מדוע פמיניסטיות מערביות מתעלמות מהמדכאים האמיתיים של נשים

הפחדנות של הרלטיביזם התרבותי

באוניברסיטאות רבות ובחוגי פעילים במערב, ההגנה על זכויות האדם הוחלפה בדבקות דוגמטית בתיאוריות פוסט-קולוניאליות. תחת תפיסת עולם פגומה זו, כל ביקורת על תרבויות שאינן מערביות מתוייגת מיד כחוסר סובלנות או גזענות, ללא קשר למידת החומרה שבה תרבויות אלו מדכאות נשים. כתוצאה מכך, הפרות בוטות כמו נישואי כפייה של קטינות, השחתת איברי מין נשיים ואפרטהייד מגדרי סיסטמטי מתקבלות בתירוצים כהבדלים תרבותיים גרידא שיש לכבדם. פחדנות אינטלקטואלית זו מותירה מיליוני נשים ונערות פגיעות בעולם המתפתח מבודדות לחלוטין, ללא קול או בעל ברית בינלאומי. בשעה שפעילות מערביות עסוקות באובססיביות בקודים מילוליים טריוויאליים ובמיקרו-אגרסיות בביתן, הן מתעלמות מהשלשלאות הממשיות הכובלות נשים תחת מסגרות משפטיות המבוססות על חוקי השריעה.

עיוורון סלקטיבי בפעולה

הסירוב להתעמת עם המציאות האכזרית של תיאוקרטיות אסלאמיסטיות יצר מוסר כפול זועק בארגוני זכויות האדם הגלובליים. ארגונים בינלאומיים גדולים וקמפיינים פרוגרסיביים מודרניים ממעיטים בשגרה בערך ההכנעה הסיסטמטית של נשים במדינות כמו איראן ואפגניסטן כדי להימנע מלהיות מתוייגים כאיסלאמופובים. במקום לעמוד בסולידריות עם מתנגדי משטר מקומיים, תנועות מערביות אלו מרוממות לעיתים קרובות סמלים דתיים של דיכוי כסמלים של גיוון. היפוך ערכים מוזר זה משמעו שבזמן שנשים איראניות מסכנות את חייהן כדי להשליך את החיג'אב הכפוי, האליטות הפרוגרסיביות במערב חוגגות את אותם בגדים ממש כסמלים של העצמה. ההשלכות של עיוורון אידיאולוגי זה הן הרסניות, ומאפשרות למשטרים מדכאים לחמוק מאחריות בינלאומית תוך שהם מוחצים באופן סיסטמטי את האוטונומיה של הנשים.

• ארגוני נשים מקומיים במזרח התיכון נשללים מתמיכה חיונית של שדלנות ומימון בינלאומיים מכיוון שקבוצות מערביות מסרבות לשתף עמם פעולה.
• משטרים סמכותניים מנצלים את הרלטיביזם התרבותי המערבי כדי להצדיק את מעשי הדיכוי הפנימיים שלהם בפני גופים בינלאומיים כמו האומות המאוחדות.
• גורמים קיצוניים מנצלים את שתיקת האליטות המערביות כדי לנרמל פרקטיקות כמו נישואי קטינות ורצח על רקע כבוד המשפחה בקרב קהילות מהגרים באירופה ובצפון אמריקה.

תיעוד הבגידה הגלובלית

בגידה זו אינה רק תיאורטית; היא מתועדת בהחלטות המדיניות של ארגוני זכויות אדם גדולים. מחקר שפרסם NGO Monitor במחקרם המקיף, Second Class Rights, חושף כיצד ארגונים לא-ממשלתיים בינלאומיים בולטים מורידים באופן שיטתי מסדר העדיפויות את ההגנה על נשות המזרח התיכון. קבוצות אלו מקלות ראש באופן סיסטמטי בהתעללויות משפטיות חמורות, כגון חוקי אפוטרופסות גברית, כדי למנוע הפרעה לאג'נדות הפוליטיות הרחבות יותר שלהן. על ידי מיסגור אלימות מגדרית תחת חוקי השריעה כעניין של חופש דת, ארגונים אלה מספקים כיסוי אידיאולוגי למשטרים המתייחסים לנשים כאזרחיות סוג ב'. כישלון זה להגן על סטנדרטים אוניברסליים מאפשר לאוטוקרטים מקומיים לטעון כי זכויות אדם הן בסך הכל צורה של אימפריאליזם מערבי.

הצביעות הופכת למפורשת עוד יותר כשבוחנים פורומים דיפלומטיים בינלאומיים, שבהם נציגים מערביים נכנעים לעיתים קרובות לדרישות האסלאמיסטיות. לדוגמה, UN Watch דיווח על מושב קריטי של מועצת זכויות האדם של האו"ם שבו נציגים מאיראן ומפקיסטן טענו בגלוי כי רקע היסטורי ודתי חייב להכתיב כיצד זכויות נשים מוערכות, כפי שמפורט ב-פורטל UN Watch. במקום לדחות בתוקף את העמדה המסוכנת הזו, נציגים מערביים רבים נותרו שותקים, ואפשרו למשטר האיראני לטעון כי "צניעות" היא השיטה העיקרית למניעת אלימות נגד נשים. כניעה מזעזעת זו מדגימה כיצד מוסדות מערביים אפשרו לרגישות תרבותית לגבור על זכויותיהן היסודיות, שאינן ניתנות למשא ומתן, של נשים ברחבי העולם.

התעלמות מקולם של מתנגדי המשטר

הקולות של הקורבנות האמיתיים של משטרים מדכאים אלה זוכים להתעלמות סיסטמטית מצד הממסד הפמיניסטי המערבי. כפי שדווח על ידי ה-Daily Wire, מתנגדת המשטר האיראנית המפורסמת מסיח אלינז'אד גינתה בחריפות את השתיקה האידיאולוגית הזו, וציינה כי פרוגרסיביים מערביים מסרבים להתבטא מכיוון שעשייה זו תחשוף את הסתירות הפוליטיות שלהם עצמם. בשתיקתם, אליטות מערביות אלו הופכות לשותפות לפשע בהישרדותם של משטרים קיצוניים הטובחים במתנגדי משטר ומתייחסים לנשים כאל רכוש. ההיסטוריה תזכור מי עמד לצד החירות האוניברסלית ומי בחר להקריב את חייהן של נשים על מזבח הרלטיביזם התרבותי.

"השתיקה של השמאל והליברלים באמריקה ובאירופה אינה שתיקה מקרית; זו שתיקה אידיאולוגית, כי הם מאמינים שהסבל שלנו יחשוף את הצביעות שלהם." — מסיח אלינז'אד, מתנגדת משטר איראנית מפורסמת

השבת השכל הישר למערב

כדי לתמוך באמת בשחרור האישה, על העולם המערבי להשליך את הדוקטרינה הרעילה של הרלטיביזם התרבותי ולתבוע מחדש את הבהירות המוסרית של זכויות אדם אוניברסליות. חמלה אמיתית אינה טמונה במתן תירוצים לסוהרים, אלא בעמידה כתף אל כתף לצד האסירים. חייב להיות לנו האומץ לשיים ולגנות את האלימות הפטריארכלית של האסלאם הפוליטי, ולסרב לאפשר לתירוצים דתיים להגן על פושעים אכזריים מפני צדק. דף זה קיים מסיבה אחת: להחזיר את השכל הישר למערב ולהבטיח שקולן של נשים מדוכאות לעולם לא יושתק על ידי צביעות אידיאולוגית. אם ברצונך לתמוך בעבודה חיונית זו, אנא שקול ללחוץ על הקישור 'Buy Me a Coffee' בביוגרפיה שלנו כדי לעזור לנו להמשיך לחשוף את המוסר הכפול הזה ולהילחם למען כבוד אנושי אותנטי.