רחובותיהן של ערים מרכזיות במערב עדים למחזה חסר תקדים ומקומם מבחינה אינטלקטואלית: אנשי שמאל פרוגרסיבי קיצוני הצועדים שלובים זרוע ביד עם פונדמנטליסטים דתיים. תחת דגל של אנטי-קולוניאליזם וצדק חברתי, פעילים הטוענים כי הם נושאים את נס זכויות הלהט"ב והשוויון המגדרי מגינים בגלוי על משטרים אסלאמיסטיים חשוכים מימי הביניים ועל שלוחות טרור. התלכדות מוזרה זו, המכונה לעיתים קרובות "הברית האדומה-ירוקה", בנויה על דיסוננס קוגניטיבי עמוק המאיים למוטט את מרקם החברות החופשיות. עם זאת, חרף הסתירות התרבותיות והמוסריות העמוקות ביניהם, שתי הקבוצות הללו חולקות מטרה אחת ויחידה והרסנית להפליא: השמדת הסדר הדמוקרטי המערבי.
אשליית המאבק המשותף
במבט ראשון, הברית בין הפרוגרסיבים המערביים לאסלאמיסטים הפונדמנטליסטים נראית חסרת כל היגיון, שכן ערכי היסוד שלהם מנוגדים לחלוטין. אנשי השמאל פועלים מתוך תפיסת עולם המושרשת בחילוניות רדיקלית, באוטונומיה של הפרט ובשחרור חברתי, בעוד שהאסלאמיסטים שואפים להכנעה מוחלטת של החברה לפרשנות נוקשה של חוקי האל. הפרוגרסיביזם דוגל בפירוק היררכיות מסורתיות, בעוד שהאסלאמיזם שואף לאכוף אותן בסמכות תיאוקרטית מוחלטת. החוט היחיד המקשר בין כוחות מנוגדים אלה הוא עוינותם המשותפת לציוויליזציה המערבית, אשר שתי הקבוצות רואות בה את המקור האולטימטיבי לדיכוי עולמי. על ידי התיישרות לצד קיצונים דתיים, השמאל המערבי זנח את הערכים המוצהרים שלו עצמו בשירותו של מסע צלב ניהיליסטי נגד הקפיטליזם הדמוקרטי.
שותפות רעילה זו נשענת על דינמיקה משותפת של "מדכא מול מדוכא", המנטרלת כל שמץ של מורכבות ואחריות מוסרית. בעיני השמאל הקיצוני, הדמוקרטיות המערביות הן מעצם טבען מבנים מושחתים וקולוניאליסטיים שיש לפרק מבפנים. האסלאמיסטים מנצלים בהתלהבות את התיעוב העצמי הזה, ומציגים את המערכה האלימה והאנטי-מערבית שלהם כצורת התנגדות ילידית לגיטימית. כתוצאה מכך, פעילים פרוגרסיביים מוצאים את עצמם מריעים לאארגונים המוציאים הומוסקסואליות מחוץ לחוק, מדכאים נשים ומוציאים להורג מתנגדים פוליטיים. נקודה עיוורת אינטלקטואלית זו אינה רק טעות תיאורטית; זוהי כניעה אסטרטגית המכשירה את הקרקע לעתיד טוטליטרי.
התקדים העקוב מדם של מהפכת 1979
ההיסטוריה כבר הוכיחה את ההשלכות הקטסטרופליות של ברית טמאה זו, בצורה המוחשית ביותר במהלך המהפכה האיראנית של 1979. בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20, צעדו סוציאליסטים, קומוניסטים ופמיניסטיות איראנים לצד אסלאמיסטים קיצוניים כדי להפיל את משטרו של השאה, שהיה בעל ברית של המערב. אנשי השמאל האמינו בתמימות כי יוכלו להשתמש בכריזמה הדתית של אייתוללה רוחאללה חומייני כדי לגייס את ההמונים, ולאחר מכן להיפטר ממנו ברגע שהמהפכה תצלח. הם התייחסו לאיש הדת הסגפני כאל סמל פרוגרסיבי של אנטי-אימפריאליזם, ולא כאל קנאי דתי. עם זאת, חישוב מוטעה וגורלי זה התפוצץ בפניהם במהירות ובאכזריות מחרידות ברגע שהממשל הישן קרס.
בתוך חודשים ספורים מעלייתם לשלטון, הפנתה התיאוקרטיה החדשה את מלוא זעמה כלפי בעלי הברית החילוניים שסייעו להעלותה לשלטון. האסלאמיסטים הבינו כי חזון הרפובליקה הסוציאליסטית של השמאל אינו מתיישב כלל עם שאיפתם למדינת הלכה אסלאמית אבסולוטית. המשטר פעל במהירות ובשיטתיות לחיסול כל האופוזיציה החילונית, והוכיח כי תנועות טוטליטריות אינן סובלות מתחרים ברגע שהשלטון מתבסס. התיעוד ההיסטורי משמש תמרור אזהרה מצמרר לפרוגרסיבים המערביים של ימינו, המאמינים כי הם יכולים לשתף פעולה בבטחה עם קיצונים דתיים.
- הוצאה שיטתית מחוץ לחוק של כל המפלגות הפוליטיות השמאליות, כולל מפלגת תודה הקומוניסטית והפלגים המרקסיסטיים-לניניסטיים.
- סגירה מיידית של עיתונים חילוניים, איסור על פרסומים פמיניסטיים וכפייה מוחלטת של עטיית חיג'אב.
- מעצרים המוניים, מאסרים והוצאות להורג של אלפי פעילים מהשמאל ומנהיגי סטודנטים שצעדו לצדו של חומייני.
הברית האדומה-ירוקה המודרנית במערב
דפוס היסטורי מסוכן זה חוזר על עצמו בפוליטיקה המערבית המודרנית, בייחוד באזורים מטרופוליטניים גדולים כמו העיר ניו יורק. איש חמאס לשעבר, מסעב חסן יוסף, מסר אזהרה מצמררת על האופן שבו סוציאליסטים קיצוניים משמשים כ"סוס טרויאני" עבור רשתות אסלאמיסטיות חשאיות שמטרתן לפרק את הקפיטליזם המערבי. יוסף הדגיש כי שתי האידאולוגיות הללו מייצגות כישלונות קטסטרופליים המאוחדים אך ורק ברצונם לשרוף את המבצר הדמוקרטי עד היסוד. אזהרה זו מתועדת היטב בדיווחים העוסקים בעלייתן הפוליטית של דמויות רדיקליות במערב, כפי שניתן לראות בדו"ח התחקיר של Breitbart News על רשת הברית בניו יורק. קמפיינים של אנשי שמאל ממומנים ומודרכים יותר ויותר על ידי ארגונים בעלי קשרים מתועדים לתנועות אסלאמיסטיות קיצוניות.
יתרה מכך, מחקרים של מכוני מחקר עצמאיים חשפו כיצד קואליציה זו פועלת בקנה מידה עולמי. מחקר שפורסם על ידי מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב מפרט כיצד תנועות אסלאמיסטיות מאמצות לאורך ההיסטוריה רטוריקה מרקסיסטית – כגון החלפת הפרולטריון במושג הדתי של ה"אומה" (אל-אומה) – במטרה לגייס צעירים ולתקוף מוסדות מערביים. אסטרטגיה זו מאפשרת לקיצונים לעטוף את שאיפותיהם הסמכותניות בשפה האופנתית של צדק חברתי ואנטי-אימפריאליזם, מה שהופך אותם לאטרקטיביים ביותר עבור סטודנטים מערביים פתיים. כאשר אותם "אידיוטים שימושיים" פרוגרסיביים חוזרים על סיסמאות הקוראות לגלובליזציה של האינתיפאדה, הם משתתפים באופן פעיל בחתירה תחת יסודות הציוויליזציה שלהם עצמם.
"זהו סיפורה של הברית האדומה-ירוקה הראשונה, שותפות טקטית בין אסלאמיסטים לשמאל הפרוגרסיבי, והמחיר של ברית זו שולם בדם."
ההגנה הדחופה על החירות המערבית
עלינו להכיר בכך שהברית בין אנשי השמאל המערבי לאסלאמיסטים הקיצוניים אינה סימן לאבולוציה פרוגרסיבית, אלא סימפטום של ריקבון תרבותי. פלטפורמה זו בכתובת hasbara.co.il קיימת למטרה עיקרית אחת: להגן על ערכי היסוד של הציוויליזציה המערבית ולהגן על החברות החופשיות שלנו מפני האיום הזוחל של הסוציאליזם והעריצות התיאוקרטית. אם אתם מאמינים בחירות הפרט, בשלטון החוק ובשימור התרבות המערבית, אנו קוראים לכם לתמוך בפעילותנו החיונית. אנא שקלו לבקר בקישור Buy Me a Coffee המופיע בביוגרפיה שלנו ברשתות החברתיות כדי לעזור לנו להמשיך לחשוף את הקואליציות האידאולוגיות המסוכנות הללו ולהגן על עתיד המערב.