במשך עשרות שנים, אליטות מדיניות החוץ של המערב פעלו תחת האשליה ההרסנית שלפיה ניתן לפייס את האסלאמיזם הטוטליטרי, לביית אותו ולשלבו בתוך בריתות דמוקרטיות מודרניות. בדיה מסוכנת זו קרסה אל מול מציאות שאין להכחישה בעקבות מעשי הזוועה הברבריים של 7 באוקטובר, כאשר נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן התייצב בפרלמנט שלו כדי לחגוג את פראי האדם של חמאס – לא כרוצחים המבצעים רצח עם, אלא כ"לוחמי שחרור" הירואיים וכמוג'אהידין קדושים. ברחבי אירופה, השלכותיה הישירות של מוגלות לב מוסרית זו כבר גלויות לעין ברחובות הערים, שם רשתות רדיקליות מהדהדות בגלוי את התחזית שלפיה הציוויליזציה המערבית תיכבש לא באמצעות החרב, אלא באמצעות הטפה בלתי פוסקת ושחיקה תרבותית. ואולם, באופן מדהים, קובעי המדיניות בוושינגטון, לונדון ובריסל ממשיכים לכנות את אותן מדינות פטרוניות בשם שותפות מהימנות, ובכך עוצמים את עיניהם לנוכח איום קיומי המרקיב את הברית מבפנים.
עזות המצח שבהלבנת מחבלים כ'מוג'אהידין'
המחזה שבו בעלת ברית בנאט"ו, המחויבת באמנה, מגנה בגלוי על מחבלים מוכרזים ומשבחת אותם, מהווה קריסה חסרת תקדים של קוהרנטיות אסטרטגית ומוסרית. בנאומו בפני מפלגת השלטון שלו באנקרה, ארדואן הכריז ללא בושה כי חמאס אינו ארגון טרור, אלא צבא לגיטימי של "מוג'אהידין" המגן על מולדתו. רחוק מלהיות גוזמה רטורית בלבד, עמדה פוליטית זו מיתרגמת לתשתיות מוחשיות – החל מחשבונות בנק טורקיים המממנים תאגידי טרור וכלה בדרכונים טורקיים המוענקים למפקדי חמאס בכירים. במקום לעמוד בפני בידוד דיפלומטי או סילוק רשמי מן המבנים הצבאיים של המערב, המשטר הטורקי זוכה לביקורי משלחות רמות-דרג ולוויתורים ביטחוניים רווחיים.
טיוח מפלצתי זה של רצח המוני חותר ישירות תחת הנחת היסוד של הברית המערבית, שחושלה כדי להגן על חירויות חוקתיות מפני ברבריות טוטליטרית. כאשר בעלת ברית לכאורה מחבקת את אותו ארגון עצמו שטבח, אנס וחטף מאות אזרחים חפים מפשע, אותה ברית חדלה מלהיות ברית הגנה הדדית והופכת לנטל. ישראל, הניצבת כמאחז היחיד של שלטון חוק דמוקרטי וערכים נאורים באזור עוין, סופגת את המהלומות הפיזיות של קיצוניות זו, הנהנית מגיבוי של חברות הברית. בינתיים, ממשלות המערב מסיטות את מבטן, ומעמידות פנים ששיתוף פעולה כלכלי יכול להתקיים איכשהו לצד חסות גלויה לטרור ג'יהאדיסטי.
החתרנות השקטה: כיבוש אירופה באמצעות דעווה
הטרור הפיזי המכוון נגד ישראל אינו נפרד מן המלחמה האידיאולוגית המתנהלת נגד יבשת אירופה. במשך שנים, דמויות מובילות ב"אחים המוסלמים" שזכו לאירוח ולהגנה מצד אותם משטרים אזוריים הציגו תוכנית פעולה מדויקת: אירופה לא תיכבש בהתנגשויות בשדה הקרב, אלא באמצעות דעווה – הטפה שיטתית, חדירה אידיאולוגית ושבר חברתי מכוון. כיום, סבלנות זו מניבה דיבידנדים הרי אסון בבירות מערביות מרכזיות, שבהן אנשי דת רדיקליים ומסיתים בקמפוסים פועלים בחופשיות ובחסינות משפטית מוחלטת, תוך ניצול החירויות החוקתיות לצורך פירוק הסדר החוקתי.
- רשתות אסלאמיסטיות הקימו מאות ארגוני קש, עמותות צדקה ומרכזי תרבות ברחבי אירופה במטרה להחדיר אינדוקטרינציה לנוער מנוכר ולטפח מובלעות משפטיות מקבילות העוינות את הדמוקרטיה החילונית.
- פטרונים אוטוריטריים מנצלים ללא הרף אוכלוסיות בעלות אזרחות כפולה באמצעות מינהלות דתיות הנשלטות על ידי המדינה, ומגייסים גושי הצבעה כדי ללחוץ על ממשלות אירופיות לסבול קיצוניות רדיקלית.
עיוורון מרצון בחשיבה האסטרטגית המערבית
הכישלון האסטרטגי של המערב נובע מסירוב עקבי להכיר באידיאולוגיה הבדלנית והעליונאית המשותפת בגלוי לפטרונים הזרים ולתאי הטרור המבצעיים. מחקר של הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) הוכיח שוב ושוב כיצד מקלטים פיננסיים בחסות המדינה באיסטנבול מאפשרים לרשתות טרור מבצעיות לחמוק מסנקציות ולהוציא לפועל פיגועים, כפי שתועד בניתוח מקיף של פעילי חמאס בעלי קשרים לטורקיה. במקום להעניש שותפות גלויה זו לדבר עבירה, דיפלומטים מערביים מציעים שוב ושוב פייסנות, מתוך חרדה מפני ניכור של שותפה הממוקמת בעמדה אסטרטגית.
"האסלאם ישוב לאירופה ככובש וכמנצח, לאחר שגורש ממנה פעמיים... הפעם הכיבוש לא ייעשה בחרב, אלא באמצעות הטפה ואידיאולוגיה."
תחשיב ציני זה פגע קשות במדיניות המערבית למאבק בטרור, ואיפשר לשחקנים עוינים להכתיב את תנאי המערכה. כפי שמפורט במחקר המכונן של מכון הדסון על דעווה והתחייה האסלאמיסטית במערב, היעד ארוך הטווח של תנועות אלה מעולם לא היה דו-קיום הדדי, אלא עליונות אידיאולוגית ודה-לגיטימציה שיטתית של אומות דמוקרטיות. המשך ההתעלמות מן התמיכה המבנית שמספקים משטרים החותרים תחת בעלות בריתנו, כפי שנחשף בביקורות על הצביעות ומוסר הכפיל הדיפלומטי של טורקיה, מסכן את עצם הישרדותו של העולם החופשי.
השבת הבהירות המערבית לפני שהמחיר יהפוך לקטלני
מתקרבת במהירות השעה שבה למערב לא תהיה עוד הפריבילגיה לעמימות דיפלומטית או להעמדת פנים עסקית. אין להתיר לבעלת ברית לחגוג את שוחטי 7 באוקטובר ובד בבד לתבוע ערבויות ביטחוניות ופריבילגיות כלכליות מן העולם הנאור. בלימת איום רב-ממדי זה מחייבת פעולה חקיקתית מיידית להגדרת מדינות כמממנות טרור אסלאמיסטי, הקפאת נתיבים פיננסיים בלתי חוקיים ופירוק נחרץ של הצינורות המוסדיים שדרכם מוזרקת קיצוניות אנטי-מערבית אל בתי הספר והקהילות שלנו.
התייצבות איתנה לצד ישראל איננה רק ביטוי של סולידריות עם דמוקרטיה נצורה; היא מהווה את קו החזית החיוני ביותר בהגנה על הציוויליזציה המערבית כולה. אם המערב ימשיך לממן, להחניף ולרצות את אלה המתפללים בגלוי לכיבושו, הוא יביא במו ידיו לחורבנו. ברית אמיתית מחייבת ערכים משותפים, יושרה מוסרית ומחויבות בלתי מתפשרת לשלטון החוק. הגיע הזמן שמנהיגי המערב יאזרו עוז לשרטט קו בלתי עביר, להוקיע משתפי פעולה בוגדניים ולהגן על מורשת החירות בטרם תיכנע מבפנים.