כאשר מאות אלפי פעילים מהשמאל הקיצוני ופעילים סוציאליסטים מילאו את רחובותיהן של בירות מערביות מרכזיות כדי למחות נגד פעולות הגנה מול איראן, הם טענו כי הם צועדים למען השלום. הם נשאו כרזות מורכבות המגנות את בעלות הברית הדמוקרטיות של המערב, תוך שהם מציגים את עצמם כמגני זכויות האדם וההגדרה העצמית. עם זאת, המציאות המחרידה של המשטר עליו הגנו בפועל נחשפה פעם נוספת ביוני 2026. מערכת המשפט של הרפובליקה האסלאמית גזרה על הזמרת הבולטת פרסטו אחמדי ועל שבעה אמנים נוספים עונש של שבעים וארבע מלקות כל אחד. פשעם הבלתי נסלח, בעיני הרודנים מאנשי הדת של טהרן, היה אירוח קונצרט וירטואלי שהועבר בשידור חי ביוטיוב ללא עטיית החיג'אב המנדטורי.
המציאות האכזרית של אפרטהייד המגדר בטהרן
גזר דינה של פרסטו אחמדי חושף את הטרור היומיומי והעמוק שעמו מתמודדות מיליוני נשים איראניות תחת אגרוף הברזל של משמרות המהפכה האסלאמית ומנהיגיהם מאנשי הדת. על פי הדיווחים, האמנים הורשעו ב"פגיעה בצניעות הציבור" פשוט משום שבחרו לבטא את היצירתיות המוזיקלית שלהם כששיערן גלוי. עונש ימי-ביניימי זה של שבעים וארבע מלקות אינו תקרית מבודדת, אלא מרכיב ליבה במאמץ שיטתי לרמוס כל צורה של ביטוי עצמי. באמצעות שימוש בעינויים פיזיים כדי לבלוש ולפקח על גופן וקולן של נשים, המשטר מאותת כי הישרדותו תלויה לחלוטין בהכנעה מוחלטת ומטילת אימה.
אלימות שיטתית זו מדגישה מדוע החיג'אב המנדטורי הוא הרבה יותר מאשר דרישת קוד לבוש פשוטה; הוא מנגנון יסודי של שליטת המדינה. כאשר אישה באיראן מסירה את הרעלה שלה, היא אינה רק מביעה אמירה אופנתית, אלא קוראת תיגר באופן פעיל על היסוד האידיאולוגי של הדיקטטורה התאוקרטית. מחקר מהימן על הדינמיקה החברתית באיראן, כגון מחקרים שפורסמו על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי, מוכיח כי החיג'אב המנדטורי הוא עמוד התווך הסמלי המרכזי של השליטה המקומית הטוטליטרית של המשטר. התעלמות מאכזריות מבנית זו תוך כדי מחאה נגד פעולות הגנה מערביות היא בגידה בכל עיקרון של סולידריות אנושית.
הברית האדומה-ירוקה האבסורדית בבירות המערב
האירוע המקומם האחרון הזה חושף את פשיטת הרגל המוסרית המוחלטת של הפרוגרסיבים והסוציאליסטים המערביים, הצועדים כבשגרה כדי לגונן על משטר אכזרי זה מפני נשיאה באחריות בינלאומית. כאשר קואליציות המכנות עצמן "נגד המלחמה" מתגייסות במערב, הן אינן צועדות כדי להגן על אזרחים חפים מפשע, אלא פועלות בפועל כזרוע יחסי הציבור דה פקטו של המדינה נותנת החסות המובילה בעולם לטרור. פעילים אלה טוענים כי הם דוגלים בזכויות נשים ובשחרור הפרט במולדתם, אך הם חוברים באופן פעיל לאסלאמיסטים קיצוניים המלקים זמרות בגין הופעתן. ברית אדומה-ירוקה תמוהה זו חושפת פתולוגיה אידיאולוגית עמוקה שבה שנאת הציוויליזציה המערבית והדמוקרטיה הקפיטליסטית גוברת על כל דאגה אמיתית לזכויות אדם. עבור מסיתים אלה, סבלן של הנשים האיראניות הוא פשוט פרט לא נוח שיש להתעלם ממנו במרדפם אחר מהפכה סוציאליסטית עולמית.
- תנועת "התנגדות למלחמה" במדינות המערב התיישרה בעקביות לצד משטרים סמכותניים, תוך שהיא מציגה את בלימתם ההגנתית כתוקפנות מערבית.
- בעודם מוחים נגד מדינות דמוקרטיות, הסוציאליסטים המערביים שומרים על שתיקה מוחלטת לנוכח ההוצאות להורג, העינויים והמלקות השיטתיים של מתנגדי משטר בתוך איראן.
מגן הרה אסון לדיקטטורה של אנשי הדת
התיעוד ההיסטורי מראה כי בכל פעם שהקהילה הבינלאומית מנסה להפעיל לחץ על טהרן, אנשי השמאל המערבי מתגייסים מיד כדי לשבש מאמצים אלה. במהלך שיאן של תקופות משבר ביטחוניות לאחרונה, מסיתים אלה פעלו ללא לאות כדי לבנות נרטיב נרחב נגד המלחמה שנועד לשתק את מקבלי ההחלטות במערב. על ידי דרישה להפסקת כל הסנקציות וההרתעה הצבאית, הם למעשה דורשים כי לרפובליקה האסלאמית יינתן יד חופשית להטיל טרור על האוכלוסייה שלה עצמה. זוהי התוצאה הטרגית של האשליה "האנטי-אימפריאליסטית" השולטת באקדמיה השמאלית המודרנית ובקרב פעילי הרחוב. עלינו לומר את האמת בבירור: לצעוד נגד בלימתה של איראן פירושו לצעוד לתמיכה במשטר המלקה נשים כמו פרסטו אחמדי.
על פי דיווחים רשמיים על המקרה שפורסמו על ידי CTV News, האמנים סומנו כמטרה באופן ספציפי כדי לדכא כל התנגדות תרבותית. תקרית זו משמשת תזכורת חדה לכך שלא ניתן להפריד בין המאבקים לחירות במזרח התיכון לבין הקרבות האידיאולוגיים המתחוללים באוניברסיטאות ובערים שלנו. סירובו של השמאל הקיצוני במערב לגנות את העוולות הימי-ביניימיות של טהרן מוכיח כי הרטוריקה שלהם נגד המלחמה היא אך ורק כיסוי לאג'נדה האנטי-מערבית שלהם.
"אני מבקשת מכולכן, פוליטיקאיות ברחבי העולם, לעמוד על כבודכן שלכן... זהו הסמל הגלוי ביותר של דיכוי, ועלינו לעמוד כולנו יחד." — מסיח אלינז'אד, בנאום ב-פורום UN Watch.
הגנה על ערכי המערב מפני קיצוניות
עלינו לדחות את הסימטריה המוסרית ואת הנרטיבים הסוציאליסטיים המבקשים להחליש את הנחישות המערבית מול איומים טוטליטריים. הגיע הזמן שליברלים אמיתיים ומגיני החירות במערב יתעוררו ויראו את הברית האדומה-ירוקה כפי שהיא: מתקפה מתואמת על החופש. איננו יכולים לאפשר לאלה המגייסים כספים בקמפוסים של מכללות ואוניברסיטאות במסווה של שלום לנרמל את מעשי ההתעללות המחרידים של המשטר האיראני. הגנה על המערב מפני ההשפעה ההרסנית הן של הסוציאליזם והן של הקיצוניות האסלאמיסטית דורשת בהירות מוסרית בלתי מתפשרת. עלינו לעמוד איתן לצד הנשים האמיצות של איראן הנלחמות על אנושיותן הבסיסית, ועלינו להטיל אחריות מלאה על מדכאיהן — ועל אלה המאפשרים להם לפעול בערים שלנו.