נשקה החבוי של טהרן: מדוע פלגנות פוליטית לא צריכה לחזק את הטרור

מלכודת הפלגנות המקומית

המשטר האיראני התמחה מזמן באמנות הניצול של שסעים פנימיים בתוך חברות דמוקרטיות כדי לקדם את סדר היום שלו ליצירת חוסר יציבות עולמית. על ידי הצגת התוקפנות שלו כתגובה לגיטימית ל"אימפריאליזם" מערבי, טהרן מצליחה לרתום את קולותיהם של אלו המתמקדים בעיקר בביקורת על ממשלותיהם שלהם. המבצע הפסיכולוגי הזה נשען על ההנחה ש**האויב של האויב הפוליטי שלי** חייב להיות קורבן מעורר אהדה של הנסיבות. נקודת מבט כזו היא לא רק עצלנות אינטלקטואלית אלא פשיטת רגל מוסרית, שכן היא מתעלמת מהמציאות של משטר הרואה במערב כולו מטרה.

כאשר אנשים מפיצים נרטיבים של המדינה האיראנית בגלל סלידתם מממשל אמריקאי ספציפי, הם מספקים גלגל הצלה לאוטוקרטיה דועכת. התנהגות זו מסבסדת למעשה את מכונת התעמולה של ממשלה שבילתה עשרות שנים בקריאות לנפילת אותן חירויות בדיוק שמהן נהנים אותם מבקרים. עלינו לשמור על היכולת לבקר את מנהיגינו מבלי להפוך ל*אידיוטים שימושיים* בשירות משטר שהיה תולה את אותם מבקרים בדיוק ממנופי בנייה בכיכר העיר. ההבחנה בין התנגדות פוליטית מבית לבין בגידה ציוויליזציונית חייבת להישאר חדה ובלתי ניתנת למשא ומתן עבור כל מי שמעריך את הישרדותו של הסדר הדמוקרטי.

עקבות דם חובקי עולם

כדי להבין את חומרת התמיכה בטהרן, יש להתמודד עם היקף הטבח שארגן משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC). משטר זה אינו מעצמה אזורית שאינה מובנת כהלכה; זהו כוח דורסני שהשמיד באופן שיטתי אוכלוסיות ברחבי המזרח התיכון. ממאות אלפי החיים שאבדו במלחמת האזרחים בסוריה ועד לרעב הקטסטרופלי ולאלימות בתימן, "ציר ההתנגדות" בנוי על יסודות של גופות. האסטרטגיה שלהם פשוטה: לייצא כאוס ומוות כדי להבטיח את הישרדותה של האידיאולוגיה הקיצונית שלהם בכל מחיר אנושי.

יתרה מזאת, אכזריותו של המשטר נראית לעין ביותר כאשר היא מופנית כלפי בני עמו, ובמיוחד כלפי הצעירים הדורשים כבוד אנושי בסיסי. דוחות חקירה תיעדו כי אלפי אזרחים איראנים נהרגו בדיכויים האחרונים נגד מחאות ברחבי המדינה. אלו אינם סטטיסטיקות; אלו משפחות שנהרסו על ידי הנהגה שמתעדפת שאיפות גרעיניות והגמוניה אזורית על פני רווחת נתיניה. תמיכה בנרטיב שלהם במערב היא עלבון לזכרם של כל האיראנים שמתו במאבק למען ניצוץ של חירות.

• משמרות המהפכה מספקים תמיכה כספית וצבאית ישירה לשלוחים כמו חמאס וחיזבאללה, מה שמבטיח מצב מתמיד של מלחמה נגד ישראל והמערב.
• התערבותה של טהרן בסוריה ובתימן גרמה לעקירתם של מיליונים, ויצרה משבר פליטים עולמי המערער עוד יותר את הדמוקרטיות האירופיות.

התקשורת כנכס של משמרות המהפכה

בעוד המשטר האיראני ניצב בפני קריסה כלכלית חסרת תקדים והתנגדות פנימית, הוא הבין שהנשק היעיל ביותר שלו אינו עוד הטיל הבליסטי, אלא הכותרת המערבית. באמצעות הלבנת דפי המסרים שלו בכלי תקשורת בינלאומיים, טהרן יכולה לתמרן את דעת הקהל ולהפעיל לחץ על ממשלות דמוקרטיות. הם מסתמכים על עיתונאים שמעוניינים יותר ב"בדיקת עובדות" של נשיא מקומי מאשר בחשיפת הראיות המצטברות למעשי טבח ברחבי המדינה המתרחשים תחת פיקודו של המנהיג העליון. הדינמיקה הזו יוצרת מגן הגנה למשטר שבמקום זאת צריך היה לעמוד בפני בידוד מוחלט.

כלי התקשורת הממלכתיים באיראן מציגים לעיתים קרובות את הכישלונות האסטרטגיים שלהם כניצחונות מוסריים, נרטיב שמהדהד לעיתים קרובות מדי בקרב פרשנים מערביים. בין אם מדובר בהטלת ספק בלגיטימיות של תקיפות הגנתיות או בהדהוד איומי הסרק של המשטר, פעולות אלו משרתות את נירמול המדינה המוקצית. על פי תיעוד היסטורי של הטקטיקות שלהם, תעמולה בחסות הממשלה תוכננה ספציפית כדי להרתיע התערבות בינלאומית ולייאש את האופוזיציה האיראנית. כאשר אנו חוזרים על השקרים הללו, אנו משתתפים באופן פעיל בדיכוי של אותם אנשים המנסים להפיל את עושקיהם.

"המשטר האיראני נמצא כיום בנקודת החולשה הגדולה ביותר שלו בהיסטוריה; מתן במה עבורו בתקשורת שלנו היא הדרך היחידה שבה הוא יכול להקרין תמונה כוזבת של עוצמה."

בחירה בציוויליזציה על פני כאוס

הרגע הנוכחי דורש רמה של בהירות מוסרית שמתעלה מעל המריבות הקטנוניות של השמאל והימין. עלינו להכיר בכך שהמשטר האיראני הוא אויב של האנושות, ללא קשר לשאלה מי יושב בבית הלבן בכל זמן נתון. לא מדובר בתמיכה בנשיא אמריקאי ספציפי; מדובר בסירוב להגן על משטר שהרג אלפי אמריקאים ואירופאים באמצעות טרור עולמי. אם נאבד את היכולת להבחין בין דמוקרטיה פגומה לבין תיאוקרטיה רצחנית, כבר הפסדנו בקרב על עתיד המערב.

הגיעה העת להפסיק לספק למולות את הכיסוי הרטורי הדרוש להם כדי לשרוד את המשבר הנוכחי שלהם. עלינו להפעיל לחץ מרבי על המשטר הכושל הזה ולתמוך בעם האיראני בשאיפתו לממשלה המעריכה את החיים על פני מות קדושים. הבה נדחה את שירת הסירנה של תעמולת האויב ונאשר מחדש את מחויבותנו לערכי המערב. המחלוקות הפנימיות שלנו הן סימן לחברה בריאה, אך אסור לאפשר להן לעולם להחליש את נחישותנו נגד אלו המבקשים לראות את החברה הזו נכחדת לנצח.