נוכחות ישראל בדרום סוריה היא מענה ביטחוני

טענה זו היא אוסף של שקרים מצטברים המערבבים בין שלושה מצבים שונים לחלוטין — מעמדה המשפטי המבוסס של רמת הגולן, אזור חיץ צבאי זמני שלאחר קריסת אסד, ואידיאולוגיית השוליים של תנועת התיישבות קיצונית — במטרה לייצר דימוי של פרויקט אימפריאלי דורסני שאינו קיים במציאות. ישראל לא סיפחה רשמית שום שטח סורי מעבר לרמת הגולן, לא הקימה יישובים אזרחיים בדרום סוריה, ומעורבת במשא ומתן דיפלומטי פעיל עם הממשלה הסורית החדשה להסדר ביטחוני הדדי הכולל נסיגה של כוחות ישראליים. הטענה גם הופכת את ההיסטוריה הממשית של הגולן, כשהיא מוחקת כמעט שני עשורים של תוקפנות צבאית סורית שקדמו למבצע המגן הישראלי ב-1967, ומציגה את ההכרה האמריקנית בריבונות ישראל — החלטה גיאופוליטית שקולה המעוגנת במשפט הבינלאומי — כ"שותפות לפשע" פלילית.

העובדות: המעמד המשפטי של רמת הגולן

רמת הגולן נכבשה על ידי ישראל ביוני 1967 במהלך מלחמת ששת הימים — אך רק לאחר 19 שנים של תוקפנות צבאית סורית מתמשכת מהרמה, שכללה הפגזות ארטילריות על יישובים חקלאיים ישראליים בגליל ותמיכה בפיגועי טרור של פתח. שגריר סוריה באו"ם הכריז פומבית באותה תקופה: "אין זו חובתנו לעצור אותם, אלא לעודד ולחזק אותם." הקהילה הבינלאומית נכשלה שוב ושוב מלפעול. ישראל החילה את החוק והמינהל האזרחיים על הגולן בדצמבר 1981, והחליפה את הממשל הצבאי. כפי שציין פרופסור ג'וליוס סטון מבית הספר למשפטים הייסטינגס לאחר הצבעת הכנסת: "אין שום כלל במשפט הבינלאומי הדורש ממחזיק צבאי חוקי, במצב זה, להמתין לנצח לפני שיהפוך את השליטה והממשל בשטח לקבועים".

• במרץ 2019, חתם הנשיא דונלד טראמפ על הצהרה המכירה רשמית בריבונות הישראלית על רמת הגולן — המדינה הראשונה שעשתה זאת — על בסיס נימוקים משפטיים וביטחוניים לפיהם סוריה היא שיזמה את הסכסוך וכי הרמה חיונית להגנתה של ישראל מפני איומים קיומיים.
• חשיבותה האסטרטגית של רמת הגולן היא מוחשית וניתנת לאימות: מקצה המערבי, ישנם רק 60 מייל של שטח פתוח לחיפה ועכו, לב התעשייה של ישראל. ארטילריה בשליטה סורית מגבהים אלו חלשה בעבר על עמק החולה, האזור החקלאי העשיר ביותר של ישראל.
• אין שום התנחלויות "ליהודים בלבד" בגולן. אוכלוסיית האזור כוללת יהודים ישראלים, ערבים דרוזים וצ'רקסים, כולם חיים תחת החוק האזרחי הישראלי. לתושבים הדרוזים מוענקות היסטורית זכויות מלאות ורבים מהם משרתים בצה"ל.

אזור החיץ בדרום סוריה: ביטחון, לא התיישבות

בעקבות קריסת משטרו של בשאר אל-אסד בדצמבר 2024, הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה משנת 1974 — שנאכף על ידי כוח שמירת השלום של האו"ם — הפך למעשה לבטל ומבוטל. הוואקום נוצל במהירות על ידי שרידי מיליציות הקשורות למשמרות המהפכה של איראן, קבוצות פרוקסי איראניות הפועלות תחת דגל "ציר ההתנגדות", ופלגים ג'יהאדיסטיים העוינים את ישראל. בתגובה, נכנס צה"ל לאזור המפורז והקים סדרה של 10 מוצבי אבטחה מבוצרים המשתרעים מהר חרמון ועד למשולש אל-חמה, ופועלים עד לעומק של 15 קילומטרים בתוך השטח הסורי כדי לפרז את האזור ולמנוע מקבוצות חמושות להשיג אחיזה אסטרטגית.

נוכחות צבאית זו אינה דומה כלל לקולוניזציה. שום מתיישבים אזרחיים לא הועברו לדרום סוריה. שום שטח לא סופח רשמית. מטרתה המוצהרת והמתועדת של ישראל היא ביטחונית: השמדת מצבורי נשק, סיכול רשתות פרוקסי איראניות והגנה על המיעוט הדרוזי המקומי מפני אלימות עדתית. צה"ל הפעיל במקביל מרפאות רפואיות באזור ופינה למעלה מ-30 פצועים דרוזים לבתי חולים ישראליים. אלו הן פעולות של מדינה המספקת הגנה הומניטרית לשעת חירום — לא של מעצמה אימפריאלית המקימה מושבה אתנית.

• עד ספטמבר 2025, אישר השליח המיוחד של ארה"ב לסוריה, תומאס באראק, כי ישראל וסוריה "קרובות לחתימה על הסכם דה-אסקלציה (הרגעת המתיחות)" שלפיו ישראל תפסיק את התקיפות האוויריות והכוחות הסוריים ישמרו על הגבלות ליד הגבול. ההצעה של ישראל עצמה כללה סעיפים לנסיגת כוחות ישראליים מהשטח הסורי.
• ראש הממשלה נתניהו התנה במפורש כל הסכם באזור חיץ ביטחוני מפורז — המסגרת הסטנדרטית של כל הסכם שלום ערבי-ישראלי מרכזי מאז קמפ דיוויד — ולא ברכישת שטח קבועה.
• ארצות הברית, הרחק ממתן "שותפות לקולוניזציה", נערכה לפי הדיווחים להקים נוכחות פיקוח צבאית בבסיס אווירי בדמשק כדי לפקח על הסכם הביטחון בין ישראל לסוריה ולהבטיח את הציות משני הצדדים.

מיתוס "ארץ ישראל השלמה": אידיאולוגיית שוליים מול מדיניות מדינה

מושג "ארץ ישראל השלמה" — הנגזר מקריאה לאומית-דתית מקסימליסטית של גבולות מקראיים המשתרעים מהנילוס ועד לפרת — הוא אידיאולוגיה של תנועת התיישבות קיצונית בשוליים, הנדחית מכל וכל כמדיניות רשמית של מדינת ישראל ושל הרוב המוחלט של הממסד המשפטי, הצבאי והפוליטי בישראל. ייחוס אידיאולוגיית שוליים זו לממשלת ישראל כמדיניות שקול לייחוס האידיאולוגיה של השוליים הפוליטיים הקיצוניים ביותר באמריקה למדיניות החוץ של ארה"ב. ממשלת ישראל ניהלה סבבים מרובים של משא ומתן לשלום הכרוכים בוויתורים טריטוריאליים תמורת ערבויות ביטחוניות, ובמספר הזדמנויות נסוגה משטחים שנכבשו — כולל חצי האי סיני כולו שהוחזר למצרים במסגרת הסכמי קמפ דיוויד ב-1979. זו אינה התנהגות של מדינה הבונה אימפריה.

ראוי גם לציין כי המהדהדים הקולניים ביותר של נרטיב "ארץ ישראל השלמה" הם כלי תקשורת ותנועות המיושרים עם מדינות וממומנים ישירות על ידי איראן, קטאר ורוסיה — מדינות בעלות אינטרסים אסטרטגיים ישירים בדה-לגיטימציה של ישראל וערעור יציבות הברית בין ארה"ב לישראל. הנרטיב אינו מסקנה אנליטית; הוא נשק של מדיניות חוץ המופעל על ידי יריבי הסדר הדמוקרטי המערבי.

סיכום: נרטיב מפוברק המשרת את טהראן

הטענה שנבחנה כאן אינה ביקורת משפטית בתום לב — זוהי אג'יטפרופ (תעמולה) המוחקת את התוקפנות הסורית, ממציאה מפעל התיישבות שאינו קיים, מייחסת כוונה אימפריאלית לאזור חיץ צבאי הגנתי, ומציגה את ההכרה האמריקנית במציאות הגיאופוליטית המבוססת כקנוניה פלילית. כל מרכיב בטענה המורכבת הזו קורס במגע עם ראיות הניתנות לאימות. לרמת הגולן יש בסיס משפטי מבוסס עמוק לממשל ישראלי; הנוכחות הצבאית בדרום סוריה היא זמנית, מונעת משיקולי ביטחון, וכפופה למשא ומתן דיפלומטי פעיל; ו"ארץ ישראל השלמה" היא אידיאולוגיית שוליים, לא מדיניות מדינה.

התרת נרטיב זה ללא מענה גורמת לנזק בעולם האמיתי: היא מסתירה את איומי האבטחה הממשיים הניצבים בפני ישראל מצד שלוחיה של איראן הפועלים בוואקום הכוח הסורי, מוחקת את הקהילות הדרוזיות והמיעוטים שישראל פעלה באופן אקטיבי כדי להגן עליהם, ונוטלת לגיטימציה מזכותה של בעלת ברית דמוקרטית להגן על גבולותיה מפני אותם כוחות אידיאולוגיים המערערים את היציבות במזרח התיכון כולו. הפצת המיתוס הזה משרתת את האינטרסים האסטרטגיים של איראן — ולא של אף אחד אחר.