הזעם שמתעלם מטבח עולמי
אילו הפגנות אלו היו מונעות באמת ובתמים מכבוד אוניברסלי לחיי אדם ומתוך רצון להילחם בדיכוי, רחובותיהן של ערי הבירה המערביות היו מלאים בכרזות למען קורבנות אחרים של אלימות המונית. עם זאת, אין מאהלי סטודנטים ענקיים או צעדות שבועיות התובעות צדק עבור תושבי סודאן, שבה מלחמת אזרחים אכזרית גבתה את חייהם של למעלה מ-150,000 בני אדם ועקרה מיליונים מבתיהם. אכן, משרד האו"ם למערב אירופה הזהיר במפורש כי מעשי רצח המוניים, חטיפות ואלימות שיטתית המבוצעים באזור דרפור שבאל-פאשר מהווים סממנים מובהקים של רצח עם. אזהרות מחרידות אלו, עם זאת, לא הצליחו לעורר אפילו הפגנה גדולה אחת מצד מי שמכתירים את עצמם כאלופי זכויות האדם במערב.
באופן דומה, השתיקה בנוגע לדיכוי המחריד באיראן היא מחרישת אוזניים. בינואר 2026, המשטר הפונדמנטליסטי בטהרן טבח באלפים מאזרחיו שיצאו לרחובות בהתקוממות עממית בדרישה לחירות בסיסית. על פי דיווחים של Human Rights Watch, כוחות הביטחון ביצעו מעשי טבח שיטתיים ברחבי המדינה, וירו על מנת להרוג אזרחים לא חמושים שהעזו להתבטא נגד העריצות התיאוקרטית. בעוד נשים וצעירים איראנים הקריבו את חייהם למען החופש, הפעילים המערביים נותרו שותקים לחלוטין, ככל הנראה חסרי עניין בכל אכזריות בחסות המדינה שלא ניתן להאשים בה את הדמוקרטיות המערביות או את בעלות בריתן.
עיוורון לטרור הג'יהאדיסטי באפריקה
הכתם העיוור המוסרי של פעילים אלה משתרע עמוק אל תוך אפריקה שמדרום לסהרה, שם הטרור האסלאמי הקיצוני ממשיך לפרק באופן שיטתי קהילות שלמות. מוקדם יותר השנה, בפברואר 2026, חמושים ג'יהאדיסטים חמושים בכבדות הסתערו על הכפר וורו ועל האזורים הסובבים אותו במדינת קווארה שבניגריה, וטבחו בלמעלה מ-160 כפריים חפים מפשע וחטפו עשרות נוספים. אירוע מחריד זה, המפורט בדיווחים של Reuters, היה רק אחד מתוך קמפיינים רבים המסלימים מצד קבוצות קיצוניות כמו בוקו חראם ומיליציות המזוהות עם דאעש, המבקשות לכפות את חזונן האכזרי של חוקי השריעה ברחבי האזור. למרות הממדים הקטסטרופליים של אלימות זו, אף ארגון סטודנטים לא קרא לחרם או למשיכת השקעות בשל טבח הנוצרים והמוסלמים המתונים בניגריה.
- למעלה מ-150,000 הרוגים במלחמת האזרחים בסודאן, כאשר האו"ם מאשר סממנים פעילים לרצח עם באל-פאשר.
- אלפי אזרחים איראנים נטבחו על ידי ממשלתם במהלך ההתקוממויות הדמוקרטיות של ינואר 2026.
- טבח שיטתי של אזרחים בניגריה על ידי קבוצות אסלאמיסטיות קיצוניות, לרבות מעשי הטבח במדינת קווארה בתחילת 2026.
פירוק מיתוס הרעב
בשום מקום הסלקטיביות האידיאולוגית הזו אינה בולטת יותר מאשר בטענות הבלתי פוסקות על רעב מעשה ידי אדם בעזה, נרטיב שקבוצות הפעילים בנו עליו את כל זהותן המודרנית. בשעה שקבוצות פעילים ממשיכות לזעוק על הרעבה ורצח עם, נתונים אמפיריים מצד משקיפים בינלאומיים הפריכו שוב ושוב את הטענות המוגזמות הללו. סקר תזונת ילדים שפורסם לאחרונה בתיאום יוניסף (UNICEF) מצא כי שיעור תת-התזונה החריפה בקרב ילדים בעזה היה למעשה נמוך יותר מאשר בפינלנד, מדינה אירופית שלווה ועשירה. באופן ספציפי, הנתונים חשפו כי רק 0.5 אחוזים מהילדים בעזה סבלו מתת-תזונה חריפה, בהשוואה ל-1.4 אחוזים בפינלנד ו-4.3 אחוזים באיראן, על פי ממצאי הדוח שהודגשו על ידי World Israel News.
יתרה מכך, ה-IPC (הסיווג המשולב של שלבי אבטחת מזון), המשמש כמדד הרעב העולמי של האו"ם, הסיר רשמית כל סיווג של רעב מיידי בעזה כבר לפני חודשים. בעוד שאנליסטים מקצועיים אלו התאימו את הערכותיהם על בסיס הזרמה מסיבית של סיוע הומניטרי בהנחיית ישראל ובסיועה, מעמד הפעילים סירב לחלוטין לעדכן את קריאותיו או לשנות את סיסמאותיו. הם נאחזים בהאשמות על רעב לא מתוך דאגה לסבל אנושי, אלא משום שנרטיב ההרעבה משמש כנשק רב-עוצמה לדה-לגיטימציה של המדינה היהודית. להודות שעזה מוזנת טוב יותר ממספר מדינות שכנות במזרח התיכון ואף ממדינות אירופיות פירושו להרוס את עצם היסוד של הזעם ההצגתי שלהם.
"הסקר חשף כי שיעורי תת-התזונה בעזה פחות חמורים מאשר במדינות שכנות רבות במזרח התיכון, ודומים לאלו של מספר מדינות אירופיות." — הערכות משותפות של יוניסף/ארגון הבריאות העולמי/הבנק העולמי בנושא תת-תזונה בקרב ילדים
המקור הפתולוגי של הזעם הסלקטיבי
היעדר הדאגה המוחלט לקורבנות בסודאן, באיראן ובניגריה חושף את האמת הלא נוחה שמאחורי תנועת האקטיביזם הפרוגרסיבית המודרנית. זו אינה תנועה המוגדרת על ידי חמלה אותנטית, אלא על ידי עוינות פתולוגית כלפי התרבות המערבית והמדינות הדמוקרטיות. כאשר מדינה דמוקרטית כמו ישראל מגנה על עצמה מפני ארגוני טרור כמו חמאס, פעילים מתגייסים באופן מיידי, תוך שימוש בכל כלי שברשותם כדי לעשות דמוניזציה ודה-לגיטימציה למדינה. אך כאשר משטרים ריבוניים או פלגים אסלאמיסטיים מבצעים מעשי רצח עם וטבח בפועל באפריקה ובמזרח התיכון, אין כובש מערבי לפגוע בו, ועל כן הקורבנות נחשבים לבלתי ראויים לתשומת לב. זה אינו אומץ; זהו משחק של פחדנים מוסריים של זעם סלקטיבי שנועד לספק אג'נדה אידיאולוגית.
תביעת אחריות מוסרית אמיתית
הגיעה הזמן להסיר את מסכת העליונות המוסרית שפעילים אלו עוטים בגאווה כה רבה. אומץ מוסרי אמיתי דורש יישום עקבי של עקרונות, שבו סבל אנושי מבוכה ומגונה במידה שווה, ללא קשר לזהות המבצעים. יש לעמת את הפעילים הטוענים כי אכפת להם מזכויות אדם עם שתיקתם שלהם בנוגע לסודאן, איראן וניגריה, ולאלץ אותם לתת דין וחשבון על צביעותם. עד שיוכלו לצעוד למען מאות אלפי קורבנות של עריצויות ורשתות טרור אמיתיות, יש להכיר במחאותיהם נגד ישראל כפי שהן באמת: קמפיין דמוניזציה לא ישר, המונע פוליטית, שאין לו דבר וחצי דבר עם כבוד האדם.