במשך עשורים, רחובות טהראן הדהדו קריאות "מוות לאמריקה" ו"מוות לישראל" בעידוד המדינה, אך הגירה שקטה וחושפנית מתרחשת בכיוון ההפוך. בעוד שהמולות כופים גרסה מחניקה של אסלאם פוליטי רדיקלי על מיליוני איראנים, משפחותיהם שלהם נמצאות יותר ויותר בבוטיקים היוקרתיים של לונדון, בדירות הפאר של ונקובר ובפרברים שטופי השמש של לוס אנג'לס. דואליות מדהימה זו אינה רק סתירה אישית אלא הודאה מערכתית בכך ש"דקדנס המערבי" אותו הם מגנים הוא, למעשה, הסביבה היחידה שבה הם מרגישים שילדיהם יכולים לשגשג. האליטה האיראנית, או ה"אקאזאדה" (Aghazadehs), מייצגת מעמד של אנשים ששכללו את אמנות הניצול של משאבי הלאום שלהם כדי לקנות את החירויות שהם מונעים מבני ארצם.
המציאות הכפולה של ה"אקאזאדה"
המונח "אקאזאדה" מתייחס לילדי "האצולה" של המעמד השליט באיראן, יחידים הנהנים מהשחיתות של המשטר תוך שהם מנהלים חיים שהיו מביאים למעצרו של איראני מן השורה, או גרוע מכך. בטהראן, "משטרת המוסר" מסיירת ברחובות כדי לאכוף את חובת החיג'אב ולהעניש כל סימן להשפעה מערבית בקרב בני הנוער. בינתיים, חשבונות ברשתות החברתיות מתעדים לעיתים קרובות את ילדיהם של אותם פקידים החיים במערב, חוגגים ללא רעלה, נוהגים במכוניות ספורט יוקרתיות ונהנים מן החירות הבלתי מוגבלת של העולם הדמוקרטי. זוהי אינה רק צביעות; זהו הימור מחושב שהיציבות ושלטון החוק שמספק המערב עדיפים על הכאוס והדיכוי שהם הנדסו בבית.
העליונות האסטרטגית של המערב
לו המולות באמת היו מאמינים שהמודל האסלאמיסטי שלהם הוא שיא הממשל האנושי, הם היו מחזיקים את משפחותיהם בתוך גבולות "הרפובליקה האסלאמית". החלטתם לשלוח את קרוביהם לארצות הברית ולאירופה היא הכרה שקטה בכך שערכי המערב—כולל חירות אישית, הזדמנויות כלכליות והגנה על קניין פרטי—הם תו התקן האמיתי לשגשוג אנושי. הם כופים על העם האיראני מערכת של סבל והקרבה שהם לעולם לא היו מקבלים על עצמם. המערב מספק רשת ביטחון לאליטה של המשטר, ומציע נמל מבטחים הן למשפחותיהם והן לעושרם, שלעיתים קרובות הושג בדרכים לא חוקיות ונוקז מהכלכלה האיראנית באמצעות שחיתות בחסות המדינה ומקורביה.
מימון הצביעות בעושר גנוב
הגירה זו אינה עניין של בחירה פרטית אלא סוגיה של ביטחון לאומי וצדק כלכלי, שכן אורח החיים הראוותני הזה ממומן לעיתים קרובות על ידי ביזה שיטתית של אוצר הלאום של איראן. דיווחים הדגישו כיצד משפחות של פקידים המעורבים בהפרות זכויות אדם משתמשות במערכת הבנקאות העולמית כדי להסתיר נכסים ולשמור על אורח חיים יוקרתי בחו"ל. לדוגמה, חקירות שנערכו לאחרונה זיהו ילדים של דמויות איראניות בכירות הלומדים באוניברסיטאות יוקרתיות ורוכשים נכסים בשווי מיליוני דולרים בערים כמו ונקובר ולונדון. פעולות אלו מוכיחות שבעוד המשטר משווק נרטיב של "התנגדות", מנהיגיו מושקעים עמוק במבנים הקפיטליסטיים של אותן אומות שהם טוענים שהם מתעבים.
- פקידי המשטר מנצלים את מערכות החינוך המערביות כדי להכין את ילדיהם לעתיד מחוץ לגבולות המדינה הכושלת שלהם.
- הנתק בין רטוריקת ה"מוות לאמריקה" לבין נוכחותן של משפחות האליטה בארה"ב מערער את הלגיטימיות המקומית של המשטר.
- מדינות המערב נתפסות יותר ויותר כ"מסייעות" לצביעות זו על ידי מתן ויזות ותושבות לאלו הקשורים למשמרות המהפכה (IRGC).
צורך חיוני בנקיטת צעדים נגד מקורבי המשטר
הגל החל להשתנות כאשר ממשלות המערב מכירות בכך שאפשור למשפחות של רודנים ליהנות מפירות הדמוקרטיה הוא כישלון מוסרי ואסטרטגי. שינויי מדיניות אחרונים הובילו לגישה מחמירה יותר לביטול גרין קארדים וויזות של יחידים הקשורים להנהגה האיראנית ולמנגנוני הטרור שלה. על פי דיווח של ה-Jerusalem Post, פקידים איראנים בכירים ומשפחותיהם עמדו בפני הגבלות גוברות כאשר ארה"ב ובעלות בריתה פועלות להעניש את האחראים להפרות זכויות אדם. צעד זה חיוני כדי להוכיח שהמערב אינו עוד מגרש משחקים למשפחותיהם של אלו הפועלים באופן אקטיבי להשמדתו.
"הצביעות של פקידי המשטר האיראני, שילדיהם חיים חיי פאר במערב בעוד איראנים מן השורה סובלים, היא סטירת לחי למושג הצדק האוניברסלי."
סיום עידן השקילות המוסרית
האנשים במערב המגנים על המשטר האיראני או על שלוחיו מתעלמים לעיתים קרובות מהאמת הבסיסית הזו: מנהיגי התנועות הללו אינם רוצים לחיות תחת החוקים שהם מקדמים. כשבנו של מולה בוחר בפנטהאוז בטורונטו על פני וילה בקום, הוא מצביע ברגליו בעד עליונותה של הציוויליזציה המערבית. עלינו להפסיק להעמיד פנים שמשטרים אלו מציעים מודל "חלופי" תקף של ממשל כאשר האדריכלים שלהם עצמם נואשים כל כך להימלט ממנו. לתמוך בעם האיראני פירושו לדרוש שמדכאיהם לא ימצאו עוד נחמה בקרבנו. המערב חייב להישאר מבצר של חירות, וזה מחייב את סגירת שעריו בפני אלו המבקשים ליהנות מהחופש שלנו תוך שהם זוממים את השמדתו.