ביומו המאה ושישה-עשר של מבצע "אריה שואג", השמיים מעל טהראן שקטים אך הצינורות הדיפלומטיים לוהטים. אף מטוס קרב ישראלי לא תקף בשטח איראן ב-48 השעות האחרונות, אף טיל בליסטי איראני לא עשה את מסלולו הקשתי לעבר הנגב, ואף סוללת כיפת ברזל לא האירה את שמי הלילה של תל אביב. עם זאת, ה-23 ביוני 2026 עשוי להתגלות כאחד הימים המשמעותיים ביותר במערכה כולה — לא בגלל מה שקרה בשדה הקרב, אלא בגלל מה שהתפרק סביב שולחן המשא ומתן. מחלוקת גוברת בין וושינגטון לטהראן בנוגע לסעיף הבסיסי ביותר במזכר ההבנות שנחתם לאחרונה — הפיקוח על הגרעין — מאיימת כעת למוטט את הארכיטקטורה הדיפלומטית השבירה שהביאה להשתקת התותחים בקושי לפני שבוע.
נקודת ההתלקחות סביב הפיקוח
הנשיא טראמפ הצהיר ברשת Truth Social כי "איראן הסכימה באופן מלא ומוחלט לרמה הגבוהה ביותר של פיקוח גרעיני לטווח הרחוק." בתוך שעות ספורות, חשבונות מדיה חברתית איראניים המקורבים למשטר טענו כי לא מתוכננים ביקורי מפקחים מעין אלה. כשנשאל על כך על ידי עיתונאים בנמל התעופה האזורי רדינג, ביטל טראמפ את הסתירה בבוטות האופיינית לו: "הם טועים. הם טועים. הם טועים." אין מדובר במחלוקת שולית על ניסוח דיפלומטי. היא פוגעת בליבת מזכר ההבנות בן 14 הנקודות שנחתם בסביבות ה-17–18 ביוני, אותו כלי ממש שפתח מחדש את מצר הורמוז והביא להפסקת הפעולות המבצעיות האקטיביות. אם טהראן ווושינגטון אינן יכולות להסכים אפילו על השאלה האם הובטח פיקוח, חלון ההזדמנויות בן 60 הימים להשגת הסכם גרעין קבוע — שכבר תואר על ידי חבר פאנל הסנקציות של האו"ם לשעבר, ג'ונתן ברואר, כבלתי מספיק כמעט בוודאות — מתחיל להיראות פחות כמו נתיב לשלום ויותר כמו ספירה לאחור לחידוש הלחימה, כפי שדווח ב-Financial Times.
הערכתו של ברואר ראויה לתשומת לב קפדנית. בכתיבתו ב-Financial Times, הוא ציין כי להסכם הגרעין המקורי (ה-JCPOA) נדרשו כמעט שנתיים כדי להגיע לנוסח סופי, ואף על פי שנקודת הפתיחה כיום שונה דרמטית — "לא פחות מכך בשל העובדה שחלק גדול מתשתית הגרעין של איראן הופצץ" — הגעה להסכמות לגבי מאגרי האורניום המועשר, מגבלות התוכנית והסרת הסנקציות בתוך שישים יום "נראית בלתי סבירה". השעון מתקתק לקראת הסכם שתנאי היסוד שלו כבר שנויים במחלוקת.
המערכה שהביאה את טהראן לשולחן המשא ומתן
אין לבלבל את ההפוגה המבצעית המאפיינת את היום ה-116 עם עמימות אסטרטגית. מבצע "אריה שואג", שיצא לדרך ב-28 בפברואר 2026, ייצג את המבצע המתואם הגדול ביותר של חיל האוויר הישראלי בהיסטוריה של מדינת ישראל — כ-200 מטוסי קרב שפתחו פרוזדור אווירי מעל טהראן בתוך עשרים וארבע שעות. למעלה מ-115,600 טונות של ציוד צבאי זרמו לזירה. עד תחילת מרץ, אנליסטים צבאיים ישראלים העריכו כי למעלה מאלף לוחמים איראנים נהרגו, ומטוסי קרב ישראלים תקפו פגישה של ההנהגה האיראנית שנועדה לבחור יורש למנהיג העליון חמינאי, וחיסלו מספר משמעותי של בכירים, כפי שאישר ערוץ Fox News ב-3 במרץ.
עד ה-12 באפריל, ראש הממשלה נתניהו הכריז כי תוכניות הגרעין והטילים של איראן "נמחצו" וכי המשטר "נלחם על הישרדותו". מצר הורמוז — שנחסם כתוצאה מפעולת תגמול איראנית — הזניק את מחירי הדלק בארה"ב ל-4.53 דולר לגלון עד סוף מאי. נתון זה ירד ל-3.93 דולר עד ה-23 ביוני, ירידה שטראמפ חגג בפומבי כהוכחה לכך שההיגיון האסטרטגי של המערכה הוכח כמצודק. הנפט מסוג ברנט ננעל על 77.16 דולר לחבית, מחיר המשקף אופטימיות זהירה בשווקים לגבי עמידותו של מזכר ההבנות, ולא ודאות מוחלטת.
הקונגרס מותח ביקורת — אך אינו יכול לבלום
הסנאט שבשליטת הרפובליקנים העביר ב-23 ביוני החלטת סמכויות מלחמה ברוב של 50–48 המורה לנשיא לעצור את המערכה באיראן או לבקש אישור רשמי מהקונגרס. ארבעה רפובליקנים חרגו מהשורה — סוזן קולינס ממיין, ליסה מרקאוסקי מאלסקה, ביל קאסידי מלואיזיאנה ורנד פול מקנטקי — בעוד הסנאטור הדמוקרטי ג'ון פטרמן מפנסילבניה היה החבר היחיד במפלגתו שהצביע נגד המהלך. כפי שדיווח ה-BBC, זוהי הפעם הראשונה שבה שני בתי הקונגרס העבירו במקביל החלטה משותפת המורה לנשיא לסיים עימות צבאי.
עם זאת, ההחלטה היא סמלית בעיקרה. אין לה תוקף של חוק והיא לא תישלח לחתימת הנשיא. חשיבותה הפוליטית טמונה במקום אחר: היא מאותתת כי אפילו בתוך מפלגתו של טראמפ, קיימת אי-נוחות גוברת מהיקף המערכה וממשכה. אולם חוסר האונים המעשי של ההחלטה מדגיש אמת עמוקה יותר לגבי סמכויות המלחמה בארה"ב — הקונגרס יכול להביע מורת רוח, אך המפקד העליון שומר על הסמכות המבצעית, בפרט כאשר התותחים כבר נדמו תחת מסגרת דיפלומטית.
נאט"ו מגבה את טראמפ, הציבור מהסס
מזכ"ל נאט"ו, מארק רוטה, העניק לממשל רוח גבית דיפלומטית משמעותית ב-24 ביוני, כאשר הופיע ב-Fox News ושיבח את האסטרטגיה של טראמפ במונחים חד-משמעיים. "אני חומק שהנשיא עושה בדיוק את מה שצריך, תוך שחיקת היכולת הגרעינית של איראן", הצהיר רוטה. "האם אתם יכולים לדמיין מה היה קורה אילו איראן הייתה שמה את ידה על נשק גרעיני? מדובר ביצואנית של כאוס. היא יצואנית של טרור. זה היה הרסני לאזור כולו. זה היה הרסני לעולם כולו." התמיכה של רוטה, כמנהיג הברית המערבית, נושאת משקל מיוחד ברגע שבו מבקרים מבית קוראים תיגר על לגיטימיות המערכה.
דעת הקהל האמריקאית, לעומת זאת, מציגה תמונה מורכבת יותר. סקר של ה-Economist/YouGov שפורסם ב-23 ביוני מצא כי 66 אחוזים מהאמריקאים תומכים בסיום מהיר של המלחמה באמצעות הסכם במשא ומתן — כולל 61 אחוזים מהרפובליקנים. רק 32 אחוזים תומכים בהסכם השלום הנוכחי, בעוד 44 אחוזים נותרו ללא עמדה מגובשת. באופן קריטי, רוב של 53 אחוזים סבור כי ארצות הברית הייתה צריכה לדרוש מאיראן לוותר על הטילים הבליסטיים שלה כחלק מכל הסכם, ורק 23 אחוזים תומכים בחבילת השיקום המוצעת לאיראן בסך 300 מיליארד דולר. נראה כי הציבור האמריקאי רוצה שהמלחמה תסתיים, אך מטיל ספק עמוק בכך שמסגרת ההבנות הדיפלומטית הנוכחית סוחטת ויתורים מספקים מטהראן.
ישראל שומרת לעצמה את הזכות לתקוף
עמדתה של ירושלים ביום ה-116 נותרת עמומה במכוון. בכיר במערכת הביטחון בישראל הזהיר עוד ב-30 באפריל כי התקיפות באיראן "עלולות להתחדש בקרוב" ואותת כי המערכה רחוקה מסיום, גם כאשר הדיפלומטיה האמריקאית האיצה לעבר מסגרת מזכר ההבנות, על פי דיווח של Fox News. דיווחים מה-BBC הצביעו על כך שנתניהו התעמת קשות עם טראמפ במהלך המערכה — כולל חילופי דברים רוויים בניבולי פה בנוגע לתקיפות על מטרות חיזבאללה בביירות — וכי גורמים רשמיים בישראל ניסו לפעול באופן אקטיבי כדי לשבש אלמנטים בעסקה בין ארה"ב לאיראן.
המתח הזה בין וושינגטון לירושלים אינו חדש, אך הוא מקבל משנה תוקף בחלון הדיפלומטי הנוכחי. מערך השיקולים של ישראל הוא פשוט וישיר: מזכר ההבנות עשוי לשרת את האינטרסים האמריקאיים בייצוב שוקי האנרגיה והצגת הישג דיפלומטי, אך אם הוא מותיר את איראן עם יכולת העשרה שיורית או נכשל בפירוק הניתן לאימות של מה שנותר מתשתית הגרעין של המשטר, הוא מייצג סיכון ביטחוני בלתי קביל עבור אומה החיה בטווח הטילים של המשגרים האיראניים. מחלוקת הפיקוח רק מחדדת את החשש הזה.
יום שקט מבחינה טקטית, רגע נפיץ מבחינה אסטרטגית
היום ה-116 של מבצע "אריה שואג" לא הניב פיצוצים, יירוטים או דיווחים על נפגעים. הוא הניב משהו שעלול להיות מסוכן בהרבה: עדות לכך שמסגרת ההבנות הדיפלומטית שנועדה לסיים את המלחמה הזו נשענת על יסודות ששני החותמים העיקריים עליה עשויים לפרש בדרכים מנוגדות לחלוטין. טהראן טוענת כי שום מפקח אינו צפוי להגיע. וושינגטון טוענת שהם טועים. ישראל צופה מהצד כאשר האצבע שלה לעולם אינה רחוקה מההדק, לאחר שהוכיחה במהלך 115 הימים שקדמו לכך כי היא מחזיקה הן ביכולת והן ברצון להגיע לכל מטרה ברפובליקה האסלאמית.
שעון 60 הימים מתקתק כעת. אם מחלוקת הפיקוח לא תיפתר במהירות ובאופן הניתן לאימות, השמיים השקטים של היום ה-116 עלולים להתגלות כלא יותר מאשר הפסקה זמנית. המערב — וישראל מעל הכל — אינם יכולים להרשות לעצמם עסקה המחליפה שקט טקטי בפגיעות אסטרטגית. שאיפותיה הגרעיניות של איראן לא הושמדו באמצעות דיפלומטיה בפעם הראשונה. רק הטווח והנחישות חסרי התקדים של מבצע "אריה שואג" הביאו את המשטר לשולחן המשא ומתן. השאלה כעת היא האם השולחן יחזיק מעמד.