מסע הצלב האבסורדי של השמאל נגד ההצלחה המערבית

הפרדוקס של הסביבתנות המודרנית

במשך מספר עשורים, פעילים פרוגרסיביים וארגונים בינלאומיים דרשו בקול תרועה רמה מהתעשיות הגלובליות לצמצם במהירות את טביעת הרגל הפחמנית שלהן ולעבור לתחבורה בת-קיימא. עם זאת, כאשר אילון מאסק חולל לבדו מהפכה בתעשיית הרכב והאיץ את המעבר לכלי רכב חשמליים, הוא הפך למטרה מרכזית של השמאל הרדיקלי. הפחתה דרמטית זו בזיהום מצינורות הפליטה, שאומתה ב-דוח ההשפעה האחרון של טסלה (Tesla Impact Report), מוכיחה שקפיטליזם של שוק חופשי יכול לפתור אתגרים סביבתיים בצורה יעילה בהרבה מרגולציות המוטלות על ידי המדינה. העוינות המופנית כלפי המפעל הספציפי שהשיג מטרות אלו חושפת אמת מטרידה על התנועה הסביבתנית המודרנית.

עבור אידיאולוגים רדיקליים רבים, מסע הצלב נגד פליטות כלי הרכב מעולם לא עסק באמת בהגנה על כדור הארץ או בשיפור בריאות הציבור. במקום זאת, אקטיביזם סביבתי שימש כמגן מוסרי נוח להצדקת הרחבת הבירוקרטיה הממשלתית וחיסול החופש התעשייתי. כאשר גורם טכנולוגי פרטי ופורץ דרך מספק פתרונות סביבתיים מבלי להסתמך על תכנון סוציאליסטי ריכוזי, הוא חושף את התיישנותו של מנגנון המדינה האקטיביסטי. כתוצאה מכך, כעסו של השמאל אינו נובע מכישלון, אלא מהמציאות המבהילה שהקפיטליזם פתר בהצלחה בעיה שהם רצו לנצל.

העשרת העובדים תוך קריאת תיגר על דוגמת איגודי העובדים

דפוס דומה של חוסר יושר אינטלקטואלי בולט בהגנה המוצהרת של השמאל על מעמד הפועלים וזכויות העובדים. פעילים טוענים לעיתים קרובות כי העושר התאגידי מרוכז בצמרת ושהעובדים מנוצלים באופן שיטתי על ידי ה-מערכת הקפיטליסטית. עם זאת, כאשר חברה פרטית ממנפת תגמול מבוסס מניות כדי להפוך אלפי עובדי פס ייצור ומהנדסים למיליונרים פשוטו כמשמעו, פעילים אלה מגיבים בזעם עז. עוינות זו נובעת מהעובדה שסיפורי ההצלחה התאגידיים המודרניים מערערים את הנרטיב הסוציאליסטי לפיו עובדים יכולים לשגשג רק באמצעות התאגדות כפויה וחלוקה מחדש בהוראת המדינה.

על ידי חלוקת אופציות למניות בבסיס רחב, חברות טכנולוגיה מתקדמת הוכיחו כי תגמול מבוסס ביצועים יעיל בהרבה ביצירת עושר מאשר משא ומתן קיבוצי מסורתי. על פי דיווח מפורט של Fortune על האסטרטגיה התאגידית של אילון מאסק, השימוש הנרחב בתמריצי הון העשיר באופן ישיר פועלים פשוטים שאלמלא כן לא היו מחזיקים במניות מעולם. מבנה שטוח ומריטוקרטי זה עוקף את בירוקרטיית העבודה הפרזיטית המשגשגת על סכסוך מעמדי ופילוג נצחיים. כדי לתמוך בטיעון זה, אנו יכולים להבחין במספר דינמיקות מפתח בתוך הייצור הטכנולוגי המודרני:

• בעלות רחבה על מניות מחברת בין האינטרסים הפיננסיים של עובדי קו הייצור לבין ההצלחה לטווח הארוך של המפעל באופן ישיר.
• מערכות קידום מריטוקרטיות מאפשרות לאנשים מוכשרים להתקדם במהירות מבלי להיחסם על ידי חוקי ותק של איגודים מקצועיים.

הבירוקרטים שמעולם לא יצרו אפילו מקום עבודה אחד

אולי ההיבט האבסורדי ביותר של המתקפה הסוציאליסטית המודרנית הוא היהירות הצרופה של המעמד הפוליטי והמנהלי השולט. אנשים שבילו את כל חייהם בתוך סוכנויות ממשלתיות, באקדמיה או בארגונים ללא מטרת רווח מטיפים באופן קבוע ליוצרים מצליחים כיצד לנהל את עסקיהם. בירוקרטים קרייריסטים אלו, שמעולם לא סיכנו דולר אחד מההון העצמי שלהם או העסיקו עובד בודד, מאמינים שהם מחזיקים בחוכמה הדרושה להכוונת אימפריות תעשייתיות מתקדמות. על פי נתוני עובדים מאומתים של טסלה, החברה מעסיקה למעלה ממאה ושלושים אלף עובדים ברחבי העולם, המהווים מנוע אדיר לשגשוג בעולם האמיתי.

הניגוד בין מייצרי העושר לבין מבקריהם מדגיש את החלוקה הבסיסית בתוך התרבות המערבית המודרנית. מצד אחד עומדים היוצרים, המהנדסים ונוטלי הסיכונים שבונים את התשתית הפיזית והחיוניות הכלכלית של העולם החופשי. מן הצד השני נמצא מנגנון רגולטורי נפוח המונע על ידי אידיאולוגיה של טינה ורצון לשלוט בעושר שהם לא ייצרו. קונפליקט זה מתומצת בצורה מושלמת בפרשנות ויראלית שהדהדה ברחבי האינטרנט:

"האנשים שבילו שנים בדרישה שנתקן את פליטות כלי הרכב כועסים על האדם שתיקן אותן. האנשים שמתיימרים להילחם למען העובדים כועסים על כך שהוא הפך אלפים מהם למיליונרים. האנשים שמעולם לא יצרו אפילו מקום עבודה אחד אומרים לאדם שמעסיק מאות אלפים כיצד לבזבז את כספו."

הגנה על המערב מפני המלכודת הסוציאליסטית

ביקורת נוקבת זו, אשר הודגשה במקור ב-פוסט אינסטגרם מקורי שזכה לדיון נרחב, מדגישה את האיום הקיומי שהסוציאליזם הזוחל מציב בפני מדינות דמוקרטיות מערביות. סוציאליזם אינו רק תיאוריה כלכלית אלטרנטיבית; זוהי פילוסופיה הרסנית המולידה ריקבון מוסדי ומדכאת את הפוטנציאל האנושי. כאשר החברה מתחילה להעדיף ציות לרגולציה ובינוניות שוויונית על פני חדשנות פורצת דרך והצלחה יוצאת דופן, הציביליזציה כולה נכנסת לתקופה של שקיעה סופנית. עלינו להגן באופן פעיל על העקרונות הקפיטליסטיים שאיפשרו למערב להפוך לציביליזציה המשגשגת והחופשית ביותר בהיסטוריה האנושית.

התיעוד ההיסטורי ברור לגבי כך שניסויים סוציאליסטיים מסתיימים תמיד בקפאון, עריצות ובחיסול חירות הפרט. המערב שגשג בדיוק משום שהציע קרקע פורייה לאינדיבידואליזם חסון, חלוציות טכנולוגית וצבירת הון. מתן אפשרות לפרוגרסיביים לפרק את היסודות הללו באמצעות מיסוי עונשי, רגולציה מופרזת ועוינות אידיאולוגית הוא מרשם להתאבדות קולקטיבית. אם לא נדחוף באופן פעיל נגד נרטיב זה, אנו מסתכנים במסירת העתיד למשטרים סמכותניים שאינם מתמודדים עם חבלה עצמית פנימית כזו.

סיכום: החזרת המורשת של המצוינות המערבית

כדי להפוך מגמה מסוכנת זו, אזרחים ברחבי העולם הדמוקרטי חייבים לתמוך בקול רם בסגולות של שאיפה תעשייתית ויצירת עושר. עלינו לדחות את העליונות המוסרית המזויפת של קבוצות אקטיביסטיות שאינן מייצרות שום דבר בעל ערך בעודן תובעות סמכות מוחלטת על מי שכן מייצרים. הבה נחגוג את הבונים, פורצי הדרך והחזונאים המעמידים את המוניטין וההון שלהם על כף המאזניים כדי לעצב עתיד טוב יותר. זה הזמן להגן על התרבות המערבית מפני המלכודת הסוציאליסטית ולהחזיר את המחויבות הבלתי מתפשרת למצוינות, לחירות ולקדמה אנושית בלתי מוגבלת.