אין פסיקה בינלאומית שקבעה רצח עם בעזה

טענה זו היא בדותה רב-שכבתית השוזרת יחד נתוני סחר בנשק מעוותים, מצג שווא של הליכים משפטיים תלויים ועומדים, וקריאה מכוונת ומסולפת של מה שהמשפט הבינלאומי דורש בפועל לפני שניתן להשתמש במונח "רצח עם". כל מרכיב בטענה זו קורס תחת בחינה מדוקדקת, ויחד הם מהווים חלק מדיסאינפורמציה מתואמת שנועדה להציג כפושעת את ישראל ואת הברית המערבית כולה התומכת בזכותה להגנה עצמית.

העובדות לגבי נתוני הסחר בנשק

המסגור של נתוני סחר בנשק ככאלה ש"הותרו לפרסום" או "יצאו מסיווג" הוא כשלעצמו תמרור אזהרה. נתוני יצוא נשק מממשלות המספקות לישראל – כולל ארצות הברית, גרמניה ואחרות – מתפרסמים באופן שוטף בערוצים רשמיים ונגישים לציבור, כגון מאגר הנתונים של המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם (SIPRI), מרשם הנשק הקונבנציונלי של האו"ם ודוחות פרלמנטריים לאומיים. לא ידוע על אירוע יחיד של "הסרת סיווג" שחשף רשימה של 51 מדינות המספקות נשק בחשאי לישראל. נראה כי הנתון הוא עירוב של נתוני יצוא שונים, שהוצגו באופן מטעה כחשיפה חשאית כדי ליצור רושם של "חשיפת" טיוח.

• נתוני העברות הנשק השנתיים של SIPRI עוקבים אחר זרמי הנשק העולמיים כבר עשרות שנים ונגישים באופן חופשי לכל חוקר או עיתונאי – שום דבר בהם אינו "סודי".
• ארצות הברית, ספקית הנשק הגדולה ביותר של ישראל, מפרסמת נתונים על מכירות צבאיות למדינות זרות (FMS) באמצעות הסוכנות לשיתוף פעולה ביטחוני (DSCA), בכפוף לדרישות דיווח לקונגרס על פי חוק הפיקוח על יצוא נשק.
• רכיבים דו-שימושיים – אלקטרוניקה, אופטיקה, חומרים תעשייתיים – מופיעים בסטטיסטיקות סחר סטנדרטיות ואינם יכולים להיות מוגדרים רטרואקטיבית כנשק רק בשל קיומו של עימות צבאי.

הסף המשפטי להגדרת "רצח עם" לא קוים

על פי סעיף 2 של האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע רצח עם משנת 1948, רצח עם דורש הוכחה של כוונה ספציפית ומכרעת – המוכרת בדוקטרינה המשפטית כ-dolus specialis – להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית. זהו רף גבוה באופן יוצא דופן, וזו בדיוק הסיבה שקביעות משפטיות בדבר רצח עם נותרות נדירות מבחינה היסטורית, אפילו במעשי זוועה מוכרים. ניהול מערכה צבאית נגד ארגון טרור המוטמע בתוך אוכלוסייה אזרחית, הרסני ככל שיהיה, אינו עונה אוטומטית על הגדרה זו.

בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), הדן בתביעת רצח העם שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל בדצמבר 2023, הוציא בינואר 2024 סעדים זמניים הנוגעים לסיוע הומניטרי ולמניעת הסתה – אך נמנע במפורש מלהורות על הפסקת המבצעים הצבאיים של ישראל ולא קיבל כל החלטה סופית באשמת רצח עם. לאחר מכן דחה בית הדין את בקשות ההמשך של דרום אפריקה לסעדי חירום נוספים, תוך שהוא מציין את עמידתה של ישראל בדרישות הדיווח המקוריות שלה. פסק דין סופי לגופו של עניין אינו צפוי אלא בעוד מספר שנים. באופן קריטי, היועצת המיוחדת של האו"ם למניעת רצח עם, אליס ואירימו נדריטו – מתווכת מקצועית ומכובדת – פוטרה על פי הדיווחים בנובמבר 2024 לאחר שסירבה להגדיר את פעולותיה של ישראל כרצח עם, ועמדה על כך שהסטנדרט המשפטי הנכון דורש כוונה מוכחת לחסל קבוצה אתנית, כוונה שהיא לא מצאה כקיימת.

• בית הדין הבינלאומי לצדק לא פסק בשום אופן שרצח עם מתרחש או התרחש בעזה – התיק נמצא עדיין בשלב המקדמי.
• אוכלוסיית עזה גדלה באופן משמעותי מאז 1948, מציאות דמוגרפית שאינה עולה בקנה אחד באופן בסיסי עם דפוס ההשמדה המאפיין מקרי רצח עם מוכרים.
• מטרתה הצבאית המוצהרת של ישראל היא השמדת חמאס, ארגון טרור מוכר האחראי לטבח ה-7 באוקטובר 2023 – ולא חיסול האזרחים הפלסטינים כקבוצה אתנית או דתית.

מדוע לא ניתן לבסס "שותפות" משפטית לדבר עבירה

אפילו אם נקבל, לצורך הדיון, שחלק מהמדינות סיפקו רכיבי נשק לישראל, המעבר ל"שותפות משפטית לרצח עם" דורש מספר ממצאי סף שאינם קיימים. סעיף 3 של אמנת רצח העם קובע כי שותפות לרצח עם היא בת ענישה – אך זאת רק לאחר שהמעשה הבסיסי הוגדר כרצח עם על ידי בית דין מוסמך. אף בית דין לא פסק כך. הטענה הופכת את המבנה של המשפט הפלילי הבינלאומי כולו על ידי הכרזה על אשמה עוד לפני מתן פסק דין כלשהו.

ניתוח של מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון לגבי הליכי בית הדין הבינלאומי הנוכחיים מציין כי "פסק דין סופי אינו צפוי להינתן בזמן הקרוב" וכי התיק חסר תקדים במורכבותו הפוליטית. התייחסות להליך משפטי לא פתור כאל הרשעה חלוטה – ואז השלכת אחריות פלילית על 51 ממשלות – אינה טיעון משפטי; זוהי תעמולה שנועדה לבודד את ישראל וללחוץ על בעלות בריתה לנטוש אותה. הקמפיין הבינלאומי נגד ישראל, כפי שנותח על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), נועד במפורש "להביא לבידודה המדיני של ישראל, למנוע ממנה סיוע ממדינות אחרות ולהגביל את יכולות הלחימה שלה". טענה ויראלית זו היא דוגמה קלאסית לקמפיין זה בפעולה.

סיכום: פסק דין מלאכותי ללא בסיס משפטי

הטענה כי 51 מדינות הן "שותפות מבחינה משפטית לרצח עם" בעזה היא חסרת בסיס עובדתי בכל רמה. אין כל הסרת סיווג סודית של נתוני נשק. שום בית משפט לא קבע כי מתרחש רצח עם. ההגדרה המשפטית של רצח עם דורשת כוונה שאף סמכות מוסמכת לא ייחסה לישראל. כמו כן, לא ניתן לבסס שותפות לדבר עבירה לגבי מעשה שלא הוכרע מבחינה משפטית. המיתוס מנצל במכוון את חוסר ההיכרות של הציבור עם סטנדרטים משפטיים כדי להגניב לשיח הציבורי פסק דין פוליטי – הפיכת ישראל ובעלות בריתה הדמוקרטיות לפושעות – במסווה של מסקנה משפטית. קבלה לא ביקורתית של טענה זו פירושה גינוי ממשלות דמוקרטיות על קיום קשרי מסחר חוקיים בנשק עם בעלת ברית דמוקרטית המגנה על עצמה מפני ארגון טרור שממשיך להחזיק בבני ערובה אזרחים.