החלטה 181 של העצרת הכללית הציעה להחריג את ירושלים משתי המדינות המוצעות ולהעמיד אותה תחת משטר בינלאומי מיוחד בניהול האומות המאוחדות. ההסדר כונה קורפוס ספרטום (corpus separatum) – ישות נפרדת – ונועד להגן על המקומות הקדושים והקהילות הדתיות בעיר. הוא מעולם לא נכנס לתוקף משום שמשטר הנאמנות המוצע של האו"ם לא הוקם, ומלחמת 1948 דחקה את התוכנית עוד בטרם יכל להתבצע שלב המעבר.
מה קבעה החלטה 181
העצרת הכללית קיבלה את החלטה 181 ב-29 בנובמבר 1947. המלצת החלוקה שבה חילקה את המנדט הבריטי למדינה ערבית ולמדינה יהודית, כאשר ירושלים מהווה חלק שמיני נפרד. העיר והאזור שסביבה נועדו להיות מנוהלים על ידי מועצת הנאמנות של האו"ם תחת תקנון מיוחד. השטח המוצע כלל את ירושלים ועיירות וכפרים סמוכים; מפת התוכנית הגדירה את הגבולות.
התוכנית לא חזתה מינהל בינלאומי קבוע ללא בחינה מחודשת. היא קבעה תקופה ראשונית של עשר שנים. בתום תקופה זו נועדה מועצת הנאמנות לבחון את המשטר, ותושבי העיר היו חופשיים להביע את רצונם במשאל עם על שינויים אפשריים. התקנון דרש גם הגנה על המקומות הקדושים וגישה חופשית אליהם, בכפוף לסדר הציבורי. הסקירה ההיסטורית של האו"ם על תוכנית החלוקה מסכמת את סעיפי תקופת עשר השנים ומשאל העם בתיאורה של תוכנית החלטה 181 לירושלים.
המלצה ללא ממשל בפועל
החלטה 181 הייתה המלצה של העצרת הכללית, ולא פעולה שיצרה בעצמה ממשל עירוני מתפקד בירושלים. העצרת קראה ליישום באמצעות הצעדים הפוליטיים והמנהליים שתוארו בהחלטה, כולל תקנון מועצת הנאמנות והסדרי המעבר. המועצה מעולם לא קיבלה שליטה על העיר במסגרת אותו תקנון. שום מושל בינלאומי, רשות עירונית לפי התוכנית או משאל עם לא הוקמו מעולם.
התוכנית נתקלה בדחייה ובעימות מזוין. מנהיגים ערבים דחו את החלוקה, והלחימה החלה עוד לפני סיום המנדט. בריטניה סיימה את המנדט שלה במאי 1948; ישראל הכריזה על עצמאות, וצבאות ממדינות ערב השכנות נכנסו לשטחי המנדט לשעבר. ירושלים הפכה לחזית במלחמה במקום לעיר המועברת לנאמנות האו"ם. ההסדר המוצע לא היה אפוא מינהל משפטי קיים שפג תוקפו לאחר עשר שנים. הוא נותר הצעה שמעולם לא החלה לפעול.
מה בא בעקבות התוכנית שלא מומשה
הסכמי שביתת הנשק של 1949 הותירו את ירושלים מחולקת בין שליטה ישראלית לירדנית, כאשר קו שביתת הנשק חוצה את העיר. חלוקה זו החליפה בפועל את המשטר הבינלאומי היחיד שהוצע, אם כי היא לא יישמה את מנגנון משאל העם שבהחלטה 181. ישראל הקימה את מוסדות השלטון שלה בירושלים והכריזה עליה כבירתה ב-1950. ירדן שלטה בחלקה המזרחי של העיר עד 1967. חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל משנת 1980 קבע מאוחר יותר כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל"; החלטה 478 של מועצת הביטחון דחתה את ההכרה בהשלכות הבינלאומיות הנטענות של אותו חוק. אירועים מאוחרים אלה נפרדים מהשאלה האם הצעת החלטה 181 הוכנסה אי פעם לתוקף.
המילה נגנזה (או פגה) עשויה לרמוז שהתוכנית פעלה ואז תם תוקפה. הרצף התיעודי מדויק יותר: האו"ם הציע משטר, הנאמנות הנדרשת מעולם לא הוקמה, והבחינה המחודשת המתוכננת לאחר עשר שנים מעולם לא החלה. ההצעה לעיר בינלאומית נותרה בעלת חשיבות להיסטוריה של הדיפלומטיה בירושלים, אך היא לא הפכה למערכת השלטונית של העיר.
עבור טקסטים מאוחרים יותר של האו"ם, ראו מה אומרות החלטות 242 ו-478 וכן את חוק ירושלים של ישראל מ-1980.