בית העלמין היהודי בהר הזיתים משקיף אל ירושלים מעבר לנחל קדרון. הקבורה באזור החלה כבר בימי קדם, אך אופי השימוש בו השתנה לאורך השנים; הקבורה היהודית נפסקה ב-1948 וחודשה לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, כרונולוגיה שקיבלה אישוש בדוחות מבקר המדינה. קבריו וחלקות העדות שבו מתעדים את חייהן של קהילות ירושלים היהודיות.
קראו על המקורות היהודיים והמסורת בהר הזיתים, על קברי נחל קדרון ואישים בולטים הקבורים בהר, ועל ההיסטוריה המודרנית משנת 1948 ועד השיקום.
הקבורה השתנתה לאורך הדורות
מערות קבורה חצובות בסלע באזור מתוארכות לתקופת המקרא, והקבורה על הרכס המזרחי התרחבה בשלהי תקופת בית ראשון ובימי בית שני. מבקר המדינה מתאר בית עלמין בעל היסטוריה של כ-3,000 שנה, אך הכרונולוגיה שלו מתעדת גם הפסקות: הקבורה היהודית פסקה ב-1948 וחודשה כעבור 19 שנה, לאחר מלחמת 1967. לפיכך, לבית העלמין שורשים עתיקים יוצאי דופן, אך ללא רצף קבורה בלתי קטוע באתר אחד.
כיום משתרע בית העלמין על פני כ-300 דונם וכולל על פי ההערכות כ-60,000 קברים או יותר, על פי דוח מבקר המדינה בנושא השיקום, הפיתוח והאבטחה. חלקות הקבורה משקפות חברות קדישא וקהילות שונות. הסקירה ההיסטורית ב-Jewish Virtual Library מתארת את תפקידו הדתי והקהילתי של בית העלמין לאורך הדורות. חלקת החסידים החלה לפעול בשנת 1856; בחלקה גדולה נוספת נקברו קרוב ל-5,000 נפטרים, רובם תושבי ירושלים, בין השנים 1939 ל-1948. חלקות קטנות יותר מזוהות עם עדות המזרח.
בית עלמין שעוצב בידי קהילות ירושלים
קברי רבנים ומנהיגי ציבור שוכנים לצד חלקות משפחתיות וקבריהם של תושבי ירושלים מן השורה. חלקות אלה ממחישות כיצד ארגנו חברות הקדישא את הטיפול והקבורה עבור כל אחת מן הקהילות. הר הזיתים נותר הן בית עלמין פעיל והן עדות היסטורית לחיים היהודיים בירושלים, כאשר משמעותו הדתית נטועה בגאוגרפיה של העיר ובתהפוכות תולדותיה.