טהראן מגייסת מיליון מתנדבים ומקצינה את הרטוריקה הגרעינית על רקע לחץ אסטרטגי ואזהרות מנשק כימי

ביטחון המשטר וגיוס פרה-צבאי

על רקע לחץ חיצוני מתמשך וכוננות אזורית מוגברת, הסלים המשטר את מאמצי הגיוס הפנימיים שלו: הוא הקים מתקן אימונים צבאי מרכזי שלישי בטהראן והכריז על מבצע לגיוס ולהכשרה של מיליון מתנדבים עבור כוח הבסיג' הפרה-צבאי. רשויות המשטר הדגישו כי מבצע הגיוס הכלל-ארצי נועד לחזק את פלוגות ביטחון הפנים ולעבות את שורות משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC). התרחבות פנימית זו משקפת חרדה גוברת במנגנוני הביטחון מפני תסיסה פנימית אפשרית, לצד נחישותו של המשטר לשמר שליטה אידאולוגית וכפייתית בריכוזי האוכלוסייה ברחבי איראן.

במקביל, נמשכו חילופי המהלומות הקינטיים לאורך מסדרונות ימיים אסטרטגיים. במצר הורמוז ביצעו כוחות ארצות הברית תקיפות מנע ממוקדות נגד מתקן הגנה אווירית ותשתיות טילים באי קשם. הפעולה פגעה בעמדות ששימשו את הזרוע הימית של משמרות המהפכה, בעקבות תקריות שבהן שיגר המשטר טילי קרקע-אוויר לעבר נכסים צבאיים אמריקאיים וסיכן את חופש השיט. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אישר כי כוחות אמריקאיים עקבו מקרוב במשך חודשים אחדים אחר הקמתו של אתר ההגנה האווירית המבוצר, בטרם השמידו אותו עם הפיכתו למבצעי. בראיון ל-Financial Times ציין הנשיא טראמפ כי לוושינגטון אין כוונות מיידיות להרחיב את התקיפות הצבאיות, והעיר כי המשא ומתן העקיף בנוגע למאגר האורניום המועשר ברמה גבוהה של המשטר במתקנים התת-קרקעיים נותר פעיל, בעוד שמבצעי יירוט ימי ממשיכים לצמצם את הכנסותיו הכלכליות של המשטר.

נשק אסטרטגי ודיונים על דוקטרינת הגרעין

הערכות המודיעין הבינלאומיות התמקדו רבות בפוטנציאל הנשק הבלתי-קונבנציונלי של המשטר, לאחר שסוכנויות המודיעין הישראליות העבירו תדרוכים לוושינגטון ולשותפות אזוריות, המזהירים כי טהראן בוחנת באופן פעיל שימוש מבצעי התקפי בחימוש כימי. לפי דיווחים שפורסמו ב-Breitbart וב-New York Times, המודיעין הישראלי הצביע על כך שהמשטר בוחן דרכים להרכבת ראשי נפץ כימיים על מערכי טילים בליסטיים, לשיגורם באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, או להחדרת אמצעים רעילים לחו"ל דרך ערוצים חשאיים של שלוחיו. אף שסוכנויות המודיעין של ארצות הברית מתעדות מזה זמן רב את החזקתם של תשתיות כימיות דו-שימושיות ויכולות מחקר בידי טהראן, האנליסטים האמריקאים חלוקים בשאלה האם מקבלי ההחלטות במשטר אכן יחצו את הרף ויעברו לשימוש מבצעי. דוברי המשטר דחו רשמית את הערכות המודיעין והגדירו את הגילויים כלוחמה פסיכולוגית.

בד בבד, הוויכוח הפנימי במשטר סביב דוקטרינת הגרעין שלו התרחב באופן ניכר. אנשי דת ופובליציסטים המקורבים לשלטון ברחבי איראן קוראים ביתר שאת לנטישה רשמית של פסקי ההלכה ארוכי השנים האוסרים על פיתוח נשק גרעיני, ודוחקים בטהראן בגלוי לפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). במהלך דרשות יום השישי ובהופעות בתקשורת הממלכתית, הכריזו דרשנים בולטים כי הרתעה גרעינית היא צורך לאומי קיומי. מוחסן רזאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, הודה בשידור ממלכתי כי ההנהגה בוחנת מחדש את עמדתה האסטרטגית, וציין כי מתנהלים דיונים בשאלה האם על טהראן לשנות את דוקטרינת ההגנה שהייתה נהוגה לפני המלחמה במידה שהעימות יימשך. להערכת אנליסטים במערב, השינוי הרטורי המתואם של טהראן נועד לייצר מנופי לחץ דיפלומטיים בשיחות העקיפות, ולאותת כי מדיניות הכלה מתמשכת עלולה לדחוף את המשטר לחצות את הסף הגרעיני.

מימון שלוחים, בדיקה משפטית ושיבושים ימיים

למרות אילוצים לוגיסטיים כבדים, המשטר המשיך לממן ולחמש את רשת הטרור האזורית שלו. נתוני מודיעין שפרסם מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית חשפו כי חזבאללה קיבל עשרות מיליוני דולרים מטהראן. ארגון הטרור המוכרז ייעד כספים אלה בעיקר לשיקום מבני פיקוד ושליטה מבוזרים, לרכש חומרי נפץ מתקדמים ולחידוש קווי ייצור מקומיים של כטב"מי נפץ מתאבדים. נעים קאסם, מזכ"ל חזבאללה, דחה הבנות מסגרת בילטרליות עם ישראל, וטען כי רק מזכר הבנות מקיף בין טהראן לוושינגטון יוכל להביא לסיום מעשי האיבה.

פעילותו המבצעית הבלתי חוקית של חזבאללה עוררה במקביל מתיחות משפטית פנימית בביירות. התביעה הצבאית בלבנון הגישה כתבי אישום רשמיים נגד 13 חשודים המעורבים בפרשת משאית הובלת חומרי הנפץ של חזבאללה, מה שגרר איומים גלויים מצד ארגון הטרור כי העמדת הפעילים לדין תצית עימות עדתי פנימי. במקביל, האלימות הימית המתמשכת הקשורה לתוקפנות האזורית של טהראן גבתה קורבנות אזרחיים במפרץ עומאן, שם פגיעה אווירית בכלי שיט מסחרי הביאה למותו של ימאי הודי, עדות נוספת לסכנה המתמדת המרחפת מעל נתיבי השיט המסחריים.

סנקציות כלכליות וסיכול פיננסי

המנגנונים הפיננסיים של המשטר ספגו מהלומות מוסדיות משמעותיות בלבנט. בצעד רגולטורי דרמטי, הבנק המרכזי של לבנון שלל את רישיון הבנקאות המקומי של בנק סאדראת איראן, מוסד פיננסי בבעלות המדינה שפעל בביירות מאז 1962. ניתוח שפורסם על ידי מרכז המחקר והחינוך עלמא הדגיש כי שלילת הרישיון פגעה ישירות בצינור מרכזי ששימש מזה שנים את משמרות המהפכה לעקיפת סנקציות ולהעברת מימון לחזבאללה, אף שגופים מקבילים חוץ-בנקאיים כמו אל-קרד אל-חסן ממשיכים לחייב פיקוח הדוק ונחרץ. הערכות אסטרטגיות שפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) הדגישו כי על אף שהבידוד הכלכלי הגובר והלחץ הימי שוחקים באופן חמור את הכנסות המדינה של המשטר, המנגנון הסמכותני מחזיק בכלים פנימיים מושרשים לספיגת הנטל הכלכלי ולדיכוי מחאות מבית.