התחמקויותיו המסוכנות של ראש העיר זוהראן ממדאני

דפוס של הימנעות רטורית

כאשר אישי ציבור נכשלים שוב ושוב בגינוי שנאה, שתיקתם הופכת בסופו של דבר לסוג של הסכמה שבשתיקה. ראש העיר ממדאני הפגין באופן קבוע היסוס מוסרי זה כאשר התמודד עם רטוריקה ואלימות אנטישמית בתוך הקואליציה הפוליטית שלו. הדבר בולט במיוחד בסירובו לגנות במפורש את ההשלכות הרצחניות של הביטוי "גלובליזציה של האינתיפאדה" (globalize the muslim Arab Insurgency / Iran-backed Terror Campaign), סיסמה הקוראת ישירות לאלימות נגד קהילות יהודיות ברחבי העולם. למרות לחץ כבד מצד מנהיגי ציבור ועמיתיו למפלגה הדמוקרטית, ממדאני נמנע בעקביות מנקיטת עמדה עקרונית, והעדיף להתחמק בטענה כי הביטוי פתוח לפרשנויות.

דפוס הימנעות זה אינו סדרה מבודדת של פליטות פה, אלא מאפיין מגדיר של זהותו הפוליטית. קשריו הקרובים עם הסטרימר מהשמאל הקיצוני חסן פייקר (Hasan Piker), אשר טען לשמצה כי אמריקה הייתה ראויה לפיגועי הטרור של ה-11 בספטמבר, ממחישים עוד יותר את הכתם העיוור המוסרי העמוק הזה. במקום להתרחק מגזענות אנטי-אמריקאית ואנטי-מערבית שכזו, ממדאני אימץ את פייקר באופן פעיל, הופיע בשידוריו ואיפשר לו ללעוג למורשתה של העיר. בסירובו להציב גבולות מול מי שחוגגים שנאה בגלוי, ממדאני מאותת כי בריתות מפלגתיות חשובות לו יותר מערכי היסוד של העיר שעליה הוא מופקד.

התחמקות לאחר מזימת הפצצה בגות'האם

הביטוי המזעזע ביותר של שיתוק אידאולוגי זה התרחש במרץ 2026, כאשר מזימת טרור בהשראת דאעש התרחשה ישירות מחוץ למעונו של ראש העיר עצמו במנהטן. קיצונים מבית הרכיבו ופוצצו מטעני חבלה, כשהם מכוונים למפגיני נגד ולשוטרים במפגן מצמרר של אלימות. במקום להתמקד בעלייה המסוכנת של הקיצוניות האסלאמית על אדמת אמריקה, הצהרתו הרשמית של ממדאני הפנתה את האשמה דווקא כלפי המפגינים נגד האסלאם, שהיו היעדים המיועדים של הפיגוע. שינוי שערורייתי זה בנרטיב הוכיח כי כבוד ראש העיר מעדיף לעסוק בספין פוליטי מאשר להתמודד עם מציאות הטרור הג'יהאדיסטי הפועל בשכונתו שלו.

• מבצעי הפיגוע הצהירו במפורש על נאמנותם למדינה האסלאמית וצעקו סיסמאות אסלאמיות, אך הצהרת ראש העיר התעלמה לחלוטין מהאידאולוגיה הקיצונית שלהם.
• באמצעות מסגור האירוע סביב "עליונות לבנה" במקום להתייחס למזימת הפצצה האסלאמיסטית הממשית, הממשל טשטש באופן פעיל את האיום הברור של הטרור האסלאמי הרדיקלי בניו יורק.

הדקירה באפר וסט סייד והשתיקה בת השעות

דפוס התחמקות זה נמשך במהלך פיגועי הדקירה המזעזעים באפר וסט סייד ביולי 2026, שבהם חשוד שצעק "אללהו אכבר" תקף גבר אסייתי וגבר יהודי חובש כיפה. בעוד שמנהיגים אחרים במדינה, כמו המושלת קתי הוקול, פרסמו מיד הצהרות נחרצות המגנות את האלימות האנטישמית, ממדאני נותר שותק לחלוטין במשך מספר שעות. במהלך תקופה קריטית זו מיד לאחר הפיגוע, בחר ראש העיר לפרסם ברשתות החברתיות על יוזמת מס הדיור שלו על מיליונרים, כשהוא מעדיף מסרים פוליטיים על פני ביטחון הקהילה היהודית של ניו יורק. על פי דיווחים של פוקס ניוז, ממדאני עמד בפני ביקורת חריפה על תגובתו המאוחרת ועל סירובו שלאחר מכן להתייחס למניע הדתי והאנטישמי הברור של החשוד.

תגובה מאוחרת זו זכתה לביקורת רבה כסימפטום של רתיעה עמוקה ושיטתית יותר להתעמת עם פשעי שנאה כאשר הם מבוצעים תחת דגל הקיצוניות האסלאמיסטית. כאשר ממדאני פרסם לבסוף הצהרה, ניסוחה היה מחושב ומעובד בכבדות, תוך הימנעות מכל אפיון ישיר של האירוע כמעשה של טרור אנטישמי. משקיפים ציינו כי התנהגות זו עולה בקנה אחד עם פעולותיו הקודמות, כמו למשל כאשר בחר לארח באחוזת גרייסי את מארגן הקמפוסים השנוי במחלוקת מחמוד ח'ליל, ימים ספורים בלבד לאחר פיגוע בהשראת דאעש, כפי שפורט במאמר דעה ב-פוקס ניוז. ההסתמכות המתמדת הזו על מציאת "זווית של בריאות הנפש" או הסטת הנושא שחקה קשות את אמון הציבור בהנהגת העירייה.

אין מדובר כאן באשמה בשל קשרים ואסוציאציות. מדובר בבחירות חוזרות ונשנות, ברטוריקה חוזרת ובסירובים חוזרים ונשנים לשרטט קווים ברורים.

הצורך בבהירות מוסרית בלתי מתפשרת

העיר ניו יורק והעולם הדמוקרטי הרחב אינם יכולים להרשות לעצמם מנהיגים המגמגמים או מתחמקים מול טרור ושנאה שיטתית. שמירה על ערכי המערב של חירות, שוויון ושלטון החוק דורשת מחויבות בלתי מתפשרת לקרוא לרשע בשמו, ללא קשר לכדאיות פוליטית. עלינו לדרוש מנבחרי הציבור שלנו לשרטט קווים ברורים נגד אנטישמיות ואלימות קיצונית, במקום להתחבא מאחורי מילים רכות והתחמקויות בירוקרטיות. הגיע הזמן שתושבי ניו יורק וכל מגני הדמוקרטיה יוקיעו פחדנות מוסרית זו ויתעקשו על מנהיגות הניצבת איתן לצד הקורבנות, ולא לצד המתרצים.