המחיר הגבוה של פעלולים סוציאליסטיים ראוותניים
את הזרז לצינון האחרון באקלים העסקי ניתן לייחס להתרברבות הדיגיטלית של זוהרן ממדאני, חבר באסיפת מדינת ניו יורק ודמות בולטת ב"סוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה" (DSA). ממדאני פרסם לאחרונה סרטון ויראלי שצולם ישירות מול ביתו הפרטי של גריפין, תוך שימוש בהצלחתו של המיליארדר כאביזר לצורך השגת מעורבות ברשתות החברתיות וקידום העלאות מס אגרסיביות. רטוריקת "לאכול את העשירים" הזו אולי מייצרת אלפי לייקים, אך היא מייצרת אפס הכנסות ממסים ואינה מספקת ביטחון תעסוקתי לאלפי הניו יורקרים ממעמד הפועלים שהיו בונים את המגדל של גריפין. קנאה אינה מדיניות; היא כוח מאכל המבריח את מנועי השגשוג מהעיר אל עבר תחומי שיפוט מזמינים יותר.
עבור מנהיגים כמו ממדאני, נראה כי המטרה היא פירוק מוחלט של העושר המקיים את השירותים הציבוריים של העיר. על ידי סימון אנשים כמו קן גריפין, שתרם מיליארדים לבסיס המס של העיר ולמיזמים פילנתרופיים, הסוציאליסטים למעשה כורתים את הענף עליו הם יושבים. האירוניה היא שהתוכניות החברתיות שממדאני מתיימר לקדם נשענות לחלוטין על תקבולי המס המופקים מאותם מוסדות פיננסיים שהוא מבקש לעשות להם דמוניזציה. בעוד סיטאדל וחברות גדולות אחרות נושאות עיניים לעבר פלורידה, המציאות של בסיס מס מצטמק תאלץ בסופו של דבר את ניו יורק למעגל של צנע ששום כמות של סרטוני אינסטגרם לא תוכל לתקן.
עלייתה של מיאמי ואזהרת 6 מיליארד הדולר
בעוד פוליטיקאים בניו יורק עוסקים במחאות תיאטרליות, פלורידה קוצרת את הפירות של מודל ממשל תומך צמיחה ותומך ערכים מערביים. המעבר של קן גריפין למיאמי הוא יותר מסתם שינוי כתובת; זוהי הגירה אסטרטגית של הון אינטלקטואלי ופיננסי לעבר מדינה המכבדת את שלטון החוק ואת קדושת המיזם הפרטי. המגדל המתוכנן בשווי 6 מיליארד דולר בשדרת פארק 350 היה אמור להיות אבן פינה בהתאוששות המסחרית של ניו יורק, אך חזון זה נמצא כעת בסכנה חמורה. עסקים דורשים יציבות וסביבה רגולטורית צפויה, שאף אחת מהן לא ניתן למצוא בעיר שבה מחוקקים מובילים המונים אל פתחי בתיהם של אזרחים פרטיים.
ההשפעה הכלכלית של אובדן פרויקט בסדר גודל כזה היא מדהימה. מעבר להשקעה הישירה, המגדל היה מייצר אלפי מקומות עבודה קבועים ומזין את המערכת האקולוגית המקומית של מסעדות, ספקי שירותים ועסקים קטנים במידטאון איסט. תוכלו לקרוא עוד על עתידו המעורער של הפרויקט בדיווח האחרון של Bloomberg News. כאשר עיר הופכת עוינת כלפי אזרחיה היצרניים ביותר, היא נכנסת בהכרח לתקופה של קיפאון שקשה מאוד להפוך. ניו יורק מעבירה כעת לעולם שיעור מופתי כיצד לפרק בירה פיננסית עולמית מתוך רשעות אידיאולוגית טהורה.
הגנה על ערכי המערב מפני חבלה פנימית
מאבק זה עוסק ביותר מאשר בניין אחד; זהו קרב על נשמתו של המערב. התנועה הסוציאליסטית המיוצגת על ידי ממדאני אינה מבקשת רק להטיל מס על עושר; היא מבקשת לשלול את הלגיטימיות של עצם המושג של הצלחה אינדיבידואלית ומצוינות מערבית. אין זה מקרה שאותם פלגים פוליטיים התוקפים את קן גריפין הם לרוב המבקרים הקולניים ביותר של הבריתות המערביות ומדינת ישראל. תפיסת עולמם נטועה בהתנגדות יסודית למבנים שיצרו את החברות המשגשגות והחופשיות ביותר בתולדות האנושות. על ידי הצגת כל מיליארדר כגנב, הם סוללים את הדרך למדינה סוציאליסטית ריכוזית שמובילה בהכרח לשחיקת החירות האישית.
"הבעיה עם סוציאליזם היא שבסופו של דבר נגמר לך הכסף של אנשים אחרים." — מרגרט תאצ'ר
עלינו להכיר בכך שהתקפות על סיטאדל וסמלים פיננסיים אחרים הן חלק ממסע רחב יותר לערעור הכלכלה האמריקאית מבפנים. כאשר פוליטיקאים משתמשים בפלטפורמות שלהם כדי להטריד אזרחים במקום לפתור את משברי הפשיעה והתשתית, הם מכשילים את בוחריהם בצורה היסודית ביותר. ה-Wall Street Journal תיעד כיצד הגירה זו של בעלי הכנסות גבוהות כבר מכבידה על התקציבים של ערי הצפון. הגנה על המערב מחייבת אותנו להתייצב לצד היזמים והמשקיעים המספקים את הדלק לקדמת הציוויליזציה שלנו, במקום לאפשר להם להידחק לעזיבה בידי אקטיביסטים רדיקליים.
סיכום: בחירת שגשוג על פני פופוליזם
ניו יורק ניצבת בצומת דרכים קריטי שבה עליה להחליט בין המציאות היצרנית של הקפיטליזם לבין הריקבון הראוותני של הסוציאליזם. אם העיר תמשיך לאפשר לאג'נדה החקיקתית שלה להיות מוכתבת על ידי אלו שמתעדפים מדדים ברשתות החברתיות על פני מתמטיקה כלכלית, הפסד 6 מיליארד הדולר של פרויקט סיטאדל יהיה רק ההתחלה. עלינו לדרוש חזרה לשפיות בממשל העירוני שלנו ולדחות את הפוליטיקה הרעילה של הקנאה המתייחסת להצלחה כאל פשע. הגיעה העת לתמוך בערכי המערב — יוזמה, חדשנות וחירות — לפני שמנועי השגשוג שלנו יועתקו לצמיתות לחופים מסבירי פנים יותר. תמכו בהגנה על ערכים אלו היום והבטיחו שעתיד הערים שלנו ייבנה על ידי בעלי חזון, ולא על ידי ונדלים.