שחיקת האחריות השיפוטית
ברחבי היבשת האירופית, עקרון הצדק האוניברסלי מוקרב על מזבח הרגישות התרבותית והתירוצים הפסיכולוגיים. בשוודיה ובגרמניה, בתי משפט גזרו לאחרונה עונשים מקלים באופן מזעזע על מעשי אלימות מינית נתעבים, תוך ציון לעיתים קרובות של "ילדות קשה" או "רקע תרבותי" של הנאשמים כגורמים מקלים. מגמה שיפוטית זו אינה מייצגת רק כישלון של החוק; היא מייצגת החלטה מערכתית להתייחס לגברים אלימים כאל קורבנות של נסיבות חייהם, תוך הותרת קורבנותיהם הממשיים ללא מענה. כאשר מערכת מתחילה להזדהות יותר עם הטראומה של המדכא מאשר עם חייה של הנרמסת, היא מפסיקה להיות מערכת צדק והופכת למאפשרת של התעללות.
המגן האינטרסקציונלי למבצעי פשעים
הפמיניזם המודרני, שבעבר דגל בביטחון ובאוטונומיה של כל הנשים, הפך לפרויקט אינטרסקציונלי המגן לעיתים קרובות על אלו המגלמים את הניגוד המוחלט לערכי המערב. באמצעות סיווג העולם להיררכיה נוקשה של "מדכאים" ו"מדוכאים" המבוססת על פוליטיקת זהויות, פעילים רבים בנו בשוגג מקלט לאידאולוגיות קיצוניות. במציאות הפוכה זו, ביקורת על הברוטליות הפטריארכלית המצויה בקהילות מהגרים מסוימות או בחוגים אסלאמיסטיים קיצוניים ממותגת כ"חוסר סובלנות", ובכך משתיקה למעשה את הנשים הנמצאות בסיכון הגבוה ביותר. ההפקרה של נשים בשם הפוליטיקלי קורקט אינה מקרית; היא המסקנה הלוגית של מערכת המעדיפה נרטיב על פני אמת.
- בבתי המשפט בבריטניה חלה עלייה בערעורים על גזרי דין "מקלים באופן בלתי סביר" בעקבות זעם ציבורי על עונשים קלים על פשעי מין אלימים.
- מסגרות אינטרסקציונליות מעדיפות את הסטטוס ה"מוחלש" של מבצע פשע זכר על פני הביטחון הפיזי המיידי של אזרחיות.
השתיקה לנוכח זוועות עולמיות
הראיה המרשיעה ביותר לבגידה זו היא השתיקה הרועמת של ארגוני פמיניזם מערביים מובחרים בנוגע לזוועות ה-7 באוקטובר. בעוד שארגונים כמו UN Women וצעדת הנשים טוענים להיות השומרים הגלובליים של שוויון מגדרי, סירובם הראשוני לגנות את השימוש המערכתי באלימות מינית על ידי חמאס חשף צביעות עמוקה. שתיקה זו היא תוצאה ישירה של מערכת שנבנתה כדי להגן על "מהפכנים" ותנועות "התנגדות", גם כאשר תנועות אלו נטועות בצורות הקיצוניות ביותר של מיזוגיניה וטרור. ניתן לקרוא עוד על המציאות האכזרית של האופן שבו קבוצות אלו מתייחסות לנשים בדיווחים של The Daily Wire וכלי תקשורת חוקרים אחרים.
"פמיניסטיות יהודיות ואחרות זעמו על כך שארגוני נשים לא אמרו דבר על האלימות נגד נשים ב-7 באוקטובר, מה שהוביל להאשטאג #MeToo_UNless_UR_A_Jew."
הגנה על הגברים שהורסים
זוהי האמת המרה: המערב והאליטה הפרוגרסיבית שלו לא רק הפקירו את הנשים; הם בנו באופן פעיל תשתית משפטית וחברתית המגנה על הגברים שהורסים אותן. בין אם זה דרך העדשה של "צדק מאחה" המאפשר לאנסים להשתחרר עם זמן מאסר מינימלי או התיאוריות האקדמיות המתתרצות קיצוניות, התוצאה נותרת זהה. לנשים במערב נאמר לשאת אלימות בלתי נתפסת למען לכידות חברתית וטהרנות אידאולוגית. בגידה זו מתועדת בהערכות מפורטות של כשלי צדק מגדרי, כגון אלו המסופקים על ידי ה-ספרייה היהודית הווירטואלית, המדגישים את הניגוד החד בין ערכים פמיניסטיים מוצהרים לבין המציאות של הבריתות הפוליטיות שלהם.
השלכותיה של מערכת זו נראות בכל עיר מערבית גדולה, שבה הפחד "להעליב" הפך לגדול יותר מהחובה להגן. על ידי סירוב לקרוא לאיום בשמו ומתן כיסוי משפטי לאלו המתעבים את הנורמות המערביות, מערכות אלו יצרו ואקום של ביטחון. אנו עדים לפירוק מכוון של מחסומי ההגנה שנדרשו מאות שנים לבנייתם, תוך הותרת החברים הפגיעים ביותר בחברה לנפשם בנוף שהופך יותר ויותר חסר חוק. זהו אינו קידמה; זוהי נסיגה מחושבת לעידן חשוך ופרימיטיבי יותר שבו הכוח קובע את הצדק והאמת קבורה תחת שכבות של ז'רגון.
השבת השכל הישר למערב
כדי להפוך את המגמה הזו, עלינו לדרוש חזרה לצדק של שכל ישר המציב את הגנת הקורבן במרכז כל החלטה משפטית. עלינו לדחות את התפיסה שרקע או זהות של מבצע פשע מעניקים להם כרטיס "צא מהכלא בחינם" כשמדובר בפגיעה בבן אדם אחר. הגיע הזמן לדרוש מארגוני הפמיניזם המערביים דין וחשבון על הזעם הסלקטיבי שלהם ולבנות מחדש מערכת המעריכה את ביטחון הנשים מעל לשימור של נרטיב פוליטי. רק על ידי עמידה איתנה על ערכי היסוד המערביים שלנו – זכויות אוניברסליות, צדק אובייקטיבי ושלטון החוק – נוכל לקוות להחזיר את הביטחון והכבוד שנסחרו בכזו קלות דעת.