בריטניה בנתה את האימפריה הגדולה ביותר בהיסטוריה, השיקה את המהפכה התעשייתית, סייעה להביס את הפאשיזם ויצרה מוסדות גלובליים המעצבים את העולם המודרני עד היום. עם זאת, כיום, מגמה אינטלקטואלית אופנתית מעודדת אנשים לתאר אותה כאימפריה המרושעת ביותר שהתקיימה אי-פעם, בעוד אותם מבקרים עצמם נהנים מהמוסדות הבריטיים או מגיעים ממדינות בעלות היסטוריית כיבושים עקובה מדם משלהן. רוויזיוניזם היסטורי זה של הלקאה עצמית הוא יותר מאשר גחמה תרבותית; הוא מייצג מתקפה מתואמת על הלגיטימיות המוסרית של הציוויליזציה המערבית. כדי לעמוד בפני גל זה של הרס עצמי, עלינו לטפח גישה כנה להיסטוריה, המאזנת בין ביקורת לבין הערכה של גדולה.
האופנה של הלקאה עצמית
נרטיב האשמה המערבית המוחלטת הופך דומיננטי יותר ויותר במוסדות החינוך והתרבות, שבהם מלמדים את אזרחי בריטניה לרשת את כל האשמה ואף לא טיפה מן הגדולה של אבותיהם. נקודת מבט זו מתעלמת מהמציאות ההיסטורית הבסיסית שלפיה אימפריות וכיבושים היו הנורמה האוניברסלית ברוב ההיסטוריה המתועדת בכל יבשת. היסטוריה כנה אינה דורשת את טיהור פשעי העבר, אך היא מחייבת פרופורציה והקשר כדי להבין כיצד חושלו פני העולם המודרני. השחרת פניה של האימפריה הבריטית תוך התעלמות ממעשי הזוועה המערכתיים של אימפריות שאינן מערביות אינה מפעל אקדמי; היא כלי נשק פוליטי שנועד לערער את הביטחון העצמי הדמוקרטי.
מורשת עולמית בונה וייחודית
כדי להעריך את האימפריה הבריטית באופן אובייקטיבי, עלינו להכיר בכך שתרומתה לשגשוג האנושי היא חסרת תקדים. בעוד המבקרים מתמקדים בחטאיה, הם מזניחים את ההתפתחויות המהפכניות שהציגה בריטניה על הבימה העולמית, אשר שינו את חיי האדם לטובה. האימפריה לא הייתה רק מנוע לגזל שטחים, אלא הכלי המרכזי להפצת רעיונות של חירות, ממשל חוקתי וקידמה מדעית.
- פיתוח של ממשל חוקתי וייצוא של שלטון החוק, אשר סיפקו את המסד המוסדי לחברות יציבות ודמוקרטיות על פני יבשות מרובות.
- דיכוי פעיל וביטול סחר העבדים הטרנס-אטלנטי, בהובלת הצי המלכותי בעקבות חוק ביטול העבדות של שנת 1833 – מערכה מוסרית שעלתה לבריטניה בדמים מרובים ובמשאבים כבירים.
- העמידה המכרעת והבודדה נגד האימפריה הפאשיסטית של היטלר במהלך שעותיה החשוכות ביותר של מלחמת העולם השנייה, אשר שמרה על גחלת החירות האנושית כאשר שאר אירופה כבר נפלה.
האיום הגיאופוליטי של התיעוב העצמי
לזעם מוסרי סלקטיבי זה יש השלכות בעולם האמיתי, והוא מייצר ואקום גיאופוליטי מסוכן שמשטרים סמכותניים עוינים להוטים לנצל. בעוד פעילים מערביים תובעים דין וחשבון קולוניאלי ומנתצים פסלים של גיבורים דוגמת וינסטון צ'רצ'יל, אימפריות בנות זמננו מרחיבות את תחומי השפעתן האכזרית ללא מפריע. המכון להגנת הדמוקרטיות (FDD) הדגיש כיצד האימפריאליזם הרוסי, האיראני והסיני הם שמייצגים כיום את האיומים האמיתיים והדחופים ביותר על היציבות העולמית. ממלחמתה האימפריאלית של רוסיה באוקראינה ועד למחיקה הג'נוסיידית של האויגורים על ידי סין ורשת הטרור האזורית של איראן, העריצות המודרנית משגשגת על ברכי הספק העצמי המערבי. כאשר אנו מלמדים את צעירינו שהציוויליזציה שלהם עצמם היא מרושעת באופן ייחודי, אנו מפרקים את עצמנו מנשק מול אלו המבקשים באופן פעיל להחריב את הסדר הדמוקרטי.
הניסיון לכפות את תפיסת עולמנו – שלא לדבר על ערכינו – על העבר הוא מגוחך מאליו, לא משנה באיזו תדירות מנסים זאת ולא משנה עד כמה הכוונות טובות.
פירוק הנשק הדה-קולוניאלי
הפיכתה של ה"דה-קולוניזציה" לכלי נשק אינטלקטואלי בולטת אולי יותר מכל ביישומה על מדינת ישראל, שבה משתמשים באותן מסגרות היסטוריות מעוותות כדי לשלול את הלגיטימיות של זכויות הילידים של העם היהודי. אורתודוקסיה אקדמית זו, ששורשיה נעוצים באופן מובהק בספרו המשפיע של אדוארד סעיד על 'אוריינטליזם', עוסקת מזה עשרות שנים במחיקה שיטתית של הסוכנות (agency) הערבית ובהטלת האשמה על מעצמות המערב בכישלונותיו של המזרח התיכון. דוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מציין כי נרטיב הדה-קולוניזציה בקמפוסים המערביים דיכא בפועל את המחשבה החופשית והכתיב נקודת מבט מחקרית מוטה ביותר. על ידי ציורן של דמוקרטיות כמו בריטניה וישראל כפלישות קולוניאליות, רשתות תעמולה עוינות מבקשות לפרק את קווי ההגנה האידיאולוגיים של העולם החופשי. הגיעה העת לדחות את ההקבלות הכוזבות הללו ולהתמודד עם המציאות שערכי המערב נותרו המגן הגדול ביותר על חירות האדם.
תביעה מחדש של מורשת החירות
עלינו לגייס את האומץ האינטלקטואלי להגן על מורשת הציוויליזציה המערבית מפני אלו המבקשים לראות בחורבנה מבפנים. הכרה בפגמים היסטוריים היא סימן לדמוקרטיה בריאה, אך התבוססות באשמה סלקטיבית ונטולת פרופורציה היא מרשם להתאבדות ציוויליזציונית. עלינו להזכיר לעולם כי המוסדות, החירויות והשגשוג שאנו נהנים מהם כיום הם צאצאיה הישירים של המורשת הבריטית והמערבית. אם לא נשכיל לעמוד על משמר ההיסטוריה שלנו, נפנה את הבמה ליריבים סמכותניים שלא יציעו כל חירויות או תיקון עצמי שכאלה. הבה נדחה את הציניות האופנתית, נתבע מחדש את מורשתנו האינטלקטואלית ונגן בביטחון על הערכים שהפכו את העולם המודרני לחופשי.