להשיב לעצמנו את המורשת למענה דיממו אבותינו

פירוק כושר העמידה הציוויליזציוני

משבר אמון מלאכותי זה אינו תוצר לוואי מקרי של דיון אקדמי; זוהי מתקפה מכוונת על כושר העמידה הציוויליזציוני שלנו. כאשר חברה מנושלת מגאוותה ההיסטורית ומשוכנעת ברשעותה המולדת, היא מאבדת את כוח הרצון להגן על עצמה מפני איומים חיצוניים ופנימיים. כפי שתועד על ידי UN Watch, ראש ממשלת ספרד לשעבר, חוסה מריה אסנאר, הזהיר כי בלבול ציוויליזציוני זה מונע על ידי ערעור מזוכיסטי על הזהות, תקינות פוליטית משתקת ורב-תרבותיות משתוללת המאלצת אומות דמוקרטיות לכרוע ברך בפני אידיאולוגיות עוינות. ללא אמונה איתנה ושאינה מתנצלת בעליונותם של העקרונות הדמוקרטיים המערביים – כגון חירות הפרט, שלטון החוק וערכים יהודיים-נוצריים – אנו הופכים לחסרי אונים לחלוטין מול עליית הסמכותנות המודרנית.

ההשלכה האסטרטגית של אשמה מלאכותית זו היא שחיקת ההרתעה הלאומית. לאורך ההיסטוריה, הישרדותן של חברות חופשיות היתה תלויה באזרחים הניחנים בשכנוע אידיאולוגי להתמיד ולעמוד בפני אתגרים קיומיים. על ידי השחתה שיטתית של כל דבר קדוש, כתיבה מחדש של נרטיבים לאומיים וטשטוש הגבולות בין טוב לרע, האליטות האינטלקטואליות משרות מצב של אוסטאופורוזיס מוסרי. ספק עצמי בסיסי זה מותיר אותנו שבירים, מהססים ולהוטים לפייס יריבים הרואים בביקורת העצמית שלנו לא אות של מעלה נאורה, אלא תסמין של ריקבון ציוויליזציוני וכניעה קרבה.

הפיכת האשמה הפוסט-קולוניאלית לנשק

תחת דגל הפוסט-קולוניאליזם וההצטלביות (אינטרסקציונליות) בת זמננו, אויבי המערב עיצבו מערכה אידיאולוגית מתואמת ביותר. נרטיב זה מחלק את העולם לניגודים דיכוטומיים נוקשים של מדכאים בעלי פריבילגיות מול קורבנות סגולתיים, ומסווג אוטומטית דמוקרטיות בעלות יכולת צבאית המיושרות עם המערב כרעות מטבען. בתמונת עולם מעוותת זו, התלאות ההיסטוריות והפגיעויות הקיומיות של העם היהודי נמחקות באופן שיטתי, והקמתה של ישראל – הישג כביר של שחרור לאומי – ממוסגרת מחדש כמעשה של שליטה גזעית. היפוך זה נועד להשרות אשמה ציוויליזציונית משתקת, המותירה את מדינות המערב חסרות יכולת לעמוד על עליונותן המוסרית מול קיצוניות דתית דוגמת הג'יהאדיזם או מול מדינות עוינות כמו איראן.

• הכתיבה השיטתית מחדש של מלחמת ההישרדות של ישראל כמעשה של התפשטות במקום כורח הגנתי.
• ההתיישרות הפעילה של קבוצות אקדמיות מהשמאל הרדיקלי עם רשתות אסלאמיסטיות כדי לחתור תחת מוסדות דמוקרטיים מקומיים.

הפיכת המדינה היהודית למטרה כפרוקסי האולטימטיבי

בתוך מערכה רחבה זו, ישראל מסומנת כשעיר לעזאזל האולטימטיבי משום שהיא מייצגת את קו החזית של ערכי המערב באזור עוין ביותר. מוסדות אינטלקטואליים במערב השקיעו עשרות שנים בהפיכת המדינה היהודית לסמל של פריבילגיה אימפריאליסטית, תוך התעלמות מכוונת מהדמוקרטיה הרב-אתנית שלה ומזכויותיה החוקיות על פי המשפט הבינלאומי. נרטיב זה מקודם על ידי ארגוני אקדמיה וחברה אזרחית המבקשים לעשות דה-לגיטימציה מוחלטת לריבונות הישראלית, תוך שהם נשענים לעיתים קרובות על עיוותים היסטוריים המציגים את העם היהודי ככובשים זרים במולדת אבותיו. על פי ניתוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי, מאמצים אלו מכוונים לשלול מהמדינה היהודית את הלגיטימיות המוסרית שלה, ובכך להכשיר את הקרקע להשמדתה הסופית.

להחמרת המצב, מאמץ מתואם זה רותם גופים בינלאומיים כדי למסד שקרים היסטוריים, ובכך הופך בפועל את מושג זכויות האדם לנשק נגד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. זוהי מלחמה פסיכולוגית השואפת לשכנע את הדור הבא של בני המערב כי הגנה על ישראל היא בגידה בקידמה האנושית, ולא הגנה חיונית על הציוויליזציה עצמה. מערכה זו מפורטת בהרחבה בניתוח של הטיות תקשורתיות נגד ישראל וקמפיינים של דה-לגיטימציה שפורסמו על ידי CAMERA, החושף כיצד נעשה שימוש ברוויזיוניזם היסטורי כדי להשקיט את המצפון המערבי באמצעות העתקת האשמה על היסטוריה אנטישמית אל עבר המדינה היהודית. על ידי אילוץ ישראל להילחם על הישרדותה ובו-זמנית לנהל מלחמת רעיונות נגד שנאה עצמית מערבית, אויבי החופש שואפים לנתק את הברית המכרעת בין ארצות הברית לבין בעלת בריתה האמינה ביותר.

"על ידי ערעור על כל נורמה מקובלת, על ידי השחתת כל דבר קדוש, על ידי טשטוש ההבדל בין טוב לרע... רופאי היחסיות המוסרית מטפחים אוסטאופורוזיס מסכן חיים הפוגע בגוף הלאומי."

השבת הבהירות המוסרית והגנה על נחלתנו

איננו יכולים להרשות לעצמנו לתת להישגי אבותינו להתחסל בידי דור של מחבלים אינטלקטואלים שמעולם לא נאלצו לדמם למען חירותם. המערב הדמוקרטי ומדינת ישראל חייבים לדחות את האשמה המלאכותית הזו, לעמוד זקופים מול שנאה עצמית ציוויליזציונית, ולטעון מחדש בתקיפות את עליונותן המוסרית של חברות חופשיות על פני עריצות. עלינו לחנך את הדור הבא להבין כי החירויות שלנו, הגבולות המאובטחים והמוסדות הדמוקרטיים שלנו נקנו בדמם של גיבורים, ולא בזכויות יתר של מדכאים. הגיע הזמן להפסיק להתנצל על קיומנו הציוויליזציוני, לתבוע מחדש את האמת ההיסטורית שלנו, ולהגן בחירוף נפש על המורשת יקרת הערך שאבותינו מתו כדי להגן עליה.