מדוע הצבעה לשמאל כיום מהווה בגידה בזכויות האישה

הוואקום המוסרי של הסולידריות האינטרסקציונלית

הבגידה המרכזית של התנועה הפרוגרסיבית טמונה באימוץ הרלטיביזם התרבותי, המתייחס לכל המבנים החברתיים כשווי ערך מבחינה מוסרית. בעולם האמיתי, תרבויות מסוימות מאפשרות לנשים לנהוג, להצביע, להשיג גירושין חד-צדדיים, ולבחור או לעזוב את דתן בחופשיות ללא חשש מהוצאה להורג בחסות המדינה. מנגד, חברות אחרות שוללות מנשים באופן שיטתי את האוטונומיה שלהן, אוסרות אותן בשל סירוב לעטות רעלה בכפייה, או מתייחסות אליהן כאל רכוש ממש. להעמיד פנים שהמציאויות המנוגדות הללו הן אך ורק הבדלים תרבותיים אינו מהווה סובלנות; זוהי הפקרה ישירה של הנשים הפגיעות הסובלות תחת משטרים טוטליטריים.

מתוך ראיית העולם אך ורק דרך העדשה המעוותת של האינטרסקציונליות – שבה דמוקרטיות מערביות ממותגות כמדכאות נצחיות וישויות עוינות מתויגות כקורבנות – יצר השמאל ברית ביזארית עם כמה מהכוחות המיזוגיניים ביותר עלי אדמות. פעילים פרוגרסיביים צועדים כיום לצד פונדמנטליסטים שהיו שוללים בהתלהבות מאותם פעילים עצמם את זכויות האדם הבסיסיות שלהם. בלבול מוסרי זה הוביל להתנערות מוחלטת מעקרונות אוניברסליים, והותיר נשים ברחבי העולם להתמודד עם דיכוי ללא תמיכתם של הפרוגרסיבים המערביים המתיימרים להיות מגיניהן.

הבגידה במרחבים של נשים ביולוגיות

בחזית מבית, המצע הפרוגרסיבי פתח במתקפה שיטתית על הביטחון הפיזי והתחרות ההוגנת של נשים על ידי מחיקת המציאות של מין ביולוגי. הגנות מסורתיות על מרחבים לנשים בלבד מפורקות במהירות כדי להתאים למדיניות של זהות מגדרית, דבר המאלץ נשים לחלוק מלתחות, מקלטים לנשים מוכות ומתקני כליאה עם גברים ביולוגיים. שינוי אידאולוגי זה אינו מייצג קדמה; תחת זאת, מדובר בצעד נסוג המאיים באופן אקטיבי על ביטחונן של נשים ביולוגיות שהושג בעמל רב. על ידי העדפת זהות סובייקטיבית על פני מציאות ביולוגית, השמאל הפך נשים למעשה לאזרחיות סוג ב' במרחביהן הפרטיים.

• אישורו בחקיקה של חוק H.R. 734, המוכר כחוק הגנת נשים ונערות בספורט, אשר עבר בבית הנבחרים אך נתקל בהתנגדות חד-צדדית מצד מחוקקים מהשמאל שבחרו להקריב את ההוגנות הביולוגית בספורט.
• שחיקת תקני הבטיחות במקלטים לנפגעות אלימות במשפחה ובמתקנים ציבוריים שבהם מתעלמים מהבדלים ביולוגיים, דבר השולל מנשים פגיעות את זכות היסוד שלהן לפרטיות ולביטחון.

פמיניזם בצל האפולוגטיקה האסלאמיסטית

הראיה המרשיעה ביותר לקריסה מוסרית זו היא ההגנה והנרמול העקביים מצד השמאל של תנועות אסלאמיסטיות רדיקליות המדכאות נשים באופן שיטתי. כשל מערכתי זה של ארגוני זכויות אדם מרכזיים מפורט בדוח מקיף של NGO Monitor, המתעד כיצד ארגונים בינלאומיים גדולים כמו אמנסטי אינטרנשיונל הכשילו בעקביות נשים על ידי העדפת אג'נדות פוליטיות אנטי-מערביות על פני זכויות אוניברסליות. זעם סלקטיבי זה חושף כי האקטיביזם הפרוגרסיבי אינו עוסק עוד בכבוד האדם, אלא בהוצאה לפועל של אג'נדה גאופוליטית פוליטית ביותר ואנטי-מערבית.

"אנו קובעים כי חמאס השתמש באלימות מינית באופן נרחב, שיטתי וטקטי ככלי נשק במלחמה." — דוח פרויקט דינה, אוניברסיטת בר-אילן.

בעקבעות מעשי הזוועה הנוראיים שביצעו מחבלי חמאס נגד אזרחי ישראל ב-7 באוקטובר, שתיקתם של ארגונים פמיניסטיים פרוגרסיביים מרכזיים הייתה מחרישת אוזניים. נדרשו חודשים לגופים בינלאומיים כמו ארגון האו"ם לקידום מעמד האישה (UN Women) אפילו להכיר באלימות המינית השיטתית שבוצעה נגד נשים ונערות ישראליות במהלך הטבח. שתיקה סלקטיבית זו, המכונה לעיתים קרובות "Me Too Unless You're a Jew" (גם אני, אלא אם את יהודייה), חשפה אמת אפלה: עבור השמאל המודרני, היותה של אישה קורבן מותנית לחלוטין בלאומיותה ובשיוכה הגאופוליטי.

השבת השכל הישר והכבוד האמיתי

הגיעה העת לדחות את הפחדנות המוסרית הזו ולבנות מחדש קונצנזוס מערבי המושרש בחירות אמיתית, במציאות ביולוגית ובזכויות אדם אוניברסליות. סובלנות אמיתית אינה פירושה מתן תירוצים לעריצות, וקדמה אינה פירושה מחיקת הביטחון וההבדלים הפיזיים של נשים ביולוגיות. כדי לעמוד לצד זכויות הנשים, עלינו לנקוב באומץ בשמו של הדיכוי באשר הוא ולהגן על ערכי היסוד המערביים שהבטיחו את שחרור האישה מלכתחילה. תמיכה במצעים המפקירים את אמיתות הליבה הללו אינה מהווה עוד אופציה עבור כל מי שמאמין באמת ובתמים בכבוד האישה.