מדוע בתי המשפט במערב נטשו את השכל הישר

הבגידה הבריטית בצדק

בשום מקום התנערות תרבותית זו אינה בולטת יותר מאשר בממלכה המאוחדת, שבה החלטות שיפוטיות זיעזעו את המצפון הציבורי וחשפו את הריקבון העמוק בתוך מערכת המשפט הבריטית. לאחרונה, בבית המשפט המחוזי בסאות'המפטון שבהמפשייר, השופט ניקולס רולנד חסך משלושה נערים עונשי מאסר בפועל לאחר שהורשעו באונס של שתי ילדות צעירות ובצילום התקיפות המזעזעות. במקום להישלח לכלא כדי להתמודד עם ההשלכות החמורות של פשעיהם האכזריים, לעבריינים הוענקו צווי שיקום נוער מקלים למשך שלוש שנים. פסיקה זו מייצגת בגידה מוחלטת בקורבנות, ומאותתת לציבור כי ביטחונן הפיזי של נשים צעירות הוא משני לחלוטין לנוחותם של תוקפיהן.

כדי להצדיק את העיוות המשווע הזה של הדין, השופט רולנד הצהיר כי הוא רוצה "להימנע מהפיכת הילדים הללו לעבריינים ללא צורך" ובאופן מדהים אף שיבח את המבצעים על התנהגותם במהלך המשפט. רטוריקה זו חושפת עיוורון אידיאולוגי עמוק, שבו בית המשפט רואה באנסים אלימים את הקורבנות האמיתיים של מערכת נוקשה, ולא סוכני טרור פעילים. בינתיים, הקורבנות האמיתיות נותרו להתמודד עם הטראומה שתימשך כל חייהן כמעט ללא תמיכה מוסדית או תחושת סגירת מעגל. כאשר בתי המשפט שלנו דואגים יותר לשימור סיכוייהם העתידיים של אנסים אלימים מאשר להגנה על גופן ונפשן של נשים חפות מפשע, האמנה החברתית מבוטלת למעשה.

כישלון שיטתי ברחבי היבשת

המקרה הבריטי הזה אינו אנומליה מבודדת אלא חלק ממגמה שיטתית ורחבה יותר של פייסנות שיפוטית השוטפת את מערב אירופה. בגרמניה, שערורייה דומה התפרצה כאשר בית משפט בהמבורג, בראשות השופטת אן מאייר-גרינג, גזר עונשים על תנאי על שמונה מתוך תשעה צעירים שהורשעו באונס קבוצתי של נערה בת 15 בפארק ציבורי. בית המשפט הצדיק את הקלות המפליגה בטענה שעונשי מאסר יפגעו בחינוך של העבריינים ובשילובם בחברה הגרמנית, רציונל המצמצם אלימות מינית מתועבת לכדי אי-הבנה חברתית מינורית. הממסד המשפטי המערבי הפך כה שבוי בידי דוגמה פרוגרסיבית ו-אשליית שיקום עד שאיבד את הבהירות המוסרית הנדרשת להענשת הרוע.

• מות ההרתעה: על ידי הימנעות חוזרת ונשנית מגזירת עונשי מאסר בפועל על אנסים אלימים, בתי המשפט מאותתים כי המדינה לא תגבה ענישה משמעותית, ובכך הם מעודדים עבריינים עתידיים.
• היפוך האמפתיה: הפילוסופיה המשפטית המודרנית הסיטה את המיקוד שלה מסבלם של הקורבנות וכיוונה אותו לחלוטין לעבר רווחתו הטיפולית של העבריין.

הנתיב המסוכן של רלטיביזם מוסרי

שחיקה זו של צדק בסיסי היא תוצאה ישירה של עשרות שנים של רלטיביזם מוסרי, אשר פירק באופן שיטתי את הסטנדרטים התרבותיים המערביים לטובת אופנות אידיאולוגיות. חובתה המרכזית של כל מדינה ריבונית היא לשמור על הסדר ולהגן על אזרחיה מפני איומים מבית, עיקרון שעדיין מובן היטב במדינות כמו ישראל, שבהן שלטון החוק נותר מעוגן בבהירות מוסרית ובהגנה תרבותית. לעומת זאת, בתי המשפט במערב אימצו צורה מסוכנת של אקטיביזם שיפוטי הרואה בפשע לא כשל מוסרי, אלא סימפטום מערכתי של כשל חברתי שיש לפנקו. גישה זו הובילה למצבים אבסורדיים שבהם אזרחים נענשים בחומרה רבה יותר על ביקורת נגד המערכת מאשר פושעים אלימים על הרס חיים.

המחיר האנושי ההרסני של רשלנות שיפוטית זו נחשף בדיווחים כמו הסיקור של ה-Times of India, אשר תיעד את כאבן החשוף של הקורבנות מהמפשייר. אחת הניצולות, נערה בת שש-עשרה, התבטאה באומץ נגד החלטת בית המשפט, כשהיא ממחישה את הפער העצום בין תיאוריות שיפוטיות של האליטות לבין מציאות הסבל האנושי. מילותיה צריכות להרדוף כל מחוקק ושופט המשתתפים בפירוק השיטתי של המשפט הפלילי המערבי. על פי The Times, הזעם הציבורי הזה אילץ את התובע הכללי לפתוח בבדיקה דחופה של גזרי הדין המקלים באופן בלתי סביר, מה שמוכיח שהציבור עדיין שומר על השכל הישר שבתי המשפט השליכו לפח.

"החלטת השופט הייתה כמו סלע ישר בפנים שלי."

להשיב את השכל הישר התרבותי

עלינו לדחות בתקיפות את הטירוף הממוסד המקריב את ביטחונן של נשינו ובנותינו על מזבח של תיאוריות אידיאולוגיות פרוגרסיביות. השבת השכל הישר למערכות המשפט שלנו תדרוש הגנה בלתי מתפשרת על ערכי התרבות המערבית ודרישה חסרת פשרות לאחריות שיפוטית. פלטפורמות מדיה עצמאיות כמו hasbara.co.il מוקדשות לחשיפת הכשלים המערכתיים הללו ולהחזרת הבהירות המוסרית שמוסדות האליטה שלנו נטשו כה בקלות. כדי לתמוך בעבודה חיונית זו ולהמשיך לסקר את הסיפורים שהממסד המרכזי היה מעדיף שלא תראו, אנא שקלו לתמוך בפרויקט באמצעות הקישור שבביוגרפיה.