ההרס העצמי של הניסוי הסוציאליסטי בניו יורק

הגירה המונית הניזונה מזדון כלכלי

המציאות הפיזית של דעיכת ניו יורק מתועדת במספרים נוקבים על ידי לשכת מפקד האוכלוסין של ארה"ב, המציגה הגירה פנימית בלתי פוסקת שרוקנה מהמדינה למעלה ממיליון תושבים בשנים האחרונות. אין זה שינוי דמוגרפי אקראי, אלא תגובה רציונלית לסביבה פיסקלית עוינת יותר ויותר, המנוהלת על ידי ההנהגה הפרוגרסיבית של המדינה. תחת ראש עיריית ניו יורק הסוציאליסט-דמוקרטי הנוכחי, זוהראן ממדאני, התגובה למשבר הפיסקלי הממשמש ובא לא הייתה ריסון תקציבי, אלא דחיפה אגרסיבית ל'מיסוי העשירים' כדי לממן תוכניות ביורוקרטיות מנופחות. על ידי התייחסות ליחידים בעלי הכנסה גבוהה ולתאגידים כאל קופות חיסכון חסרות תחתית, הממשל הצליח במקום זאת להבריח אותם — ואת כספי המסים שלהם — ישירות מחוץ למדינה.

בעוד אזרחים יצרניים נמלטים, הם מותירים מאחור בסיס מס מצטמק ותשתית עירונית מתדרדרת. על פי ממצאים של מרכז אמפייר (Empire Center) הבלתי-מפלגתי, אובדן חסר תקדים זה של בעלי הכנסות גבוהות פגע קשות ביציבות הפיננסית ארוכת הטווח של המדינה. מייצרי עושר מרכזיים, כולל ענקי פיננסים כמו קרן סיטאדל (Citadel) של קן גריפין, הערכו מחדש או השהו בפומבי השקעות של מיליארדי דולרים בעיר לאחר שנתקלו במסרים ציבוריים עוינים ובמדיניות פיסקלית עונשית מצד מנהיגי העירייה. כאשר הון הוא נייד, הכרזת מלחמה על הון אינה מעשה גבורה; זוהי צורה של התאבדות אזרחית המותירה את האזרחים מן השורה לשאת בנטל ההריסות הפיננסיות הנובעות מכך.

ספירלת המוות של מיסוי גבוה

בלקסיקון של השמאל הפרוגרסיבי, אין בעיה כלכלית שלא ניתן לפתור, לכאורה, על ידי הרחבת גודלה של המדינה והעלאת נטל המס על מיזמים יצרניים. כתוצאה מכך, ניו יורק זכתה למוניטין עגום, כשהיא מדורגת במקום האחרון בתחרותיות הכלכלית על פי מדד התחרותיות האחרון של Rich States, Poor States שפורסם על ידי המועצה האמריקאית לחילופי חקיקה (ALEC). קרן המסים (Tax Foundation) מדרגת באופן דומה את מערכת המס הכוללת של ניו יורק כהכי פחות תחרותית במדינה ב-מדד תחרותיות המס המדינתי לשנת 2026 שלה, וזאת בשל שיעור מס הכנסה אישי עונשי המגיע ל-10.9 אחוזים מדהימים ברמת המדינה לבדה. בשילוב עם שיעור מס ההכנסה המקומי של העיר ניו יורק העומד על 3.876 אחוזים, נטל המס הכולל המשולב מגיע ל-14.776 אחוזים מדהימים, המעניש באופן פעיל חדשנות ויצירת עושר.

• שיעור מס ההכנסה המרבי המשולב והעונשי של 14.776 אחוזים מייצג את נטל המס העירוני הגבוה ביותר בארצות הברית כולה, ועולה בהרבה על חלופות ידידותיות לעסקים כמו פלורידה וטקסס.
• סקר מקיף של הוועדה לתקציב אזרחי (Citizens Budget Commission) מראה כי נטל המס על תאגידים ועסקים בניו יורק הפך לגבוה ביותר במדינה, מה שחונק את צמיחת המשרות והיווצרות ההון.

רשת חשמל מתוחה ועלויות מרקיעות שחקים

משבר יוקר המחיה והתפקוד הלקוי של הממשלה המנופחת אינו מוגבל למסי הכנסה; הוא מדביק במהירות את מגזרי התשתית והשירותים הבסיסיים של המדינה באמצעות מנדטים ירוקים אגרסיביים. מינהל המידע לאנרגיה של ארה"ב (EIA) מדווח כי תעריפי החשמל למגורים בניו יורק טיפסו לכמעט 30 סנט לקילואט-שעה, מה שמדרג אותה במקום השלישי היקר ביותר במדינה וכמעט כפול מהממוצע הלאומי. זינוק זה במחירי האנרגיה הוא עדות ישירה למדיניות אנרגיה פוליטית ביותר, הכופה השבתה מוקדמת של תחנות כוח אמינות לפני שחלופות מתחדשות בנות-קיימא זמינות ברשת. מעבר רעוע זה אילץ את מפעיל מערכת החשמל העצמאי של ניו יורק (NYISO) להוציא אזהרות חמורות לגבי אמינות הרשת, תוך הדגשת שוליים צרים המותירים מיליוני תושבים פגיעים להפסקות חשמל יזומות במהלך מזג אוויר קיצוני.

במקום לתקן את המסלול, פקידי המדינה ממשיכים להרחיב את הפנקס הציבורי לגבהים היסטוריים, כפי שמעיד תקציב המדינה שובר השיאים של המושלת קתי הוקול לשנת הכספים 2026, המגיע לסכום חסר תקדים של 254 מיליארד דולר. כדי להצדיק את ההוצאה העצומה הזו, מנהיגי המדינה מסתמכים על חילוצים פדרליים קצרי טווח והזרקות מזומנים זמניות, תוך התעלמות מוחלטת מהריקבון המבני שמתחת לרגליהם. במקום לטפל ביוקר המחיה, תקציב אסטרונומי זה מבטיח כי תושבי ניו יורק ימשיכו להתמודד עם עלויות מחיה מנופחות, תעריפי שירות גבוהים וביטחון אישי מתדרדר. נתיב פיסקלי לא בר-קיימא זה יצר תרעומת עמוקה בקרב הציבור, אשר מחפש יותר ויותר דרך החוצה, כפי שמתועד בסקר של מכון מריסט (Marist Poll) האחרון המפרט את חוסר שביעות הרצון המקומי.

"אחד מכל שלושה תושבי ניו יורק אומר כי הוא מתכנן לעזוב את 'מדינת האימפריה' בחמש השנים הבאות, כאשר הוצאות המחיה המאמירות והמיסוי הגבוה עומדים בראש רשימת הסיבות לכך." — מכון מריסט לדעת קהל

השבת השפיות למדינת האימפריה

הלקח מדעיכתה של ניו יורק הוא פשוט: אינך יכול לנסות למסות ולבזבז את דרכך אל השגשוג, ואינך יכול לקיים דמוקרטיה משגשגת על ידי השמצת האזרחים שמממנים אותה. אם ניו יורק רוצה להשיב לעצמה את מעמדה כמובילה עולמית של מסחר וחירות, עליה לדחות לאלתר את הבטחות השווא של הסוציאליזם הדמוקרטי ולחזור לעקרונות של חופש כלכלי, מיסוי נמוך וממשל אחראי. הדבר דורש מאמץ מרוכז מצד הבוחרים ומנהיגי הציבור לדרוש תקרת הוצאות ציבוריות, דה-רגולציה של שוק האנרגיה והשבת הביטחון האישי. רק על ידי שחרור כוחו של השוק החופשי וצמצום מעורבות המדינה נוכל לקוות לבנות מחדש את מדינת האימפריה ולהגן על ערכי היסוד של העולם המערבי.