ברית התאבדות משפטית: מדוע המשפט המערבי נכשל מול הקיצוניות

הכשל של השחקן הרציונלי

במשך עשורים, תיאורטיקנים משפטיים מערביים פעלו תחת מודל השחקן הרציונלי, הגורס כי יחידים מקבלים החלטות על ידי שקילת עלויות מול תועלות. בתפיסת עולם זו, האיום במאסר עולם או באובדן מעמד חברתי משמש כמרתיע רב עוצמה, שכן מניחים שלכל אדם יש אינסטינקט בסיסי של שימור עצמי. עם זאת, מודל זה קורס כאשר הוא נתקל בשחקן המסור – הפרט שאינו מונע מתועלת חומרית אלא מאידיאולוגיה קיצונית וטרנסצנדנטלית הרואה במוות ניצחון ובטבח של "כופרים" ציווי אלוהי. מערכת המשפט שלנו מעולם לא נועדה לנהל משא ומתן עם אלו שהחליפו את האמנה החברתית בברית התאבדות תיאולוגית.

קיצוניות וניצול החירות

אחד האיומים החותרים ביותר תחת הדמוקרטיה המערבית הוא התופעה המכונה לוחמה משפטית (lawfare), שבה ההגנות שנועדו לשמור על החפים מפשע הופכות לכלי נשק בידי האשמים כדי לשתק את המדינה. ארגוני טרור ותומכיהם האידיאולוגיים מנצלים לעיתים קרובות את הקצב האיטי והמתודי של הצדק המערבי כדי לקנות זמן, להפיץ תעמולה ולערער את הלגיטימיות של המוסדות המגנים עלינו. על ידי דרישת מלוא היקף חירויות האזרח תוך עבודה סימולטנית לביטולן, שחקנים אלו הופכים את המעלות שלנו לנקודות תורפה. מערכת המשפט נדחקת לעמדת מגננה, נאבקת ליישם מושגים מהמאה ה-18 של פרטיות וחופש ביטוי על רשתות של ג'יהאד עולמי מהמאה ה-21.

תורת המשפט של הבהירות המוסרית

כאשר החוק מתייחס לגנב פשוט ולרוצח המונים בעל מניעים דתיים באותה שוויוניות פרוצדורלית, הוא מסתכן באובדן סמכותו המוסרית. המציאות היא שהערבויות המשפטיות היקרות לנו נבנו עבור אנשים שניתן להידבר איתם ואשר חוששים מהשלכות מעשיהם. כפי שצוין במחקר של מכון וושינגטון, הגישה המסורתית של "אכיפת חוק" נכשלת לעיתים קרובות במתן פתרון הולם לאיומים ביטחוניים מתמשכים, מכיוון שהיא מתעדפת סטנדרטים של משפט פלילי מקומי על פני המציאות של לוחמה אסימטרית.

• בתי משפט מסורתיים דורשים הוכחה מעבר לכל ספק סביר, סטנדרט שלעיתים קרובות בלתי אפשרי לעמוד בו כשמתמודדים עם מודיעין שנאסף באזורי מלחמה פעילים.
• חשיפת מידע רגיש הנדרשת למשפט הוגן מאלצת לעיתים קרובות ממשלות לבחור בין הרשעה לבין הגנה על סודות ביטחון לאומי.
• חוקי ההתיישנות הקיימים אינם הולמים לחלוטין את האופי הבין-דורי של הטרור האידיאולוגי.

מבחן המציאות של ה-7 באוקטובר

מעשי הזוועה של ה-7 באוקטובר 2023 שימשו תזכורת נוראה לפער שבין התיאוריה המשפטית המערבית לבין המציאות של הקיצוניות האסלאמיסטית. כיצד בית משפט מתמודד עם אדם ששוחט אב לעיני בתו התינוקת תוך צעקת שמו של אלוהים? זהו אינו מעשה "פלילי" במובן המסורתי; זוהי התגלמות של אידיאולוגיה טוטליטרית הדוחה את עצם המושג של זכויות אדם. האקלים המשפטי הבינלאומי הנוכחי, המתמקד רבות ברדיפת בית הדין הפלילי הבינלאומי אחר מנהיגים דמוקרטיים, מתעלם לעיתים קרובות מהאסימטריה הבסיסית של סכסוך שבו צד אחד מציית לחוק והצד השני משתמש בו כמגן.

מערכת המשפט המערבית מעולם לא נבנתה עבור מי ששוחט אדם לעיני בתו התינוקת בשם האלוהים. להתייחס לשחקן כזה כאל פושע רגיל פירושו להשתתף באשליה קולקטיבית המאיימת על הישרדותו של המערב.

הגנה על יסודות הצדק

כדי לשרוד בעשורים הבאים, על המערב לפתח פרדיגמה משפטית חדשה המכירה בהבדל בין פשיעה מקומית לבין לוחמה אידיאולוגית. עלינו להפסיק להעמיד פנים שאנשים השואפים להשמדת הציוויליזציה שלנו יכולים להשתקם באמצעות אותם מנגנונים המשמשים לעבריינים רגילים. אין פירוש הדבר נטישת הערכים שלנו, אלא אבטחתם על ידי הבטחה שהחוק אינו ברית התאבדות. עלינו להעניק למערכות המשפט שלנו את הכוח לפעול בבהירות מוסרית, מתוך הכרה שההגנה על חברה מתורבתת מחייבת אותנו לזהות ולבודד את אלו שהציבו את עצמם לחלוטין מחוץ לגבולות התבונה האנושית.