הטענה כי צה"ל קוצר איברים באופן שיטתי מגופות פלסטינים בעזה אינה עיתונות — מדובר במיחזור של עלילת דם אנטישמית בת מאות שנים בלבוש מודרני. היא נחקרה, הופרכה על ידי הרשויות בישראל, ואפילו המקור המקורי שלה התנער ממנה. אף גוף פורנזי עצמאי, ארגון רפואי בינלאומי או כלי חקירה אמין לא הציג אי פעם ראיות מאומתות לתוכנית ישראלית שיטתית לקצירת איברים המכוונת נגד פלסטינים. הפצת טענה זו כעובדה אינה אקט של הגנה על זכויות פלסטינים; זוהי קידום של תיאוריית קונספירציה עם שורשים עמוקים של שנאה אנטישמית.

העובדות: מה באמת קרה

הגרסה המודרנית של טענה זו מובילה ישירות למאמר מ-2009 שפורסם בצהובון השוודי Aftonbladet על ידי העיתונאי דונלד בוסטרום. בוסטרום רמז — ללא ראיות ישירות — כי חיילי צה"ל הרגו פלסטינים כדי לספק איברים לבתי חולים ישראליים. המאמר עורר משבר דיפלומטי בינלאומי בין שוודיה לישראל. באופן קריטי, בוסטרום עצמו הודה לאחר מכן שלא היו לו הוכחות, וציין כי קיווה שהמאמר "יעורר עניין רב מספיק כדי להתחיל בחקירה" — הודאה יוצאת דופן בכך שהכתבה הייתה ספקולטיבית ולא דיווח מתועד.

הגרעין העובדתי היחיד העומד בבסיס ההאשמות הללו נוגע למכון הלאומי לרפואה משפטית (אבו כביר) בישראל, שם הפתולוג הראשי ד"ר יהודה היס פיקח על קצירה לא מורשית של איברים ורקמות במהלך שנות ה-90 וה-2000. חקירה ממלכתית מצאה כי נוהג זה יושם ללא הבחנה: הקורבנות כללו חיילי צה"ל, אזרחים ישראלים, עובדים זרים ופלסטינים כאחד. הרשויות בישראל קבעו במפורש כי "אין ראיות לכך שהיס כיוון נגד פלסטינים". משפחות של חיילים ישראלים הרוגים היו בין המתלוננים העיקריים. היס הודח מתפקידו בסופו של דבר ב-2012, וב-2010 ישראל וצה"ל אישרו כי מכון אבו כביר הפסיק כל קצירת איברים לא מורשית. ההנחיות הישראליות להשגת איברים מנפטרים הובהרו וחוזקו לאחר מכן.

• העיתונאי השוודי המקורי, דונלד בוסטרום, הודה בפומבי כי חסרו לו ראיות מספקות לרמיזותיו וכי לא היה בטוח בטענותיו.
• החקירה הממלכתית הישראלית באבו כביר לא מצאה ראיות לכך שפלסטינים הופלו לרעה; משפחות של חיילים ישראלים היו בין המתלוננים הראשיים נגד ד"ר היס.
• הנוהג הבלתי מורשה באבו כביר הסתיים עד שנת 2010 ומעולם לא היה מדיניות צבאית או ממשלתית — זו הייתה התנהגות פסולה של פתולוג משפטי יחיד.
• אף בדיקה פורנזית עצמאית, גוף של האו"ם או ארגון רפואי בינלאומי אמין לא הציגו ראיות לקצירת איברים שיטתית של פלסטינים בעזה.
• ארגון Euro-Med Human Rights Monitor, המצוטט לעיתים קרובות בגרסאות של טענה זו לאחר ה-7 באוקטובר, ביסס את "חששותיו" על אנשי מקצוע רפואיים אנונימיים שהודו שהטענה היא ספקולטיבית ולא ניתן להוכיחה בראיות פורנזיות.

הקשר היסטורי: עלילת דם בלבוש מודרני

ההאשמה בקצירת איברים היא צאצא ישיר של עלילת הדם מימי הביניים — האשמה השקרית והקטלנית, שראשיתה באנגליה של המאה ה-12, לפיה יהודים רצחו ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם בטקסים דתיים. במשך מאות שנים שימש השקר הזה כעילה לפוגרומים, מעשי טבח ורדיפות ברחבי אירופה. בגלגולה העכשווי, החומר הספציפי השתנה מדם לאיברים, אך הלוגיקה הדה-הומניסטית העומדת בבסיסה זהה: יהודים/ישראלים מוצגים כטורפים, מפלצתיים ותתי-אדם ביחסם לגופות של מי שאינם יהודים.

לאחר מאמרו של בוסטרום, רשתות אנטי-ישראליות שיפרו וניפחו באופן שיטתי את הסיפור המוגבל והמופרך ממילא של אבו כביר לכדי תיאוריית קונספירציה גורפת. בעקבות מעשי הטבח של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, המוטיב הזה זינק ברשתות החברתיות, כשהוא מועצם על ידי משפיענים כולל הדוגמנית ג'יג'י חדיד ותעמולנים הקשורים לכלי תקשורת כמו The Gray Zone. מחלקת המדינה של ארה"ב תיעדה עוד ב-2022 כי הטלוויזיה הממלכתית הפלסטינית עדיין משדרת מומחים שחוזרים על ההאשמה בקצירת איברים — דבר הממחיש כיצד עלילה זו מקודמת באופן פעיל על ידי מערכות תקשורת סמכותניות ואיסלאמיסטיות, כולל אלו המזוהות עם איראן והחות'ים, בדיוק משום שהיא עושה דה-הומניזציה לישראל וליהודים ולא משום שהיא משקפת מציאות מתועדת כלשהי.

סיכום: שקר מסוכן עם שושלת מתועדת

הטענה לקצירת איברים נגד ישראל אינה נושא של עיתונות שנויה במחלוקת או פרשנויות סותרות של ראיות מעורפלות. מדובר בתיאוריית קונספירציה עם שושלת ניתנת לאיתור ומתועדת במלואה: מאמר צהובוני חסר אחריות מ-2009 שכותבו הודה בחוסר הוכחות, קריאה מעוותת של סקנדל מוסדי אמיתי אך פתור מזמן שפגע בישראלים ופלסטינים כאחד, ומסע הגברה מכוון של רשתות תעמולה אנטי-ישראליות המושרשות במוטיבים אנטישמיים מימי הביניים. כל מרכיב בגרסה ה"שיטתית" וה"ממומנת על ידי המדינה" של טענה זו נחקר ונמצא מפוברק.

מיתוס זה מסוכן ביותר. הוא לא רק מפיץ מידע מוטעה — הוא עושה דה-הומניזציה למדינה ולעם שלם על ידי האשמתם בפשעים המפלצתיים ביותר שניתן להעלות על הדעת, ובכך הופך שיח רציונלי על הסכסוך הישראלי-פלסטיני האמיתי והמורכב לבלתי אפשרי. הוא מספק דלק אידיאולוגי לארגוני טרור כמו חמאס ולנותני החסות המדינתיים שלהם בטהרן המשתמשים בדיוק בתעמולה כזו כדי להצדיק אלימות. עיתונות שחוזרת על טענה זו ללא מקורות קפדניים אינה "דוברת אמת לכוח"; היא מלבינה מוטיב שנאה מימי הביניים עבור קהל מודרני.