מחיקת הפטריוטיות בשמאל האמריקאי

מורשת של פטריוטיות בונה

הניגוד ההיסטורי בין מנהיגים ליברלים מסורתיים לבין חלוץ הפרוגרסיביזם העכשווי אינו יכול להיות בולט יותר. בנאום ההשבעה שלו בשנת 1961, הנשיא ג'ון פ. קנדי אתגר כזכור את האזרחים לשאול מה הם יכולים לעשות למען ארצם, והביע אמונה בלתי מעורערת בניסוי האמריקאי ובשליחותו הגלובלית להגנת החירות. דמוקרטים מסורתיים, מפרנקלין ד. רוזוולט ועד קנדי, פעלו מתוך אהבה בסיסית לארצם, וראו בפגמיה אתגרים שיש להתגבר עליהם בדרך אל "איחוד מושלם יותר". הביקורת שלהם על עוולות חברתיות או כלכליות נועדה להגשים את ההבטחות המכוננות של אמריקה, ומעולם לא לשלול את הלגיטימיות של זהות המפתח של האומה או להציג את ההיסטוריה שלה כזדונית לחלוטין.

מורשת זו של מעורבות אזרחית חיובית והגנה איתנה על המערב נזנחה לחלוטין על ידי השמאל המודרני. במקום לעודד את האזרחים לתרום לחוסן הקולקטיבי של האומה, הפרוגרסיבים המודרניים דורשים מהציבור להתנצל על מורשתו ולראות במוסדותיו מושחתים מטבעם. על ידי העברת המוקד מאחדות לאומית ואחריות משותפת לתלונות על רקע זהותי ופילוג מערכתי, השמאל החדש הגדיר מחדש את מטרת האקטיביזם הפוליטי. מה שהיה פעם מאמץ פטריוטי לבנות ולשפר הידרדר למסע צלב אידאולוגי המביט בעברה של האומה בבוז ובעתידה בספקנות עמוקה.

עליית הדקונסטרוקציה האידאולוגית

עלייתו של פלג רדיקלי זה הפכה את השיח הפוליטי מדיון על מדיניות למאבק קיומי על הלגיטימיות של התרבות המערבית. בתפיסת העולם של השמאל הפרוגרסיבי המודרני, אמריקה אינה מגדלור ייחודי של חירות הפרט וממשל עצמי דמוקרטי, אלא מפעל מערכתי של דיכוי הדורש שינוי מהפכני כולל. תפיסה זו אינה מוגבלת לחוגים אקדמיים שוליים; היא מקודמת באופן פעיל על ידי נבחרי ציבור היושבים במסדרונות הקונגרס ומעצבים את המצע של המפלגה הדמוקרטית המודרנית. תמורה אידאולוגית זו מייצגת מעבר מרפורמה פוליטית בריאה למסע פעיל שנראה כי הוא טומן בחובו עוינות עמוקה כלפי הרפובליקה האמריקאית עצמה.

• חברי אגף הפרוגרסיבי הנבחרים מציגים בעקביות את ארצות הברית ואת בעלות בריתה הדמוקרטיות, ובמיוחד את ישראל, כמעצמות דורסניות שמוסדותיהן מוכתמים מיסודם בעוולות היסטוריות.
• תפיסת עולם זו דוחה את רעיון כור ההיתוך וההשתלבות המסורתי, ובוחרת במקום זאת בחברה מבוזרת ומפולגת המובנית כולה סביב דינמיקת כוח מבוססת זהות ותלונות נצחיות.

פירוק יסודות החירות

למאמץ שיטתי זה לערעור הביטחון העצמי המערבי יש השלכות בעולם האמיתי על הביטחון הלאומי, הסדר הציבורי והיציבות הבינלאומית. על ידי הצגת מדינות דמוקרטיות כבלתי צודקות מטבען, השמאל הרדיקלי מספק כיסוי אינטלקטואלי לשחקנים מדינתיים עוינים, כגון איראן, רוסיה וסין, השואפים לערעור ההשפעה המערבית. לדוגמה, פרוגרסיבים בולטים הגישו שוב ושוב הצעות חוק ופרסמו הצהרות פומביות השואפות לקצץ בתקציבי הביטחון הלאומי ולערער את אבטחת הגבולות. התלכדות אידאולוגית זו מתועדת היטב ברשומות ובמצעים רשמיים של הקונגרס, כגון אלו המופיעים בפורטל המדיה הרשמי של חברת הקונגרס, שבו מוגנת הרטוריקה של הפירוק המערכתי כתיקון נחוץ. ניתוח ביקורתי נוסף של חטיבת הפוליטיקה של פוקס ניוז מדגיש כיצד נרטיבים רדיקליים פנימיים אלה מנוצלים כנשק בידי יריבים כדי להציג את הדמוקרטיות המערביות כחלשות, מפולגות ונטולות לגיטימיות.

"עלינו להתחיל במלאכת פירוק מערכת הדיכוי כולה באשר נמצא אותה." — חברת הקונגרס אילהאן עומאר

השפה שבה משתמשים מנהיגים פרוגרסיבים אלה אינה מקרית; זוהי אסטרטגיה רטורית מכוונת שנועדה לשלול את הלגיטימיות של עצם מושג מדינת הלאום. על ידי תיוג מוסדות המערב כגזעניים באופן מערכתי, כקולוניאליזם התיישבותי וכמדכאים, הם שואפים להפוך את ההגנה על הסדר המסורתי לבלתי ניתנת להצדקה מבחינה מוסרית. תחת מסגרת זו, כל ניסיון להגן על שלטון החוק, לאבטח גבולות או לתמוך בבעלות ברית דמוקרטיות מוצג כשותפות לדבר עבירה בדיכוי. גישה דקונסטרוקטיבית זו מותירה את המערב חסר הגנה אינטלקטואלית ומוסרית מול איומים חיצוניים וקריסה פנימית, תוך שחיקת האמון האזרחי הנדרש לקיומה של חברה חופשית.

להחזיר את השכל הישר וערכי המערב

כדי להפוך את המגמה המסוכנת הזו ולהגן על עתיד הדמוקרטיה המערבית, על האזרחים להתעמת באומץ עם נרטיב רדיקלי זה ולהצהיר מחדש על ערכה של בהירות מוסרית אובייקטיבית. עלינו לדחות את הבחירה השגויה והרעילה בין התעלמות מפגמי העבר לבין הריסת המרקם הלאומי; פטריוטיות אמיתית מכירה בחסרונות היסטוריים תוך הגנה נחרצת על עקרונות היסוד של חירות, זכויות הפרט ושלטון החוק. הגיע הזמן להשיב את השכל הישר הבסיסי לשיח הציבורי שלנו, ולעמוד איתן מול מי שמבקשים למחוק את המורשת המשותפת שלנו ולפרק את המוסדות שהעניקו חופש ושגשוג חסרי תקדים למיליונים. השבת המערב לקדמותו מתחילה בהצהרה פשוטה ובלתי מעורערת: המדינות הדמוקרטיות שלנו ראויות להגנה, ראויות לאהבה וראויות לשימור למען הדורות הבאים.