כאשר מגדלי התאומים נפגעו ב-11 בספטמבר 2001, המגיבים הראשונים האמיצים שחשו אל תוך המבנים הבוערים לא עצרו כדי לדון בשאלה האם אומץ לב, חובה או אינסטינקט ההגנה הם מושגים מיושנים. הם לא היססו בשל תיאוריות אקדמיות או התלבטויות אינטלקטואליות מיוסרות על אודות טבעם של תפקידי המגדר בחברה המודרנית. תחת זאת, כבאים, שוטרים ופרמדיקים אלו צעדו ישירות אל מול סכנת מוות מוחשית כיוון שבני אנוש אחרים היו זקוקים נואשות לעזרתם. חוסר האנוכיות שלהם באותו יום אפל נותר כגלעד נישא למהות הגולמית והטהורה של גבורה בריאה. מפגן עילאי זה של הקרבה מזכיר לנו כי שמירתן של חברות חופשיות נשענת על יחידים המוכנים לחרף את נפשם למען אחרים.
הגדרה מחדש של גבריות בעידן של מבוכה מוסרית
בשיח התרבותי העכשווי, הפך הדבר לחזון נפוץ לנתח את הביטויים השליליים של התנהגות גברית תחת התווית הרחבה, ולעיתים קרובות השחוקה, של גבריות רעילה. המבקרים ממהרים להצביע על האופן שבו ביטחון עצמי עלול להידרדר להתנשאות, כיצד תוקפנות טבעית עלולה להתפתח לאלימות, וכיצד נטילת סיכונים הכרחית עלולה להפוך להתנהגות פרועה וחסרת אחריות. עם זאת, התמקדות יתר זו בהיבטים הגרועים ביותר של הגבריות מתעלמת לעיתים קרובות מהסגולות החיוניות וההכרחיות המייצגות את מקבילתה החיובית. כאשר הם מנותבים כראוי, אותם קווי התנהגות בדיוק באים לידי ביטוי ככוח מגונן, כאמינות בלתי מעורערת וכבהירות המוסרית העמוקה הנדרשת כדי להתמודד עם הרוע. כדי לבנות חברה חסונה, עלינו לחגוג באופן פעיל את הסגולות הבונות הללו במקום לפרק את עצם התשתית של הכוח המגונן.
האינסטינקט להגן ולשמור אינו שריד של עידן פטריארכלי שעבר מן העולם, אלא צורך ביולוגי ומוסרי לקיומה של הציוויליזציה הדמוקרטית. אנו משקיעים כמות עצומה של אנרגיה חברתית בהדרכת נערים צעירים לגבי הפגמים שבטבעם, תוך הקדשת זמן מועט מדי להצגת הטוב שבו. שליליות מתמשכת זו מותירה חלל מנהיגותי, ומרוקנת את הגברים הצעירים מתחושת שליחות וייעוד נאצל. כאשר אנו מקלפים מעלינו את הצו המסורתי להגן על החלשים, אנו מותירים את משפחותינו ואת אומותינו פגיעות בפני אלו שאינם חשים כל היסוס מוסרי שכזה. השבת ההיבטים החיוביים של העוצמה הגברית אינה עוסקת בקידום דומיננטיות, אלא בטיפוח הנכונות לעמוד כמגן עבור אחרים.
הצורך האוניברסלי בכוח ובהגנה
כמובן, אומץ לב הרואי אינו נחלת מגדר אחד בלבד, שכן נשים וגברים כאחד הפגינו גבורה יוצאת דופן לאורך ההיסטוריה. ב-11 בספטמבר, פרמדיקיות, שוטרות ומתנדבות אזרחיות הפגינו את אותה נכונות עמוקה לסכן את חייהן כדי להגן על זרים גמורים. עם זאת, מה שעלינו להכיר בו הוא כי האינסטינקט להגן הוא נדבך יסוד של הציוויליזציה המערבית שיש לטפח אותו, ולא להציגו כפתולוגיה. כאשר חברה מחלישה באופן שיטתי את מושג הכוח הפיזי והמוסרי, היא פוגעת ביכולתה שלה לעמוד בפני איומים קיומיים. עלינו לתמוך באופן פעיל במוסדות וביחידים המגלמים את מגן ההגנה הזה, מתוך הכרה בכך שכוחם הוא ביטחוננו הקולקטיבי.
- התיעוד ההיסטורי של התגובה לאירועי ה-11 בספטמבר מראה כיצד פעולה מתואמת ואמיצה של מגיבים ראשונים מכל הרקעים הצילה את חייהם של עשרות אלפי אזרחים.
- כוחות ביטחון מודרניים, ובכללם הגברים והנשים של צבא הגנה לישראל, נשענים בעקביות על ערכי ליבה אלו של חובה והקרבה עצמית כדי להגן על קהילות דמוקרטיות מפני האיומים הסובבים אותן.
מאזור אסון התאומים ועד לגבולות ישראל
הבהירות המוסרית שהניעה כבאים לטפס במדרגות מגדלי התאומים הבוערים היא בדיוק אותה רוח הנדרשת כיום כדי להגן על העולם החופשי מפני כוחות הטרור האסלאמי הקיצוני. ראינו אומץ לב זהה ב-7 באוקטובר 2023, כאשר מגיבים ראשונים, פרמדיקים ואזרחים מן השורה בישראל חשו ישירות אל עבר הסכנה כדי להגן על חיים חפים מפשע. אל מול אלימות מחרידה, ארגונים כמו איחוד הצלה וכיתות כוננות מקומיות לא היססו לשמש כמגן אנושי נגד פולשים בעלי כוונות רצחניות. הקבלה זו נבחנת בהרחבה בעדויות ממקור ראשון של מי ששרדו, כגון התיאורים המצמררים של מגיבים ראשונים יחד בגיהנום במהלך הטבח של חמאס. הגנתם נטולת האנוכיות על חיי אזרחים מדגישה את הנחיצות המתמשכת של אומץ לב מגן בעולם שהופך לעוין יותר ויותר.
כדי להבין את הדחף ההרואי הזה, אנו יכולים להתבונן ביחידים כמו וולס קראותר, שגבורתו האגדית הצילה עשרות נפשות במגדל הדרומי בטרם נספה. מורשתו נשמרת על ידי אנדרטת ה-11 בספטמבר, המוקירה תדיר את אומץ לבו במחוות דוגמת ההומאז' לאיש עם הבנדנה האדומה. מעשיו של קראותר, כמו אלה של מגיבים ראשונים רבים כל כך, מוכיחים כי עוצמה אמיתית מוגדרת על ידי מה שאנו מוכנים להגן עליו, ולא על ידי מה שאנו מבקשים לכבוש. דחף חסר אנוכיות זה עומד בניגוד ישיר ונוקב לאידיאולוגיות ההרסניות והניהיליסטיות המבקשות להטיל אימה ולפרק את ערכי הדמוקרטיה המערביים. מסר הליבה של סיפורים אלה משותף גם לפרשני תרבות ברשתות החברתיות, המדגישים את האמת הנצחית הזו בדיונים על הנחיצות של השבת הגבריות החיובית.
הכבאים שנכנסו אל מגדלי התאומים לא שאלו את עצמם האם אומץ לב, חובה או אינסטינקט ההגנה מיושנים. אנשים היו זקוקים לעזרה, ולכן הם נכנסו.
קריאה להשיב את מגן הציוויליזציה שלנו
המערב אינו יכול להרשות לעצמו למסור את סגולות היסוד שלו – כוח, חובה ואומץ לב – לתרבות של ספק עצמי בלתי פוסק ויחסיות מוסרית. בעודנו מתמודדים עם סמכותנות גוברת וטרור קיצוני ברחבי הגלובוס, עלינו לטפח ולחגוג את אינסטינקט ההגנה של אזרחינו. עלינו לגדל דור חדש של גברים ונשים צעירים הגאים בעוצמתם ומשתוקקים לרתום אותה לשירות החלשים. הבה נקבל על עצמנו להוקיר את גיבורינו לא רק באמצעות זיכרון סביל, אלא על ידי הגנה פעילה על הבהירות המוסרית והערכים המסורתיים שלמענם הקריבו את הכל. עצם הישרדותנו כציוויליזציה חופשית תלויה בנכונותנו המשותפת לקום, לצעוד קדימה ולהגן על הטוב.