות בהן את העיצוב המבצעי הממשי של המערכת."

קריאה לשיקום מוסרי ולהישרדות המערב

על המערב להתעורר מיד ולפרק את המנגנון המוסדי ההרסני וההפוך הזה בטרם יקרוס הסדר התרבותי שלו לחלוטין. השבת הבהירות המוסרית פירושה דחיית הדוגמות הרעילות של פוליטיקת הזהויות, אכיפת שלטון החוק ללא מורא וללא משוא פנים, ועמידה איתנה ללא סייג לצד בעלות בריתנו הדמוקרטיות הנלחמות באותו מאבק בחזיתות הגלובליות. עלינו לדרוש ממנהיגינו להציב את חייהם של אזרחים שומרי חוק ומגיני הדמוקרטיה בראש סדר העדיפויות, במקום לשמר מערכות בירוקרטיות מורעלות אידיאולוגית המפנקות את מחריבינו. השעה מאוחרת, הסיכון התרבותי עצום, ועלינו לרפורמה אגרסיבית במוסדות שבורים אלה בטרם יכבה אור החירות המערבית לנצח.