ההבטחה המפתה של הסוציאליזם נבנתה מאז ומתמיד על בסיס של שגשוג משותף ומאבק צודק נגד אליטה "חמדנית". לאורך ההיסטוריה, מנהיגים כריזמטיים עלו לשלטון על ידי דמוניזציה של העשירים, תוך הבטחה לחלק מחדש נכסים ולהשיב את הריבונות לפועל הפשוט. עם זאת, ברגע שמנגנוני המדינה נמצאים בחוזקה בידיהם, המסכה תמיד מחליקה ומגלה פנים מוכרות וטורפניות. ההיסטוריה של התנועה הסוציאליסטית אינה של עובדים משוחררים, אלא של מעמד חדש של אוליגרכים המשתמשים ברטוריקה של שוויון כדי לבסס הון אישי.
תיק ההשקעות של קירשנר: עושר שנבנה על רטוריקה
אולי אין דוגמה מהעת האחרונה הממחישה טוב יותר את המעבר מ"גיבורת העניים" ל"אצולת קרקע" מאשר שושלת קירשנר בארגנטינה. בעוד שכלכלת המדינה קרסה תחת כובד המשקל של ניהול פופוליסטי כושל ואינפלציה דוהרת, הנשיאה לשעבר כריסטינה פרננדס דה קירשנר ומשפחתה היו עסוקים לכאורה בצבירת הון פרטי אסטרונומי. חקירות של "נתיב הכסף של K" ו"יומני השוחד" הידועים לשמצה ציירו תמונה של קלפטוקרטיה מערכתית שבה חוזים ציבוריים נסחרו תמורת שוחד עצום. פעולות שיפוטיות שננקטו לאחרונה הדגישו את היקפה העצום של בגידה זו, תוך התמקדות בנכסים המסמלים את הצביעות האולטימטיבית של התנועה.
הראיות הספציפיות שהציגו החוקרים הן מדהימות, עם דיווחים המזהים 111 נכסים הקשורים לאינטרסים העסקיים של משפחת קירשנר. אין זה אורח חיים של מהפכנית המוקדשת לפרולטריון; זהו פורטפוליו של אליטה של מיליארדרים. בית משפט ארגנטינאי הורה לאחרונה על עיקול נכסיה בסך של כ-480 מיליון דולר בקשר להרשעות בשחיתות, צעד שתועד על ידי Reuters כחלק ממאמץ רחב יותר להשבת כספי המדינה. כאשר מנהיגה טוענת שהיא נלחמת עבור המודרים בעוד שבבעלותה יותר נדל"ן מאשר ליזם מסחרי, ברור שהסוציאליזם הוא רק הכלי להעשרה אישית.
מכירת הריבונות לציר העולמי
בעוד משטרים סוציאליסטיים מטיפים ל"אנטי-אימפריאליזם" וריבונות לאומית, התנהלותם בפועל חושפת נכונות נואשת למכור את עמם כדי להישאר בשלטון. בוונצואלה, משטר מדורו מנצח על קריסה מוחלטת של אומה שהייתה פעם משגשגת, ובכל זאת הוא ממשיך להזרים את המשאב היקר ביותר שלו – נפט – למעצמות זרות עוינות. כדי לחמוק מסנקציות בינלאומיות ולשמור על נאמנותה של האליטה הצבאית, קראקס עסקה במכירת חיסול של נכסים לאומיים, ולעתים קרובות מכרה נפט גולמי במחירים נמוכים משמעותית מערך השוק לסין, רוסיה ואיראן. זו אינה שחרור; זוהי מכירה פומבית של עתיד האומה למרבה במחיר האוטוריטרי הגבוה ביותר.
כפיפות אסטרטגית זו הפכה את ונצואלה לכלי שחמט עבור "הציר העולמי" של יריבים המבקשים לערער את האינטרסים המערביים בחצי הכדור המערבי. דו"ח של הוועדה הנבחרת של בית הנבחרים לענייני סין פירט לאחרונה כיצד בייג'ינג משתמשת בנפט תחת סנקציות מוונצואלה ומאיראן כדי לתדלק את צמיחתה שלה תוך שמירה על משטרים אלו במצב של החייאה. על ידי סחר בזכותם מלידה של עמם תמורת עוד כמה שנים של הישרדות, דיקטטורים סוציאליסטיים מוכיחים ש"הריבונות" שלהם היא שקר שנועד לצריכת תעמולה. המוטבים האמיתיים הם המעצמות הזרות שזוכות לדריסת רגל בקריביים והפקידים המקומיים שגוזרים את הקופון שלהם מהסחר הבלתי חוקי.
"מעורבותן של איראן, רוסיה וסין, לצד סוחרי סמים בינלאומיים, הפכה את ונצואלה לכלי שחמט אסטרטגי... קרוב באופן מסוכן לארצות הברית."
מותו של ה"באג" הדמוקרטי
השלב האחרון של ה"מאפיין" הסוציאליסטי הוא ביטול קבוע של המנגנונים הדמוקרטיים שאפשרו למנהיגים אלו לעלות לשלטון. הסוציאליזם אינו יכול לשרוד את הביקורת של בחירות חופשיות והוגנות ברגע שהציבור מבין שה"שוויון" שהובטח הוא רק שוויון של אומללות. כתוצאה מכך, משטרים כמו זה של מדורו בוונצואלה פירקו באופן שיטתי מוסדות ממשלתיים עצמאיים כדי שישמשו כבלם על הכוח. מאיסור על מפלגות אופוזיציה ועד כליאת מנהיגים כמו לאופולדו לופז, הדרך מ"צדק חברתי" ל"דיקטטורה קבועה" היא צפויה ובלתי נמנעת.
ארגונים כמו UN Watch התריעו שוב ושוב על שחיקת הדמוקרטיה בוונצואלה, שם הממשלה הטמיעה אסטרטגיה שמטרתה לנטרל ולהפליל את כל המתנגדים הפוליטיים. כאשר בחירות נגנבות או פשוט מבוטלות, המשטר הופך מממשלה של העם לכובש זר של אדמתו שלו. המנהיגים שאמרו "ללא מלכים" מכריזים בסופו של דבר על עצמם כחיוניים, ושולטים במשך עשורים באמצעות פחד וכפייה ולא באמצעות הסכמה. המעבר הזה אינו כישלון של המערכת הסוציאליסטית; הוא השלמה מוצלחת של יעדה העיקרי: הריכוז המוחלט של הכוח.
סיכום: דחיית ההונאה הסוציאליסטית
הדפוס אינו ניתן לטעות: ההבטחה "להילחם בעשירים" היא הפיתיון, והרס השכל הישר והחירות הוא הקרס. הסוציאליזם אינו מבטל את ה"אליטה"; הוא פשוט מחליף אליטה יצרנית בבירוקרטיה מושחתת שאינה נותנת דין וחשבון לאיש. עלינו להכיר בכך שהעושר של הקירשנרים ועסקאות הנפט של מדורו אינם סטיות מהאידיאל הסוציאליסטי, אלא המסקנה הלוגית שלו. כדי להציל את המערב, עלינו לדחות את הבטחות השווא הללו ולהגן על יסודות הקניין הפרטי, שלטון החוק וריבונות דמוקרטית אמיתית לפני שמאפייני הסוציאליזם יהפכו למציאות שלנו.