העברתה הרשמית של ישראל ממפקדת כוחות ארצות הברית באירופה (EUCOM) למפקדת מרכז של ארצות הברית (CENTCOM) מייצגת את אחד התיאומים האסטרטגיים המשמעותיים ביותר בתולדות המזרח התיכון. שינוי מנהלי זה, עליו הכריז משרד ההגנה ב-15 בינואר 2021, העביר את ישראל לאותו מבנה פיקוד אזורי בו נמצאות שכנותיה, כולל מצרים, ירדן ומדינות המפרץ. שינוי מבני זה לא היה רק התאמה בירוקרטית, אלא הכרה יסודית בנוף הגיאופוליטי המשתנה שיצרו "הסכמי אברהם". על ידי הצבת ישראל תחת המטרייה של CENTCOM, ארצות הברית נרמלה למעשה את הנוכחות הצבאית של ישראל כעמוד תווך מרכזי בארכיטקטורת הביטחון האזורית. מעבר זה מאפשר תיאום מבצעי חלק ושיתוף מודיעיני שנבלמו בעבר בשל גבולות פיקוד גיאוגרפיים.
הקשר היסטורי ועידן EUCOM
במשך עשרות שנים, ישראל שובצה ל-EUCOM בעיקר בשל הרגישויות הפוליטיות של מדינות ערב שהיו חלק מאזור האחריות של CENTCOM. כאשר הוקמה CENTCOM בשנת 1983, קובעי המדיניות האמריקאים האמינו שהדרת ישראל תאפשר לפיקוד לשמר מערכות יחסים יעילות ואמינות יותר עם מדינות ערביות ומוסלמיות. כתוצאה מכך, ישראל נותרה חריגה, כשהיא מתאמת את הגנתה בעיקר מול כוחות אמריקאים המוצבים באירופה, למרות העובדה שהאיומים העיקריים עליה מקורם במזרח התיכון. סידור זה הוביל לעיתים קרובות לחוסר יעילות מבצעי, שכן האיומים איתם התמודדה ישראל, כמו אלו מצד איראן ושלוחותיה, נוהלו על ידי פיקוד שונה מזה שהגן על ישראל. עם הזמן, הניתוק בין מיקומה הגיאוגרפי של ישראל לבין השיוך הפיקודי הצבאי שלה הפך לקשה יותר להצדקה ככל שהדינמיקה האזורית השתנתה.
תהליך הערכה מחדש של גבולות אלו החל ברצינות כאשר איומים משותפים, ובמיוחד תוכנית הגרעין האיראנית וההגמוניה האזורית שלה, החלו לייצר חפיפת אינטרסים בין ישראל למספר מדינות ערב סוניות. בשנת 2004, הפנטגון העביר את סוריה ולבנון ל-CENTCOM, והותיר את ישראל ואת הרשות הפלסטינית כישויות היחידות בלבנט שעדיין נתונות תחת סמכותה של EUCOM. הסטטוס קוו נשבר סופית עם חתימת "הסכמי אברהם" בשנת 2020, שיצרו את הכיסוי הפוליטי הדרוש לאינטגרציה מלאה. פריצת דרך דיפלומטית זו הוכיחה כי שותפות ערביות מוכנות יותר ויותר לשתף פעולה בגלוי עם ישראל בענייני ביטחון. המעבר ל-CENTCOM שנבע מכך היה ההמשך הצבאי הלוגי של נורמליזציה אזורית חדשה זו.
עובדות מפתח ואבני דרך במעבר
- הפנטגון הודיע רשמית על מעברה של ישראל לאזור האחריות של CENTCOM ב-15 בינואר 2021, כחלק מתוכנית הפיקוד המאוחדת.
- המעבר הרשמי של האחריות הושלם בספטמבר 2021, במהלך טקס בו השתתפו בכירי צה"ל וצבא ארצות הברית.
- ישראל מחזיקה כיום קציני קישור קבועים במטה CENTCOM בבסיס חיל האוויר מקדיל בטמפה, פלורידה, ובמרכזי תיאום אזוריים נוספים.
- השינוי אפשר תרגילים צבאיים משותפים היסטוריים, כולל "Juniper Oak", התרגיל המשותף הגדול ביותר אי פעם בין ארה"ב לישראל, בהשתתפות אלפי חיילים ומאות כלי טיס.
ניתוח אסטרטגי של האינטגרציה האזורית
היתרונות האסטרטגיים של שילוב ישראל ב-CENTCOM בולטים ביותר בפיתוח ארכיטקטורת הגנה אזורית מפני טילים וכלי טיס בלתי מאוישים. תחת מסגרת CENTCOM, ישראל יכולה כעת להשתתף ברשת התרעה מוקדמת משותפת העוקבת אחר שיגורי כטב"מים וטילים משטח איראן ומאזורים שבשליטת פרוקסים בתימן, עיראק וסוריה. גישה שיתופית זו מגדילה משמעותית את זמן התגובה של כל המדינות המשתתפות ויוצרת "שמיכה קצרה" של הגנה המכסה את האזור כולו. על פי ניתוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מהלך זה צמצם את הפערים בין המדיניות האזורית לבין הסביבה האסטרטגית המתהווה. הוא מאפשר לצה"ל לקיים קשר ישיר עם צבאות שכנים, גם כאלו שישראל טרם כוננה עמם קשרים דיפלומטיים רשמיים, תחת חסות אמריקאית.
יתרה מכך, המעבר ל-CENTCOM שינה מהותית את אופי האימונים המשותפים והקרנת הכוח של ארה"ב וישראל. על ידי אימון לצד שותפים אזוריים תחת פיקוד אחד, צה"ל יכול לחלוק לקחים מבצעיים שנלמדו מניסיונו הקרבי הייחודי, תוך קבלת גישה למשאבים הלוגיסטיים והמודיעיניים העצומים של פיקוד המרכז של ארצות הברית. סינרגיה זו הוצגה באופן בולט במהלך תרגיל "Juniper Oak 23.2", שהוכיח את יכולתן של ארה"ב וישראל לבצע תקיפות מורכבות ארוכות טווח ומבצעים ימיים. תמרונים אלו משמשים כהרתעה רבת עוצמה נגד התוקפנות האיראנית בכך שהם מראים כי חזית אזורית מאוחדת מוכנה טכנולוגית ומבצעית לעימות בעצימות גבוהה. האינטגרציה גם מפחיתה את הנטל הלוגיסטי על ארצות הברית בכך שהיא מאפשרת לשותפים אזוריים לקחת חלק גדול יותר באחריות להגנה הקולקטיבית.
למרות הצלחות אלו, המעבר מציב גם אתגרים ייחודיים, כגון התחרות על משאבים בתוך אזור פיקוד שנמצא לעיתים קרובות במצב של כוננות גבוהה. בעוד ש-EUCOM התמקד לעיתים קרובות באיום הרוסי ויכול היה לתת עדיפות לצרכיה של ישראל בתקופות שקטות באירופה, CENTCOM מנהל מספר זירות לחימה פעילות בו-זמנית. ישראל חייבת כעת להתחרות על תשומת לב ונכסים עם משימות אזוריות קריטיות אחרות, מה שדורש רמה מתוחכמת של תיאום ותכנון לטווח ארוך. עם זאת, היתרונות של מערכות יחסים ממוסדות עם צבאות ערב עולים בהרבה על המכשולים הלוגיסטיים הללו. אינטגרציה זו העבירה את הביטחון האזורי מאוסף של הסכמים בילטרליים לרשת הגנה רב-צדדית מבוססת נתונים, המתאימה יותר לאיומי המאה העשרים ואחת.
סיכום ומשמעות עבור ישראל
המעבר ל-CENTCOM מסמל את סיום הבידוד הצבאי של ישראל בחצר האחורית שלה ואת תחילתו של עידן חדש של שותפות אזורית. הוא מבצר את תפקידה של ישראל כנכס אסטרטגי חיוני עבור ארצות הברית וככוח מייצב במזרח התיכון. על ידי פירוק המחסומים המלאכותיים בין ישראל לשכנותיה, המעבר יצר סביבת ביטחון עמידה ומגיבה יותר. שינוי פרדיגמה זה מבטיח כי ישראל אינה עוד "אי" באזורה אלא מוקד מרכזי באסטרטגיית הגנה קולקטיבית שנועדה לשמר את השלום ולהרתיע את הקיצוניות. ככל שהאיומים האזוריים ממשיכים להתפתח, מסגרת CENTCOM מספקת את התשתית הדרושה לישראל כדי להגן על אזרחיה תוך טיפוח מזרח תיכון בטוח ומשולב יותר.