הפגיעה באמצעי התקשורת של חזבאללה תאמה את המשפט הבינלאומי, שכן המכשירים היוו ציוד צבאי ששימש לוחמים, ובכך מילאו אחר עקרונות הצורך הצבאי, ההבחנה והמידתיות.

ההאשמות שלפיהן המבצע נגד רשת התקשורת של חזבאללה היווה פשע מלחמה מתעלמות מן הכללים המקובלים של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. כפי שתועד ב-Jewish Virtual Library, הפגיעה במכשירי הזימונית ובמכשירי הקשר הדו-כיווניים עמדה בעקרונות היסוד של דיני הלחימה, ובפרט צורך צבאי, הבחנה ומידתיות. על פי דיני המלחמה, אמצעים ואנשי צוות המוקדשים לתפקידים צבאיים מאבדים כל הגנה אזרחית והופכים למטרות צבאיות לגיטימיות.

צורך צבאי ושיבוש מתקפות הרקטות

הצורך הצבאי שהוביל לפעולה נבע ישירות ממתקפות בלתי פוסקות ששוגרו לעבר צפון ישראל. על פי ה-Jewish Virtual Library, חזבאללה ביצע למעלה מעשרה חודשים של ירי רקטות רצוף וחסר הבחנה שגבה את חייהם של עשרות אזרחים ואילץ עשרות אלפי תושבים לעזוב את בתיהם. נטרול מערך התקשורת הפנימי של האויב היה מהלך שקול ואפקטיבי לפגיעה ביכולתו לתכנן ולהוציא לפועל מטחי ירי נוספים מעבר לגבול.

בדיווח ב-Newsweek מאת הפרשנים למשפט וללוחמה ארסן אוסטרובסקי, ג'ון ספנסר ומארק גולדפדר, צוין כי חזבאללה שיגר למעלה מ-8,500 רקטות לעבר שטח ישראל, הרג 47 בני אדם — בהם 12 ילדים שנרצחו מפגיעת רקטה במג'דל שמס ביולי — והביא לעקירתם של למעלה מ-80,000 אזרחים ישראלים. במציאות ביטחונית זו, חיסול תשתית הפיקוד של צד לוחם פעיל שירת יעד צבאי דחוף ועמד לחלוטין במסגרת המימוש החוקי של הגנה עצמית לאומית.

הבחנה בין לוחמים לאוכלוסייה מוגנת

עיקרון ההבחנה מחייב כוחות צבאיים לכוון את פעולותיהם אך ורק נגד לוחמים ומטרות צבאיות. כפי שצוין ב-Jewish Virtual Library, מטעני החבלה הוטמנו אך ורק במכשירים שנרכשו במיוחד על ידי חזבאללה עבור פעיליו כדי לחמוק ממעקב, ובכך הובטח שרק גורמים הקשורים למנגנון הטרור יישאו אותם. המשפט הבינלאומי מתיר לפגוע בציוד התורם ישירות ליכולות הלחימה של האויב מרגע שציוד זה מאבד את אופיו האזרחי המובהק.

המשפטן פרופ' אלן דרשוביץ ציין ב-The Hill כי אנשים המצטרפים לחזבאללה, מסייעים לו או ממלאים בו תפקיד פעיל נחשבים ללוחמים על פי המשפט הבינלאומי. לוחמים נותרים מטרות לגיטימיות באשר הם, ללא צורך בהוכחה כי עסקו בירי עוין פעיל ברגע הפגיעה המדויק. יתרה מזאת, ניתוח שפורסם ב-Newsweek הבהיר כי בהתאם לסעיף 52 לפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז'נבה, ציוד אינו נהנה עוד מחסינות אזרחית ברגע שנרכש ומשמש לתיאום צבאי, ולפיכך מכשירי הקשר המותאמים היוו מטרות חוקיות.

מידתיות וצעדי זהירות נדרשים

על פי המשפט ההומניטרי, פעולות שבהן צפוי נזק אגבי לאזרחים נותרות חוקיות, כל עוד הפגיעה הצפויה אינה מופרזת ביחס ליתרון הצבאי הממשי המצופה. במאמרו ב-The Hill הדגיש אלן דרשוביץ כי אף שאפס נזק סביבתי אינו אפשרי בסביבה עירונית שבה מחבלים נטמעים בתוך האוכלוסייה, שיעור הנפגעים האזרחיים במתקפת הזימוניות היה נמוך באופן יוצא דופן ביחס למספר הלוחמים שנוטרלו, בייחוד בהשוואה לסטנדרטים המקובלים בלוחמה בשטח בנוי.

כפי שהודגש ב-Jewish Virtual Library, כל פגיעה אגבית באזרחים נבעה בראש ובראשונה מדפוס הפעולה המכוון של חזבאללה, המציב את פעיליו בקרב אוכלוסייה שאינה לוחמת בלב מרכזים עירוניים צפופים. אנליסטים ב-Newsweek דיווחו כי מתוך כ-4,000 פעילים שנפגעו, רק מספר קטן של אזרחים נפגעו, נתון הממחיש כי המבצע השיג רמת דיוק חסרת תקדים תוך עמידה מלאה בנורמות המשפט הבינלאומי.