מלכודת הקורבנות: השבת האחריות האישית המערבית

המטבע של הקורבנות המוסרית

תחת הפרדיגמה הפרוגרסיבית, מדדים מסורתיים של אופי והישגים נזנחים באופן פעיל לטובת מערכת דירוג חברתי המבוססת על סבל נתפס. בנוף מוסרי הפוך זה, תביעת קורבנות הפכה למקור האולטימטיבי של כוח תרבותי ופוליטי. על ידי הצגת עצמו כמקופח מבחינה היסטורית או מערכתית, יחיד או קבוצה יכולים לגונן על עצמם בהצלחה מפני ביקורת ולדרוש ויתורים חד-צדדיים. דינמיקה זו מעודדת אזרחים לחפש באופן פעיל עלבונות, תוך הגדלת קובלנות מינוריות למשברים קיומיים כדי להבטיח סמכות מוסרית שלא בצדק.

מיסוד זה של תלונות אינו משחרר את הפרט; במקום זאת, הוא לוכד אותו במצב של חוסר אונים תמידי. על ידי לימוד אנשים שגורלם נקבע לחלוטין על ידי כוחות חיצוניים עוינים, מוסדות השמאל מנשלים אותם מהסוכנות שלהם. התוצאה היא חברה מפוצלת ביותר שבה קבוצות שונות מתחרות על דומיננטיות לא באמצעות הישגים, אלא באמצעות מרוץ לתחתית של קורבנות נתפסת.

הקובלנה כזהות העליונה

בסדר האידאולוגי החדש הזה, פוליטיקת הזהויות החליפה לחלוטין את התפיסה המאחדת של אזרחות לאומית משותפת. אנשים אינם נשפטים עוד לפי תכונות אופיים, אלא מצומצמים לקטגוריות נוקשות ומצטלבות של מגדר, גזע ונטייה מינית. סיווג מחושב זה מייצר מצב קבוע של חיכוך חברתי, המציב קבוצות אלו מול אלו במאבק סכום אפס על השפעה פוליטית. במסגרת זו, הקובלנה הופכת למאפיין המגדיר של הזהות, מה שמונע כל אפשרות לפיוס אמיתי, שכן יש לשמר את הקובלנה עצמה כדי לקיים את הכוח הפוליטי.

• חלוקת החברה למעמדות קבועים של "מדכאים" ו"מדוכאים" מחסלת את האפשרות לאחדות לאומית.
• סמכות מוסרית שלא בצדק מוענקת לאלה הטוענים לדרגה הגבוהה ביותר של שוליות מערכתית.
• הדיון הדמוקרטי המסורתי מוחלף בתרבות ביטול אגרסיבית, המשתיקה מתנגדים המפקפקים בנרטיב הרווח.

המלחמה באחריות האישית

ההיבט המסוכן ביותר של אידאולוגיה פרוגרסיבית זו הוא העוינות המערכתית שלה כלפי מושג האחריות האישית. כאשר אחריותיות אישית ממוסגרת ככלי של דיכוי, התמריצים המוסריים המניעים ניעות חברתית ומצוינות אישית נהרסים לחלוטין. פעילים פרוגרסיבים ואליטות תרבותיות טוענים כדבר שבשגרה כי הציפייה מיחידים לעבוד קשה, לציית לחוק ולשמור על משפחות יציבות היא דרישה בלתי סבירה הנכפית על ידי תרבות דומיננטית. אנו רואים את ההשלכות המעשיות של אידאולוגיה הרסנית זו בשיעורי הפשיעה העולים, בהידרדרות החינוך ובשחיקת התא המשפחתי הגרעיני.

שחיקה זו אינה תוצר לוואי מקרי של מדיניות פרוגרסיבית, אלא מטרתן המכוונת, כפי שמפורט בניתוחים על האופן שבו תרבות הקורבנות שוחקת את המרקם החברתי. יתרה מכך, מדעני חברה בולטים תיעדו משבר בריאות נפש גובר בקרב הדורות הצעירים, אשר הותנו על ידי הרשתות החברתיות לראות את עצמם כשבריריים וחסרי ישע. כפי שמנותח בצלילות עומק הנוגעות למשבר דור ה-Z, שלילת הציפייה לחוסן מבני הנוער מלבה באופן ישיר חרדה וניכור חברתי. כאשר החברה מפסיקה לדרוש אחריות אישית, היא שוללת מהפרטים את הכלים המדויקים הדרושים להם כדי לבנות חיים בעלי משמעות והכוונה עצמית.

"כאשר תרבות חוגגת חולשה ומענישה מצוינות, היא מרוקנת מתוכן את יסודותיו של הממשל העצמי הדמוקרטי."

הגנה על מוסדות המערב

הישרדותו לטווח הארוך של המערב תלויה בחוזקם של מוסדות הליבה שלו, אשר עוברים כעת חתירה תחתיהם מצד סדרי יום מבוססי זהות. מאוניברסיטאות ועד לחדרי ישיבות של תאגידים, בחירה מבוססת כישורים ומריטוקרטיה מוחלפת באופן פעיל במכסות גיוון ובקונפורמיות אידאולוגית. כאשר מתייחסים למצוינות כאל דאגה משנית, הכשירות של מערכות קריטיות – כולל רפואה, משפט, הנדסה וביטחון לאומי – נשחקת בהכרח. חתירה שיטתית זו מתועדת היטב בדוחות המפרטים כיצד פוליטיקת הזהויות מעניקה עדיפות לקובלנות על פני אמת היסטורית ומצוינות מוסדית.

מדינות המערב אינן יכולות לקוות להתחרות ביריבים סמכותניים בעלי מוטיבציה גבוהה כמו סין, רוסיה או איראן, אם הן יישארו משותקות בשל תיעוב עצמי פנימי. בעוד שמתחרינו מתמקדים בדומיננטיות טכנולוגית, הישגים מדעיים וחוסן לאומי, השמאל המערבי נותר אובססיבי לשיטור שפה ולחלוקת החברה לקבוצות קובלנה. חבלה עצמית תרבותית זו היא איום קיומי שיש להתמודד איתו בבהירות ובנחישות מוחלטת.

השבת השכל הישר והאופי

כדי לעצור את ההידרדרות התרבותית הזו, עלינו לטעון בעוז לעליונותו המוסרית של האופי האישי על פני פוליטיקת הזהויות. עלינו להשיב את האמת הפשוטה וההגיונית לפיה התוצאות שלנו בחיים הן בעיקר תולדה של ההחלטות שלנו, ולא של הקטגוריות הדמוגרפיות שלנו. הדבר מחייב הורים, אנשי חינוך ומנהיגים ללמד באופן פעיל את הדור הבא את ערכי החוסן, ההסתמכות העצמית והאומץ האינטלקטואלי. העצמה אמיתית אינה נובעת מתחינה להתערבות ממשלתית או מדרישת זכויות יתר מיוחדות המבוססות על עוולות העבר; היא נובעת מקבלת בעלות מלאה על חיינו.

הדרך קדימה ברורה: עלינו לדחות את הבטחות השווא של השמאל פרוגרסיבי ולהגן בגאווה על הערכים שהפכו את התרבות המערבית למנוע הגדול ביותר לחירות האדם בהיסטוריה. הגיע הזמן לפרק את פולחן הקורבנות ולהחזיר את תרבות ההישגיות, האופי והאחריות האישית. בואו נעמוד איתן בהגנה על האמת, נשיב לעצמנו את המורשת המשותפת שלנו, ונבנה עתיד המעוגן בעוצמה ובשכל ישר.