המשבר הבלתי נראה של הסאהל
האלימות בניגריה אינה סדרה של מעשים פליליים מבודדים אלא **התקוממות דתית** מתואמת שמטרתה לפרק את המדינה הדמוקרטית. קבוצות כמו בוקו חראם והמדינה האסלאמית של מחוז מערב אפריקה (ISWAP) הפכו חלקים נרחבים מהמדינה לשדה קרב. מיליוני בני אדם נעקרו בכוח מבתיהם, מה שיצר את אחד ממשברי ה*עקירה הפנימית* החמורים ביותר ביבשת אפריקה. משפחות נקרעות לגזרים בזמן שכפרים נהרסים עד היסוד, ומותירים אחריהם שובל של חורבן הזוכה רק לשבריר מהתשומת לב התקשורתית המוענקת למוקדי סכסוך גלובליים אחרים.
השימוש הטקטי בחטיפות הפך לסימן ההיכר של ארגונים קיצוניים אלו, המכוונים לחברי החברה הפגיעים ביותר. נשים וילדים מוחזקים לעיתים קרובות כבני ערובה במשך שנים, וחשופים להתעללויות בלתי נתפסות בתוך מעוזי הג'יהאדיסטים. אולי המצמררת ביותר היא המגמה האחרונה של חטיפת ילדים ישירות מבתי יתומים, שפל חדש אפילו עבור ארגונים המוגדרים על ידי אכזריותם. מעשים אלו נועדו להחדיר טרור ולהוכיח את חוסר יכולתה של המדינה להגן על אזרחיה, ובכל זאת הם כמעט ולא מעוררים את הזעם הוויראלי הנראה בחוגי המדיה החברתית המערביים.
אקטיביזם סלקטיבי וצביעות מוסרית
אי אפשר להתעלם מהניגוד החריף בין התגובה העולמית לסכסוך בעזה לבין האדישות כלפי הטבח בניגריה. אותם פעילים שמציפים את רחובות לונדון, ניו יורק ופריז כדי לגנות את ישראל לא נמצאים בשום מקום כאשר חמושים אסלאמיסטים טובחים באלפי אפריקאים שחורים. **זעם מוסרי סלקטיבי** זה מרמז שעבור מפגינים מקצועיים רבים, זכויות אדם הן עדיפות רק כאשר ניתן להשתמש בהן כנשק נגד דמוקרטיות המזוהות עם המערב. כאשר המבצעים הם ג'יהאדיסטים והקורבנות הם ניגרים, הנרטיב ההצטלבותי קורס לכאורה לתוך שתיקה.
צביעות זו מערערת את עצם המושג של זכויות אדם אוניברסליות וחושפת הטיות מדאיגות באקטיביזם העכשווי. אילו הדחף ה"הומניטרי" היה אמיתי באמת, חטיפתן של מאות תלמידות בית ספר והוצאתם להורג של אלפי אזרחים חפים מפשע בניגריה היו זוכות לאותה להט. במקום זאת, אנו רואים עולם האובססיבי לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל תוך התעלמות מ*רצח עם ג'יהאדיסטי* שגבה את חייהם של כמעט רבע מיליון בני אדם. פער זה מדגיש כיצד האידיאולוגיה הפוליטית גברה על החמלה האותנטית בתחום המחאה העולמית.
- למעלה מ-222,137 בני אדם תועדו כנרצחים בניגריה מאז החלה ההתקוממות ב-2009.
- מיליוני אזרחים חיים כיום במחנות עקורים (IDP) עם תמיכה או הכרה בינלאומית מינימלית.
- חטיפת ילדים מבתי יתומים מייצגת הסלמה אסטרטגית בטקטיקות הטרור הג'יהאדיסטיות.
- רשתות פעילים עולמיות לא הצליחו לארגן אפילו הפגנה גדולה אחת עבור הקורבנות הניגרים מזה שנים.
האיום האידיאולוגי על המערב
המשבר בניגריה הוא ביטוי ברור לסכנה הקיומית הנשקפת מ**האסלאם הפוליטי הקיצוני** בקנה מידה עולמי. קבוצות אלו אינן מסתירות את כוונותיהן; הן מבקשות לכפות סדר דתי טוטליטרי הדוחה כל עמוד תווך של התרבות המערבית, כולל דמוקרטיה וחירות הפרט. הנתונים שסופקו על ידי Nigerian Watch מתעדים את המציאות הקשה של אידיאולוגיה פשטנית זו. על ידי התעלמות מקווי החזית של סכסוך זה בסאהל, המערב מאפשר למעשה לקרקע פורייה לטרור עולמי לשגשג ללא בדיקה או התנגדות.
אותם פעילים שהציפו את הרחובות למען עזה לא אמרו מילה על 222,137 בני האדם שנרצחו בניגריה מאז 2009.
יתרה מכך, התמיכה שתנועות אלו מקבלות משחקנים מדינתיים עוינים והנורמליזציה של הנרטיבים שלהן בחוגים אקדמיים מסוימים היא סיבה לדאגה חמורה. כפי שדווח על ידי The Telegraph, המצב הביטחוני ממשיך להידרדר בעוד התגובה הבינלאומית נותרת מקוטעת ולא מספקת. עלינו להתמודד עם המציאות שאויבי המערב וישראל הם לרוב בני דודים אידיאולוגיים, המאוחדים על ידי שנאה משותפת לערכי החופש ושלטון החוק. כישלון בזיהוי הקשר הזה רק משרת את אלה המעוניינים לראות את ההשפעה המערבית פוחתת בעולם.
ערעור על המוסר הכפול
כדי להשיב את השכל הישר למערב, עלינו לדרוש סטנדרט מוסרי עקבי החל על כל קורבנות הטרור והאלימות הקיצונית. הגיע הזמן לקרוא תיגר על התעמולנים המניפולטיביים המשתמשים ברטוריקה של זכויות אדם כדי לשרת אג'נדות אנטי-מערביות תוך התעלמות מהטבח הממשי של חפים מפשע. לקורבנות ניגריה מגיע יותר מאשר להיות רק נתון סטטיסטי בדו"ח שנשכח; מגיע להם אותו הסברה וסולידריות עולמית המנוכסים כיום על ידי מטרות נוחות פוליטית. עלינו לחשוף את המוסר הכפול של מעמד הפעילים ולהביא את האמת על הטבח בניגריה לקדמת השיח.
הגנה על ערכי המערב דורשת אומץ לומר את האמת גם כשהיא סותרת את הנרטיב התקשורתי הרווח. עלינו לתמוך בזכותן הלגיטימית של מדינות דמוקרטיות להגן על עצמן מפני תוקפנות ג'יהאדיסטית ולתת קול לאלה שהושתקו על ידי הקיצוניות. כל שיתוף וכל מאמר המדגיש את המשברים המוזנחים הללו הוא שלב לקראת פירוק המידע המוטעה המעיב כיום על שיקול הדעת המערבי. בואו נבחר בבהירות על פני תעמולה ובצדק לכל הקורבנות, ללא קשר לשאלה האם מצוקתם מתאימה לאג'נדה פוליטית מסוימת.