ביומו המאה וארבעה-עשר של מבצע "אריה שואג", שדה הקרב הפך שקט מכפי שהיה מזה חודשים — אך המלחמה נכנסה למה שעשוי להתברר כשלב המכריע ביותר שלה עד כה. לא דווח על תקיפות ישראליות או אמריקאיות מאושרות בשטח איראן ב-21 ביוני 2026, דבר המשקף לא חולשה אלא את התמרון הדיפלומטי האינטנסיבי המתנהל כעת בעיר השוויצרית לוצרן. שם, סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס ישב מול שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י בשיחות שנמשכו אל מעבר לחצות, והגיעו לשיאן בשעות הבוקר המוקדמות של ה-22 ביוני כאשר המתווכים הכריזו על מסגרת להסכם סופי בין ארצות הברית לאיראן. השאלה המרכזית הניצבת כיום בפני ישראל ובעלות בריתה היא האם מסגרת זו תחזיק מעמד — או שמא היא מייצגת סוג של ויתור בטרם עת שספג גינויים מצד מבקרים משתי המפלגות.
שדה הקרב בהפוגה, אך המלחמה לא
העדרן של תקיפות קינטיות מאושרות נגד אדמת איראן במהלך חלון זמן זה של 48 שעות מסמן תפנית בולטת מהקצב שאפיין את השלבים המוקדמים יותר של המערכה. כאשר מבצע "אריה שואג" יצא לדרך ב-28 בפברואר 2026, כוחות ישראליים ואמריקאיים ניהלו מערכה אווירית ללא רחם נגד התשתית הצבאית של איראן, מתקני הגרעין שלה ומערך הפיקוד והשליטה שלה. עד תחילת מרץ, אנליסטים ישראלים העריכו כי יותר מ-1,000 לוחמים איראנים נהרגו בתוך איראן, על פי דיווח של פוקס ניוז מה-3 במרץ.
ההפוגה המבצעית הנוכחית בחזית האיראנית קשורה ישירות למזכר ההבנות שנחתם בערך בשבוע של ה-14–15 ביוני, אשר עצר את חילופי המהלומות הקינטיות הישירות בין ארה"ב לאיראן. אך את המילה "הפוגה" יש להבין במדויק: תקיפות חיל האוויר הישראלי נמשכות באופן פעיל נגד מטרות חיזבאללה בדרום לבנון, וארצות הברית אישרה ב-22 ביוני כי כוחותיה "נותרו פעילים ברחבי האזור". המלחמה לא נעצרה. היא פשוט העתיקה זירות וכלים.
האיום של טראמפ והפיצוץ בשיחות בשוויץ
הערוץ הדיפלומטי כמעט קרס ב-21 ביוני כאשר הנשיא טראמפ פרסם ברשת Truth Social אזהרה בוטה כדרכו: הוא יכה באיראן "חזק מאוד שוב, בדיוק כפי שעשינו בשבוע שעבר, רק חזק יותר". בהופעה נפרדת בפוקס ניוז, פנה טראמפ ישירות לנשיא איראן פזשכיאן בנוגע למצר הורמוז: "אם תסגרו אותו, לא תישאר לכם מדינה". המשלחת האיראנית הגיבה בנטישת שיחות המשא ומתן בשוויץ — רגע דרמטי שהדגיש את שבירותה של כל מסגרת שנבנית בשעה ששני הצדדים שומרים על האמצעים והרצון להסלים את המצב.
נטישת השיחות הייתה זמנית. לאחר התערבות מצד ראש ממשלת קטאר, השייח' מוחמד בן עבד אל-רחמן אל ת'אני, ומתווכים פקיסטנים, השיחות חודשו ונמשכו אל תוך שעות הבוקר המוקדמות. עראקצ'י שיבח מאוחר יותר את קטאר ואת פקיסטן על השגת "התקדמות משמעותית", וראש הממשלה הקטארי פרסם עדכון קצר מלוצרן: "העבודה נמשכת". שיחות טכניות מתוכננות כעת להתקיים במהלך השבוע. עם זאת, המסר של טראמפ שירת מטרה אסטרטגית מעבר לרטוריקה — הוא הזכיר לטהראן כי האופציה הצבאית אינה תיאורטית בלבד אלא מוחשית וטרייה, לנוכח התקיפות האמריקאיות המאושרות בשבוע שלפני כן.
כלי הנקם של איראן: הורמוז וחיזבאללה
לאחר שלא הצליחה להשתוות לכוח האווירי הישראלי והאמריקאי, איראן פנתה לשני הכלים שבהם היא עדיין יכולה להשתמש בהשפעה הרסנית: מצר הורמוז ורשת השלוחים שלה. טהראן הכריזה שוב על סגירת המצר, ונכון ל-22 ביוני, התנועה הימית בנתיב המים — המוביל כחמישית מתצרוכת הנפט והגז הטבעי המונזל בעולם — נעצרה. ה-Financial Times דיווח כי מחירי הדלק במזרח אפריקה לבדה זינקו ב-שלושים אחוזים מאז החלה המלחמה, תזכורת לכך שיכולת לוחמת הכלכלה האסימטרית של איראן גובה מחירים אמיתיים מהכלכלה העולמית.
בחזית השלוחים, חיזבאללה נותר מוקד העימות הפעיל. איראן התנתה במפורש את עתידו של ההסכם בשוויץ בהפסקת אש בלבנון, כאשר עראקצ'י הצהיר כי "היישום בלבנון יקבע את עתיד העסקה". זיקה זו היא בעלת משמעות אסטרטגית: על ידי קשירת המשא ומתן בנושא הגרעין והטילים לחזית הלבנונית, טהראן מנסה להגביל את חופש הפעולה המבצעי של ישראל נגד חיזבאללה — אותו כוח שלוחים ששימש במשך עשרות שנים כאיום קדמי של איראן על גבולה הצפוני של ישראל. המשך התקיפות של ישראל בדרום לבנון מייצג סירוב ברור לקבל את הקישור הזה בתנאים של איראן.
מזכר ההבנות תחת אש מכל הכיוונים
המסגרת המתגבשת עוררה ביקורת קטלנית מכל קצוות הקשת הפוליטית האמריקאית — התלכדות יוצאת דופן שצריכה לעורר מחשבה שנייה בממשל. סגן הנשיא לשעבר מייק פנס פרסם ב-21 ביוני מאמר דעה בוול סטריט ג'ורנל המכנה את מזכר ההבנות "פייסנות" הבוגדת באותם עקרונות שטראמפ דגל בהם בעבר. כתב האישום של פנס היה ספציפי ונוקב: ההסכם אינו דורש פירוק גרעיני הניתן לאימות, אינו אוסר על העשרה, מותיר את תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן ללא פגע, אינו מטיל שום דרישה להפסקת מימון הטרור, ומספק הקלה בסנקציות המוערכת ב-5 מיליארד דולר בחודש.
משמאל, היועצת לביטחון לאומי לשעבר סוזן רייס כינתה את העסקה "כניעה נוראית" ו-"שערורייתית" מכיוון ש"כל כך הרבה ויתורים ניתנו מראש". הסנאטור הרפובליקני ג'ון קורנין הביע חששות דומים מפני משטרים סוררים העוקפים את הסנקציות האמריקאיות. כאשר דמויות המרוחקות כל כך מבחינה אידיאולוגית כמו פנס ורייס מתלכדות סביב אותה מסקנה — שהמסגרת הזו אינה מספקת באופן מסוכן — האזהרה הזו ראויה למשקל רב. שגריר ארה"ב באו"ם מייק וולץ, שהופיע בתוכנית Face the Nation של CBS, התעקש כי הממשל נותר "ממוקד בלייזר" בתוכנית הגרעין של איראן וכי כל הסכם יהיה "כולו סביב אימות" ללא צורך ב"שום אמון", תוך שהוא מאשר כי מומחים טכניים מטעם משרד האנרגיה משולבים בשיחות הגרעין.
בתוך איראן: דיכוי במקביל להתבססות המשטר
אפילו בשעה שהדיפלומטים של טהראן מנהלים משא ומתן בפאר שוויצרי, המשטר מהדק את אחיזתו מבית באכזריות האופיינית לו. ה-וול סטריט ג'ורנל דיווח ב-22 ביוני כי איראן הגבירה את הוצאתם להורג של מתנגדי משטר מקומיים ככל שהלחץ הצבאי החיצוני פוחת. זהו דפוס מובהק של פוליטיקת הישרדות סמכותנית: כאשר האיום הקיומי מבחוץ פוחת, המשטר מכוון מחדש את מנגנון הכפייה שלו פנימה, ומחסל איומים פנימיים נתפסים בעוד תשומת הלב העולמית ממוקדת בדיפלומטיה.
עובדה זו לבדה צריכה להנחות כל הערכה של סיכויי המסגרת. משטר המגיב לניצנים הראשונים של דה-אסקלציה בהאצת תליית אזרחיו שלו אינו משטר המנהל משא ומתן בתום לב. זהו משטר הקונה זמן, מגבש את כוחו ומתכונן לשלב הבא של העימות. כל דולר של הקלת סנקציות שיוחזר במסגרת זו יממן לא רק את תוכניות הטילים של איראן, אלא גם את מנגנון הדיכוי המקומי שמשאיר את התיאוקרטיה בשלטון.
זרועה הארוכה של משמרות המהפכה: ניסיון חדירה למונדיאל
גילוי מצמרר של המזכיר לביטחון המולדת מארקוויין מולין ב-21 ביוני חשף כי אדם בעל קשרים ישירים למשמרות המהפכה האסלאמית ניסה להיכנס לארצות הברית כשהוא נטמע בתוך נבחרת הכדורגל הלאומית של איראן שנסעה לגביע העולם של פיפ"א. עלייתו למטוס של האיש נמנעה עוד לפני שהגיע לאדמת אמריקה. התאחדות הכדורגל של איראן דחתה את הטענה וכינתה אותה "שקר מוחלט שאין להכחישו", והגישה תלונה לפיפ"א על הגבלות הנסיעה של ארה"ב — תגובה התואמת את דפוס הפעולה המוכר של המשטר המכחיש בזעם כאשר סוכניו נתפסים. אירוע זה הוא תזכורת נוקבת לכך שגם בעיצומה של דיפלומטיה, משמרות המהפכה ממשיכים לחפש נקודות תורפה באבטחה המערבית.
מבט אסטרטגי: ההבטחה השבירה של המסגרת
יומו ה-114 של מבצע "אריה שואג" מוצא את המערכה בנקודת מפנה. השלב הצבאי השיג את מה שהדיפלומטיה לבדה לא הייתה יכולה להשיג לעולם: הוא הביא את איראן לשולחן הדיונים, הסב נזק כבד לתשתית הצבאית שלה, והוכיח כי המחיר של חתירה לנשק גרעיני ותמיכה בלוחמת שלוחים יהיה קיומי. השאלה כעת היא האם השלב הדיפלומטי יבזבז את ההישגים הללו. המסגרת שהוכרזה בשעות הבוקר המוקדמות של ה-22 ביוני מייצגת את הסימן הברור ביותר עד כה לסיום אפשרי של המערכה הקינטית — אך כפי שפנס, רייס וקורנין הזהירו כולם, תנאיה עלולים להיות בלתי מספיקים באופן קטסטרופלי כדי לנטרל לצמיתות את איום הגרעין האיראני.
עמדתה של ישראל חייבת להישאר חד-משמעית: שום הסכם המותיר את יכולת ההעשרה של איראן ללא פגע, את ארסנל הטילים הבליסטיים שלה שלם, ואת רשת השלוחים שלה פעילה, אינו יכול להיחשב כתוצאה משביעת רצון של מערכה שגבתה דם ודמים בקנה מידה כזה. המלחמה אולי נכנסת לשלב הסיום הדיפלומטי שלה, אך משימתו של מבצע "אריה שואג" — חיסולו המוחלט של איום הגרעין האיראני ופירוק תשתיות הטרור שלה — נותרה בלתי מושלמת. הימים הקרובים בלוצרן יקבעו אם המסגרת תהפוך למסלול לביטחון אמיתי או שמא תהיה רק הפרק האחרון בהיסטוריה הארוכה והטראגית של הסכמים מערביים כושלים עם הרפובליקה האסלאמית.