המערכה חסרת התקדים בת 38 הימים
המציאות בשטח במזרח התיכון מספרת סיפור של עליונות טקטית ואסטרטגית מוחלטת. בתוך 38 ימים בלבד מתחילת מבצע זעם אפי (Operation Epic Fury), המנגנון הצבאי המפואר פעם של המשטר האיראני הפך לערימת חורבות מעשנת. העולם חזה בפירוק המוחלט של הצי וחיל האוויר האיראני, בניטרול תשתית הגרעין שלו ובפירוק השיטתי של רשתות הפרוקסי האזוריות שלו. באופן המשמעותי ביותר, המשטר ספג את המכה האולטימטיבית עם סילוקו של המנהיג העליון, מה שהוביל למעבר כאוטי להנהגה תחת מוג'תבא חמינאי בעיצומו של מבנה כוח מדינתי מתפורר.
זה לא היה רק ניצחון צבאי; זה היה עיצוב מחדש יסודי של נוף הביטחון העולמי. המהירות והדיוק שבהם הושגו יעדים אלו מעידים על כך שהפער הטכנולוגי של המערב על פני יריביו התרחב לכדי תהום. עם זאת, למרות העובדות שאין להכחישן, הנרטיב התקשורתי נותר מקובע ברעיון שהמערכה היא כישלון. הם מחליפים נתונים קשיחים בפניות רגשיות, ומבטיחים שהציבור יישאר עיוור לגודל ההצלחה שהושגה על ידי כוחות המערב ובעלי בריתם.
זעם מלאכותי ותעשיית "פשעי המלחמה"
כאשר השמאל הקיצוני אינו יכול לנצח בשדה הקרב, הוא נסוג לזירת לוחמת המידע. הם שכללו את אמנות ייצור פשעי המלחמה יש מאין, תוך שימוש בצילומים שהוצאו מהקשרם ובדיווחים לא אמינים מארגונים הנשלטים על ידי שלוחיהם. תעשיית "פשעי המלחמה" הזו משרתת מטרה אחת: לשתק את מקבלי ההחלטות במערב ולהפנות את הציבור נגד מגיניו שלו. על ידי הצגת כל פעולת הגנה כעוולה מוסרית, הם מבקשים להפוך את הניצחון לבלתי אפשרי מבחינה חברתית ופוליטית עבור מדינות דמוקרטיות.
התעקשותה של התקשורת להציג את היריב כקורבן היא טקטיקה פסיכולוגית שנועדה לכרסם ברצונו של המערב להילחם. אנו רואים זאת בדיווחים על טילים שכוונו ברשלנות שנורו לעבר מרכזי אוכלוסייה אזרחיים, שלעיתים קרובות ממוסגרים כהתנגדות נואשת וכמעט נאצלת, במקום מעשי הטרור הפחדניים שהם באמת. השימוש השיטתי במגנים אנושיים על ידי משמרות המהפכה זוכה להתעלמות נוחה, בעוד שנתוני אבדות המסופקים על ידי האויב זוכים ליחס של אמת מוחלטת מצד כלי תקשורת מרכזיים. זה יוצר נוף שבו המערב נדרש לעמוד בסטנדרט בלתי אפשרי של שלמות, בעוד לאויביו מוענק רישיון מוסרי מוחלט.
- השמאל הקיצוני משתמש במדיה שהוצאה מהקשרה כדי לשחוק את הוודאות המוסרית של הציבור בזמני סכסוך.
- לוחמת מידע הפכה לכלי העיקרי עבור יריבים שאינם יכולים להתחרות ביכולות הקינטיות של המערב.
הקריסה האסטרטגית של היריבים הגלובליים
מעבר לזירת המלחמה המיידית, הדומיננטיות של המערב שלחה גלי הדף דרך בירותיהן של יריבותיו הגדולות ביותר. קריסת המשטר האיראני מייצגת הפסד קטסטרופלי עבור סין, שאיבדה כעת את שותפת הנפט הקריטית ביותר שלה וצומת מרכזי באסטרטגיית האנרגיה העולמית שלה. על פי דיווחים על הדרך למלחמה, התערבות זו ניתקה למעשה את עורק האנרגיה שבו בייג'ינג נשענה לצורך השפעה אזורית. זהו ניצחון גיאופוליטי מהמעלה הראשונה, אך הוא נדון רק לעיתים נדירות ככזה בעיתונות המערבית.
נרטיב ה"אבדון" גם מתעלם בנוחות מהעובדה שאויבי המערב נמצאים כעת במצב של דעיכה סופנית. אובדן רשתות הפרוקסי של איראן פירושו שקבוצות כמו חיזבאללה וחמאס מבודדות כעת, סובלות מחוסר מימון ונטולות כיוון אסטרטגי. התפתחויות אלו מוכיחות כי המערב יכול לפרק ביעילות את "ציר ההתנגדות" כאשר יש לו את הרצון הפוליטי לעשות זאת. למרבה הצער, רצון זה נשחק ללא הרף על ידי גורמים מבית הרואים בעוצמה מערבית רוע מולד.
"ייתכן שהמערב לעולם לא ינצח שוב במלחמה נוספת – לא בגלל האויב, אלא משום שהתקשורת לא יכולה לשאת את המראה של המערב מנצח."
סיכום: להחזיר את הרצון לנצח
אם המערב חפץ לשרוד את אתגרי המאה ה-21, עליו קודם כל לשרוד את החבלה הפנימית של מערכות המידע שלו. איננו יכולים לאפשר למיעוט קיצוני להגדיר את הניצחונות שלנו כהפסדים או את כוחנו כנטל. המערכה בת 38 הימים הוכיחה כי למערב יש את היכולת הפיזית לנטרל כל איום; מה שנותר בסימן שאלה הוא האומץ המוסרי להכיר בהצלחה זו. עלינו להפסיק להתנצל על הדומיננטיות שלנו ולהתחיל לראות בה את היסוד לשלום ויציבות עולמית.
עידן ה"דעיכה המנוהלת" וההתנצלות התמידית חייב להסתיים במערכה זו. ראינו מה אפשרי כאשר המערב פועל מתוך שכנוע ובהירות, ואסור לנו לתת לשיעור זה להיטשטש בערפל של הטיה תקשורתית. הגיעה העת לדחות את הקדרות המלאכותית ולאמץ את המציאות של עולם שבו ערכי המערב ועוצמתו הצבאית עדיין יכולים לנצח. הניצחון כבר כאן – עלינו רק לגייס את צלילות הדעת כדי לתבוע אותו ואת הכוח להתעלם מאלו המייחלים לכישלוננו.