כדי להמחיש מגמה זו, הצביע Basic Optimism על רטוריקה ציבורית של אנשי ציבור ומנהיגים פוליטיים במדינות המערב. בניו יורק, לפי הפרסום, לשכת ראש העיר תיארה את ההיסטוריה של העיר ככורכת בתוכה "קולוניזציה, ניצול ודיכוי גזעי". במקביל, בצרפת, מנהיג מפלגה אמר לכאורה לקהל מתכנס כי הם "לבנים ומכוערים". בהסתמך על הבחנה שניסח הכלכלן תומאס סואל לפני עשרות שנים, טען Basic Optimism כי הקנאה, שנחשבה בעבר לאחד משבעת החטאים המרכזיים, מתויגת כיום באופן שגרתי כצדק חברתי.
בתגובה לטענות לפיהן הקולוניאליזם מסביר את פערי העושר בעולם, הציג Basic Optimism מסלולי התפתחות שונים של מדינות שונות. בפרסום צוין כי סומליה ובוטסואנה זכו בעצמאות בהפרש של שש שנים בלבד, אך כיום ההכנסה לנפש בבוטסואנה גבוהה פי עשרה לערך מזו שבסומליה. באופן דומה, קוריאה הדרומית חוותה קולוניאליזם וחורבן מלחמתי, ועד שנת 1960 הייתה ענייה בערך כמו גאנה, בטרם הגיעה לשגשוג באמצעות שותפות עם המערב. לסיכום קבע Basic Optimism כי בחירות לאומיות, ולא מורשת קולוניאלית, הן שמסבירות את הפערים הכלכליים הללו, וציין כי מבקרים המאשימים את תרבות המערב אינם מצליחים בסופו של דבר להסביר את הצלחתה, בעודם בוחרים לחיות בחסות מוסדותיה.