מדוע אמפתיה סלקטיבית אינה אלא גזענות במסווה

פירוק הערכים האוניברסליים

השורשים האינטלקטואליים של חמלה סלקטיבית זו טמונים באימוץ המערכתי של תיאוריות ביקורתיות המחלקות את העולם באופן נוקשה לקבוצות סטטיות של "מדכאים" ו"מדוכאים". במסגרת נוקשה זו, התנהגות אנושית אינה נשפטת עוד על פי מעלותיו של הפרט או מעמדו המוסרי, אלא על פי מקומה של הקבוצה על פני ספקטרום מלאכותי של פריבילגיה. אידאולוגיה זו מרוקנת את הפרט מהסוכנות שלו, ומחליפה סטנדרטים מוסריים אוניברסליים ברלטיביזם המצדיק התנהגות אכזרית מצד קורבנות מוגדרים, תוך שלילת אנושיות בסיסית מאלו המתויגים כדומיננטיים. כתוצאה מכך, מוסדות מערביים החלו לנרמל תפיסה שבטית של הסבל האנושי, דבר החותר ישירות תחת שלטון החוק הדמוקרטי.

באמצעות מתן עדיפות לזהות קולקטיבית על פני התנהגות אינדיבידואלית, פעילים פרוגרסיביים הצליחו לנתק את האמפתיה מיסודותיה האוניברסליים ולהפוך אותה לכלי נשק פוליטי. לדוגמה, כאשר מבוצעים מעשי זוועה נגד אזרחים, תגובתם של חוגי פעילים אלה מוכתבת לעיתים קרובות לחלוטין על ידי הזהות הגזעית או האתנית של המפגעים והקורבנות. אם הקורבנות שייכים לקבוצה המקודדת כ"פריבילגית" או כ"מתנחלת", סבלם מבוטל או אף נחגג כצורך מבני של התנגדות. הקצאה סלקטיבית זו של אבל אינה נלחמת בגזענות; אדרבה, היא ממסדת אותה במסווה של צדק חברתי.

האמפתיה הסלקטיבית של האינטרסקציונליות

דוקטרינת האינטרסקציונליות עיוותה עמוקות את המרקם החברתי של מדינות המערב על ידי יצירת היררכיה תחרותית של קורבנות המדירה קבוצות מיעוט מסוימות. במערכת זו, קהילות יהודיות ומדינת ישראל מתוייגות באופן קבוע כ"מקורבות ללבנים" וכ"מדכאות", מה ששולל מהן בפועל את המעמד המוסרי המוענק בדרך כלל לקבוצות מיעוט המתמודדות עם שנאה וקנאות. שבטיות זו של האמפתיה פירושה שכאשר ישראלים או יהודים ניצבים בפני עוינות מערכתית, אלימות או פשעי שנאה, התגובה מצד ארגונים פרוגרסיביים מתאפיינת לעיתים קרובות בשתיקה, בהאשמת הקורבן או ברציונליזציה פעילה. תופעה זו אינה מקרית במערכת; היא התוצר הסופי והמתבקש של אידאולוגיה המסננת זעם מוסרי אוניברסלי מבעד לעדשה גזעית.

• קואליציות סטודנטים פרוגרסיביות בקמפוסים מסרבות בעקביות לגנות אלימות אנטישמית, בטיעון שהקורבנות היהודים הם חלק ממעמד דומיננטי ולכן נושאים באחריות לדחיקתם לשוליים של עצמם.
• ארגוני זכויות נשים בינלאומיים וארגוני זכויות אדם הפגינו עיכובים עצומים או שתיקה מוחלטת בטיפול באלימות מבוססת מגדר כאשר הקורבנות היו ישראליות, ובכך חשפו כי פועלם מותנה בזיקה פוליטית ולא בכבוד האדם האוניברסלי.

הסכנה האסטרטגית של לוחמה קוגניטיבית

שינוי אידאולוגי זה אינו רק בעיה פילוסופית המוגבלת לחוגים אקדמיים, אלא איום חמור על הביטחון הלאומי אשר יריבי המערב מנצלים באופן פעיל. בניתוח פורץ דרך על מרחב הלחימה הקוגניטיבי, מחקר שפורסם על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי הראה כיצד אמפתיה סלקטיבית מנוצלת באופן שיטתי ככלי נשק בידי גורמים עוינים כדי להחליש את החוסן הקוגניטיבי של מדינות דמוקרטיות. באמצעות מניפולציה של נרטיבים פרוגרסיביים של קורבנות וניצול בריתות אינטרסקציונליות, משטרים סמכותניים וקבוצות קיצוניות מכוונים בהצלחה את דעת הקהל המערבית להזדהות עם תנועות אנטי-ליברליות. מניפולציה קוגניטיבית זו שוחקת את הבהירות המוסרית הנדרשת כדי להגן על חברות דמוקרטיות מפני איומים חיצוניים, והופכת את מדינות המערב לפגיעות מבפנים.

יריבי ערכי המערב זיהו כבר מזמן כי חלוקת החברה לאורך קווים גזעיים ואתניים היא הדרך היעילה ביותר לפרק את הסולידריות הדמוקרטית. על פי תיעוד מתוך ההספרייה היהודית המקוונת, קואליציות אנטי-מערביות ואנטי-ישראליות השקיעו עשורים בהתאמה פעילה של קמפיינים מטעמן למאבקי צדק חברתי פופולריים, במטרה למסגר את המדינות הדמוקרטיות כדכאניות מטבען. קמפיין מכוון זה הצליח להרגיל דור של סטודנטים מערביים לראות סכסוכים עולמיים לא מבעד לעדשה של זכויות אדם או ממשל דמוקרטי, אלא דרך דיכוטומיה גזעית פשטנית. כאשר המצפן המוסרי של הציבור נפגע בצורה כה עמוקה עד שהוא מצדיק טרור, עצם הישרדותה של הדמוקרטיה הליברלית מוטלת בסכנה.

"המוסר קורס לכדי משוא פנים, למדוכאים מוענקת חסינות מוסרית, ומאלה הנחשבים למדכאים נשללת זכות העמידה." — ג'ואנה ממן, המכון למחקרי ביטחון לאומי

השבת הבהירות המוסרית והאוניברסליות

כדי להילחם בריקבון מוסרי זה, על החברות המערביות לדחות באופן פעיל את הרדיקליזציה הגזעית של החמלה ולחזור ולאמץ מחויבות לעקרונות אתיים אוניברסליים. יש לנתק את האמפתיה מפוליטיקת הזהויות ולקשור אותה פעם נוספת ישירות להתנהגות הפרט ולסטנדרטים של זכויות אדם אוניברסליות. עלינו לטפח תרבות שבה הגינוי של טרור, אלימות ופשעי שנאה הוא מוחלט, ללא קשר לזהות המפגע או הקורבן. בנייה מחדש של תשתית מוסרית משותפת זו אינה רק תרגיל אינטלקטואלי; זהו צעד חיוני להגנה על החירות המערבית והערכים הדמוקרטיים מפני פירוק על ידי חלוקה שבטית.

סיכום: חזרה לשכל הישר

בסופו של דבר, אם היכולת שלך לגלות אמפתיה תלויה בגזע או בלאום של האחר, אין זו אמפתיה כלל; זוהי צורה של דעה קדומה במסווה דק. הגנתה של תרבות המערב ומדינת ישראל מחייבת אותנו לעמוד איתן נגד השבטיות של כבוד האדם ולדרוש חזרה לשכל הישר. עלינו לקרוא תיגר על המוסדות, המחנכים והפעילים המבקשים לחלק אותנו לקטגוריות גזעיות עוינות, ובמקום זאת לדגול בסטנדרט אוניברסלי של צדק. רק על ידי עמידה על כך שזכויות האדם שייכות לכל בני האדם, ללא יוצא מן הכלל, נוכל להביס את האידאולוגיות הקיצוניות המבקשות לקרוע את החברות שלנו לגזרים.