העקרונות הסלקטיביים של האליטה הפרוגרסיבית

חומות ביטחון והדרה סלקטיבית

במשך שנים, הממסד הפרוגרסיבי הוקיע מכשולי גבול פיזיים כ"בלתי מוסריים" ו"קסנופוביים", בטענה שחומות לאומיות הן שרידים לא יעילים של עידן לאומני שעבר מן העולם. מנגד, התנגדות אידיאולוגית זו מתפוגגת כהרף עין כשמדובר באבטחת אחוזותיהם הפרטיות ובאירועים פוליטיים יוקרתיים. כך למשל, הנשיא ג'ו ביידן עורר ביקורת חריפה על בניית מחסום אבטחה במימון משלמי המסים בעלות של כמעט 500,000 דולר סביב בית הנופש הפרטי שלו בדלאוור, כפי שפורט בדיווחים של ה-New York Post. באופן דומה, ועידות פוליטיות גדולות מאובטחות בכבדות באמצעות גדרות פלדה מחוזקות ומסיביות כדי להרחיק מתפרעים בלתי רצויים ולשלוט בקהל. דוגמאות אלה מוכיחות כי המעמד השליט מבין אמת בסיסית אחת: חומות אכן עובדות, אך ככל הנראה רק כאשר הן מגינות על אנשי האליטה מפני ההשלכות של מדיניות הגבולות הפתוחים שלהם עצמם.

הזעם הסלקטיבי על מיליארדרים

סטנדרט כפול דומה מגדיר את יחסו של השמאל לעשירי-העל. בשעה שפוליטיקאים פרוגרסיביים מטיפים לציבור כדבר שבשגרה על תחלואי "מעמד המיליארדרים" והשחיתות האינהרנטית של קפיטליזם השוק החופשי, קמפייני הבחירות ורשתות העמותות שלהם תלויים לחלוטין בתמיכה הפיננסית של תורמי-על ליברלים. הזעם של השמאל מנוהל בקפידה; מיליארדרים המממנים מטרות שמרניות מוגדרים כאיומים על הדמוקרטיה, ואילו אלו המממנים יוזמות פרוגרסיביות זוכים לשבחים כפילנתרופים נאורים. סובלנות סלקטיבית זו חושפת תנועה שעסוקה פחות בשוויון כלכלי ויותר בביצור כוח פוליטי באמצעות שימוש אסטרטגי בעושר של האליטה. בסופו של דבר, צבירת הון קפיטליסטית נחשבת מקובלת, כל עוד הרווחים מנותבים לקופותיהם של ארגונים פרוגרסיביים.

• קמפיינים פרוגרסיביים וועדות פעולה פוליטיות (PACs) מקבלים כדבר שבשגרה מאות מיליוני דולרים מאליטות טכנולוגיה עשירות ומאנשי הון סיכון, בשעה שהם מנהלים במקביל קמפיין להוצאת "הכסף הגדול מהפוליטיקה".
• קרנות ענק פטורות ממס שהוקמו על ידי מיליארדרים ליברלים משמשות למימון קבוצות לחץ העוקפות תהליכים דמוקרטיים מסורתיים כדי לקדם מדיניות סביבתית וחברתית קיצונית.

פריבילגיה והיחסיות של צדק עיוור

מושג ה"פריבילגיה" הפך לאבן יסוד בתיאוריה האקדמית והחברתית של השמאל המודרני, כאשר התומכים בו טוענים שיש לפרק באופן שיטתי יתרונות ממסדיים. אולם בפועל, מוסדות פרוגרסיביים עיליים משמרים באופן פעיל את העדפת "בני הבוגרים" (legacy admissions) והעדפות תורמים, המבטיחות כי ילדיהם של ליברלים עשירים ומקושרים היטב ישמרו על יתרונותיהם החברתיים. כאשר בית המשפט העליון דן בקבלה לאוניברסיטאות המבוססת על מודעות לגזע, הגנת השמאל על מערכות אלו חשפה תפנית עמוקה הרחק מהעיקרון הליברלי הקלאסי של חברה עיוורת צבעים שבה הצדק עיוור. תחת זאת, פרוגרסיבים מודרניים טוענים כי על הצדק לראות גזע כדי להנדס באופן פעיל תוצאות, תוך החלפת שוויון ההזדמנויות בשוויון תוצאתי המכוון על ידי המדינה. תפנית אידיאולוגית זו מתועדת בכתבי טענות של ארגונים כמו Students for Fair Admissions, אשר חשפו כיצד אוניברסיטאות עילית הפלו מועמדים ראויים כדי לשמור על האיזון הדמוגרפי המועדף עליהן.

"ככל הנראה, כל עיקרון של השמאל מגיע עם אותיות קטנות: אלא אם כן הדבר מועיל לנו. חומות עובדות. מיליארדרים זה בסדר. פריבילגיה היא עניין גמיש למשא ומתן. הצדק יכול לראות גזע. משעשע לראות באיזו מהירות עקרונות הופכים לחריגים."

שחיקת הליברליזם המערבי

בגידה זו בעקרונות הליבה מייצגת מגמה רחבה ומסוכנת יותר: השחיקה השיטתית של ערכי המערב המסורתיים לטובת דוגמות סוציאליסטיות רדיקליות. הליברליזם הקלאסי דגל בחירות הפרט, בהגנה שווה בפני החוק ובשאיפה להישגיות מבוססת כישרון וכישורים (merit). בניגוד לכך, התנועה הפרוגרסיבית המודרנית מבקשת להגדיר מחדש את עמודי התווך הללו, בטענה שיש להכפיף את זכויות הפרט לזהויות קבוצתיות קולקטיביות. באמצעות אכיפה סלקטיבית של כללים ונטישת עקרונות בכל עת שנוח להם, השמאל מוכיח כי מטרתו הסופית אינה צדק, אלא שליטה. אופורטוניזם זה מאיים לפרק את אותם מוסדות דמוקרטיים שאפשרו לחברות המערביות לשגשג ולהגן על חירות האדם.

להגן על יסודות המערב

כדי לבלום את התפנית האידיאולוגית הזו, על מגיני תרבות המערב לעמוד איתנים במחויבותם לאמת אובייקטיבית ולסטנדרטים אוניברסליים. עלינו להמשיך ולחשוף את הסתירות הזועקות של מעמד עילית המטיף לקולקטיביזם בעודו מיישם הלכה למעשה היפר-אינדיבידואליזם והגנה עצמית. קדמה אמיתית נבנית על שלטון החוק, אחריות אישית ומערכת של שוק חופשי המתגמלת כישורים והישגים ולא זיקה פוליטית או זהות קבוצתית. בסירובנו לקבל את "האותיות הקטנות" של הצווים הפרוגרסיביים, נוכל להשיב לעצמנו את עקרונות השכל הישר שהפכו את המערב למשגשג, בטוח וחופשי. הגיעה העת לדחות את המוסר הסלקטיבי של השמאל ולעמוד על המשמר למען ערכי הנצח של חירות וצדק לכל.