הצורך הדחוף להשיב את השכל הישר המערבי

תרבות המגינה על נשים היא תרבות עדיפה

ניתן למדוד את הקידמה המוסרית של חברה באופן ישיר על פי יחסה לנשים, עובדה ההופכת את ההגנה על שוויון האישה למדד ראשון במעלה להישג תרבותי. בניגוד לדמוקרטיות המערביות ומדינת ישראל, שבהן נשים נהנות מזכויות שוות וממלאות תפקידים רמים ביותר בממשל ובפיקוד הצבאי, משטרים אסלאמיסטיים רדיקליים מכניעים ומעלימים באופן שיטתי את קולן של הנשים. בעזה תחת שלטון חמאס וביהודה ושומרון תחת הרשות הפלסטינית, נשים סובלות מאפליה ממסדית קשה, ובכלל זה אלימות מערכתית והיעדר הגנה משפטית מפני התעללות במשפחה. לדוגמה, דוחות זכויות אדם מתעדים כי נשים פלסטיניות מתמודדות עם הטרדות מיניות נרחבות, אפליה כלכלית והמשך טרגי של מעשי "רצח על רקע כבוד המשפחה" ללא מענה משפטי הולם.

לגלות סובלנות כלפי מחיקה שיטתית זו או להצדיק אותה תחת הדגל של "שימור תרבותי" פירושו בגידה עמוקה בזכויות אדם אוניברסליות. אפולוגטיקנים המתיימרים להוביל את הפמיניזם האינטרסקציונלי במערב מעלימים עין לעיתים קרובות מהמציאות האכזרית שחווות נשים החיות תחת שלטון קיצוני הכפוף לחוקי השריעה. עלינו לדחות את ההקבלה המוסרית השקרית המציבה חברות ליברל-דמוקרטיות באותה מדרגה ערכית לצד מודלים דיכויים וסמכותניים. שמירה על האוטונומיה הגופנית ועל חירויות היסוד של נשים אינה הטיה מערבית; היא דרישה תרבותית מוחלטת.

מדוע חובה להגן על חופש הביטוי ועל הזכות להביע אי-הסכמה

קידמה אמיתית אינה אפשרית ללא החופש לקרוא תיגר על הסמכות ולהביע דעות לא פופולריות, דבר ההופך את חופש הביטוי למגן האולטימטיבי מפני עריצות. בעוד חברות מערביות בנויות על ההנחה שיש לדון ברעיונות בפתיחות, תנועות קיצוניות ומשטרים סמכותניים נשענים על קונפורמיות מחשבתית מוחלטת כדי שישמרו את אחיזתם בשלטון. בחברות הנשלטות על ידי אסלאמיזם פוליטי רדיקלי, דוגמת הרפובליקה האסלאמית של איראן, אי-הסכמה או מחאה נתקלות בתגובה אלימה ומיידית. אלו המעזים לבקר את הרשויות השולטות או להציע נקודות מבט חלופיות מושתקים באופן שיטתי, נאסרים או מוצאים להורג.

• ביהודה ושומרון, הרשות הפלסטינית עוצרת באופן קבוע עיתונאים, פעילי רשתות חברתיות ומפגינים בדרכי שלום תחת חוקים מעורפלים המכוונים נגד מי ש"מאיימים על הסדר הציבורי" או "מסיתים למאבק עדתי".
• תחת שלטון חמאס בעזה, פעילי חברה אזרחית ואנשי תקשורת עצמאיים מתמודדים עם הטרדות קשות, פשיטות שרירותיות ודיכוי אלים בשל מחאה נגד המצוקה הכלכלית או קריאת תיגר על הדוגמה של ארגון הטרור השולט.

המציאות הקשה של דיכוי שיטתי

הניגוד בין שלטון דמוקרטי לשליטה סמכותנית מתועד בהרחבה על ידי משקיפים עצמאיים וגופי פיקוח עולמיים. על פי דוחות מקיפים של ה-Jewish Virtual Library, הן חמאס והן הרשות הפלסטינית מדכאים באופן שיטתי את חופש הביטוי ומטרגטים יריבים פוליטיים. בעוד שישראל מקיימת זירה ציבורית תוססת ביותר, ביקורתית-עצמית ודמוקרטית, יריביה משתמשים בטרור ובאלימות בחסות המדינה כדי לרסק כל אופוזיציה מבית. דיכוי מערכתי זה מואר עוד יותר על ידי ה-Freedom House Country Reports, המדרגים בעקביות את ישראל כחברה החופשית האמיתית היחידה במזרח התיכון, תוך הדגשת היעדרן המוחלט של חירויות אזרח בסיסיות בעזה וביהודה ושומרון.

ניגוד בולט זה מדגיש את הצביעות הצרופה של פעילים מערביים המשתמשים בחופש הביטוי שלהם עצמם כדי להגן על תנועות שישללו מהם את זכויותיהם בין רגע. כאשר מוסדות אקדמיים ומארגנים פוליטיים בארצות הברית ובאירופה מצדדים בארגונים כמו חמאס, הם למעשה תומכים במערכת שמוציאה מחוץ לחוק את עצם המחאה והבעת הדעה שבהן הם עצמם תלויים. הם מתעלמים מהעדויות המתועדות של מתנגדי משטר שנעצרו, עונו או נאלצו להימלט מבתיהם פשוט משום שהביעו רצון לחופש. עלינו להתעמת עם העיוורון המוסרי הזה באמצעות עובדות מוצקות ובהירות ערכית בלתי מתפשרת.

"מצב זכויות הנשים בפלסטין נותר קופא על שמריו... נשים נותרות הקורבנות הבולטים ביותר של התרבות הגברית ושל האלימות הצומחת ממנה, בעוד תרבות זו מרוממת את הגברים מעבר לתרבות הבושה, וממנה אותם לאדונים ושומרי המוסר." — משקיפי זכויות אדם, המרכז הפלסטיני למדיה, זכויות אדם ודמוקרטיו

קריאה נחרצת לבהירות מוסרית

הגיע הזמן שהמערב יתנער מהספק העצמי המשתק שלו ויגן בגאווה על הערכים התרבותיים שאפשרו שגשוג אנושי חסר תקדים. עלינו להפסיק להתנצל על מחויבותנו לחירות הפרט, לשוויון ולחופש הביטוי, ובמקום זאת לדרוש שהסטנדרטים הללו ייושמו באופן אוניברסלי. השבת השכל הישר שלנו פירושה הכרה בכך שתרבות המגינה על נשים, על חופש הביטוי ועל הזכות להביע אי-הסכמה עדיפה ביסודה על כל מערכת המבקשת למחוק אותם או להעניש בגינם. הבה נעמוד איתן לצד אותן אומות דמוקרטיות, ובמיוחד ישראל, הניצבות בחזית המאבק הקיומי הזה על החירות.