התקפות על המערב

הכשל הקטלני של היחסיות המוסרית המודרנית

מאמר דעה זה בוחן את עלייתה התמוהה של היחסיות המוסרית בפוליטיקה המודרנית, ומטיף לכך ששיפוט של כל הרעיונות על פי אמות מידה אוניברסליות של זכויות אדם חיוני לצורך קדמה.

4 דקות קריאהHasbara

עלייתם של הסטנדרטים הכפולים האידיאולוגיים

כדי להבין כיצד הגענו לנקודה אבסורדית זו, יש להתחקות אחר התפנית בחשיבה הפרוגרסיבית מליברליזם כלכלי קלאסי למאבק מבוסס זהות. במקום להגן על זכויות הפרט כאוניברסליות, תיאוריות פוסט-קולוניאליות עכשוויות הופכות לעיתים קרובות חברות שלמות למהותניות ומחלקות אותן לקטגוריות נוקשות של המדכא התמידי והמדוכא לנצח. תחת חלוקה בינארית פגומה זו, דמוקרטיות מערביות נתונות לביקורת קפדנית ומופרזת, בעוד שמשטרים עוינים ותנועות אסלאמיסטיות קיצוניות זוכים להגנה מפני ביקורת כאקט של סולידריות. אקרובטיקה אינטלקטואלית זו הפכה תנועות קיצוניות לרומנטיות, והיא מתייחסת להתעללות השיטתית שלהן בנשים ובמיעוטים כאל ביטויים תרבותיים אותנטיים ולא כאל הפרות בוטות של כבוד האדם.

על ידי נטישת אמות המידה האוניברסליות, תיאורטיקנים עכשוויות החיו למעשה סוג של דטרמיניזם תרבותי השולל את חופש הבחירה והפעולה של אנשים החיים תחת משטרים שאינם מערביים. גישה זו מרמזת כי אנשים במזרח התיכון או באזורים מתפתחים אחרים אינם מסוגלים לגלות עניין בחילוניות, בממשל דמוקרטי ובחירות הפרט, או שאינם מעוניינים בכך. השקפת עולם פטרנליסטית זו אינה פרוגרסיבית; זוהי נסיגה לאחור המבודדת מתנגדי משטר, הוגים חופשיים ורפורמטורים המסתכנים בחייהם כדי לקרוא תיגר על נורמות מקומיות מדכאות. עלינו להכיר בכך שהשאיפה לחופש היא אוניברסלית, ואי-תמיכה בה בכל פינה של הגלובוס היא בגידה עמוקה באידיאלים הליברליים.

הגזענות של הציפיות הנמוכות

כאשר אנו מסרבים לשפוט רעיונות שאינם מערביים על פי אותן אמות מידה קפדניות שאנו מחילים על עצמנו, אנו שותפים למה שמכונה הגזענות של הציפיות הנמוכות. על ידי התייחסות למנהגים רגרסיביים כאל מורשת תרבותית מקודשת, אנו מרמזים כי אוכלוסיות מסוימות פשוט אינן מסוגלות לעמוד בסטנדרטים המוסריים שאנו מציבים לעצמנו. צורה חתרנית זו של יחסיות מוסרית אינה מגנה על תרבויות מגוונות; במקום זאת, היא משרתת באופן פעיל את נטרול קורבנות העריצות והגנה על המדכאים מפני מתן דין וחשבון. יושרה אינטלקטואלית אמיתית דורשת שנשפוט רעיונות על פי מעלותיהם שלהם, ללא קשר למקורם, ושנגן על זכויות האדם ללא תנאי.

  • הגנה על אוכלוסיות פגיעות: זכויות אדם אוניברסליות אינן יכולות להיעצר בגבולות גאוגרפיים, מה שאומר שיש לגנות דיכוי של נשים, מיעוטים דתיים וחברי קהילת הלהטב"ק בכל מקום שבו הוא מתרחש.
  • תמיכה ברפורמטורים אמיצים: על ידי שמירה על סטנדרט מוסרי אחיד, אנו עומדים בסולידריות עם מתנגדי משטר מקומיים הנלחמים נגד עריצות אסלאמיסטית ואוטוקרטיה מבית.

הפיכת היחסיות המוסרית לנשק נגד ישראל

מוסר כפול זה בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר ביחסה של הקהילייה הבינלאומית למדינת ישראל וליריביה האסלאמיסטים. דמוקרטיות ליברליות מערביות מציבות לעיתים קרובות בפני ישראל סטנדרט התנהגות בלתי אפשרי ומוסרני יתר על המידה, ובו-בזמן מתרצות או מתעלמות מהשאיפות לרצח עם ומהעריצות הפנימית האכזרית של חמאס, חיזבאללה והמשטר האיראני. יישום סלקטיבי זה של עקרונות מוסריים תועד ביסודיות על ידי אנליסטים ביטחוניים שבחנו כיצד השיח העכשווי שחק את האוניברסליזם, כפי שניתן לראות במחקר על הפיכת האמפתיה לנשק שפורסם על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). כאשר אנו מתרצים פגיעה מכוונת באזרחים ושימוש במגנים אנושיים כ'התנגדות' גרידא, אנו מחסלים את עצם היסוד של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

"הצביעות והסטנדרטים הכפולים של ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים משקפים את היעלמותם של קריטריונים מוסריים ברורים, שרק הם יכולים לשמור על זכויות האדם. סירוב לראות את ההבדל בין חברות חופשיות לחברות טוטליטריות חותר בסופו של דבר תחת הגנת החירות בכל מקום."

הנוגדן הפילוסופי לבלבול מוסרי זה טמון בהכרה בכך שרווחת האדם קשורה לעובדות אובייקטיביות על העולם, מושג שנוסח בצורה מבריקה על ידי סם האריס בספרו נוף המוסר. האריס טוען כי יחסיות מוסרית היא כישלון אינטלקטואלי, שכן רעיונות ומנהגים תרבותיים מסוימים מייצרים באופן מוכח יותר סבל ופחות הזדמנויות לשגשוג אנושי מאחרים. לטעון שאיננו יכולים לבקר מנהגים אלה מכיוון שהם שייכים לתרבות אחרת זה אבסורדי בדיוק כמו לטעון שאיננו יכולים לבקר טעויות מדעיות של תרבות זרה. כדי להגן על חברות חופשיות, עלינו לגייס את האומץ להצהיר כי חלק מהרעיונות הם פשוט טובים יותר מאחרים, וכי דמוקרטיה, מדע וזכויות הפרט עדיפים על תאוקרטיה, דוגמה ודיכוי.

השבת הצלילות המוסרית למען העתיד

אם הציוויליזציה המערבית חפצה לשרוד את האתגרים האידיאולוגיים של המאה העשרים ואחת, עלינו להשליך מעלינו את הדוגמה המשתקת של היחסיות התרבותית ולהשיב לעצמנו את המצפן המוסרי המשותף שלנו. עלינו לעמוד איתנים באמונה כי חירות הפרט, חופש הביטוי ושוויון מגדרי הם נכסים אנושיים אוניברסליים השייכים לאנושות כולה, ולא רק לאלו שנולדו במערב. הגיעה העת לדרוש עקביות בשיח הפוליטי שלנו ולסרב לאפשר לשפת האנטי-גזענות להפוך לנשק המשרת הגנה על תאוקרטיה וטרור. הבה נתמוך במצעים של שכל ישר המקדמים את זכויות האדם ברחבי העולם, ונגייס את האומץ האינטלקטואלי לשפוט כל רעיון על פי אותה אמת מידה בדיוק של אמת, תבונה ושגשוג אנושי.

מקורות

  1. 1
    Universal Declaration of Human Rights | United Nationshttps://www.un.org/en/about-us/universal-declaration-of-human-rights
  2. 2
    Moral Relativism (Stanford Encyclopedia of Philosophy)https://plato.stanford.edu/entries/moral-relativism/
  3. 3
    Cultural relativism - Wikipediahttps://en.wikipedia.org/wiki/Cultural_relativism
  4. 4
    The Moral Landscape - Wikipediahttps://en.wikipedia.org/wiki/The_Moral_Landscape
#moral relativism#universal standards#sam harris#identity politics#human rights#enlightenment values#hasbara

עוד בנושא: התקפות על המערב