איראן מדממת אך מסרבת להישבר

יום 14 של מבצע "האריה השואג" לא הביא כל הפסקה, כל הפסקת אש, או כל כניעה — אלא רק את הטחינה הבלתי פוסקת של עימות שכבר שינה את המזרח התיכון באופן שאינו הפיך. שבועיים חלפו מאז ישראל וארצות הברית פתחו בהתקפה המתואמת שלהן על איראן ב-28 בפברואר 2026, כשחיסלו את המנהיג העליון עלי חמינאי תוך 48 שעות וערפו את ראשי הפיקוד הצבאי העליון של המשטר — ובכל זאת הוכיחו משמרות המהפכה האיסלאמית כי אידיאולוגיה ופיזור כוחות יכולים לשרוד אפילו את מסע הפצצות האווירי האיום ביותר בהיסטוריה המודרנית של האזור. ב-13 במרץ המשיכו מטוסי חיל האוויר הישראלי וחבילות התקיפה האמריקאיות להלום על תשתיות צבאיות איראניות שנחלשו אך עמדו בעקשנות, בעוד משמרות המהפכה של טהרן שיגרו שוב מטח טילים רב-ממדי לעבר מרכזי אוכלוסין ישראלים. המתח האסטרטגי המרכזי של מבצע "האריה השואג" — שעוצמה צבאית מוחצת טרם תורגמה לקריסת המשטר — עיצב כל התפתחות ביום ה-14.

תקיפות חיל האוויר הישראלי והצבא האמריקאי: פירוק ארכיטקטורת הצבא האיראני שכבה אחר שכבה

מטוסי חיל האוויר הישראלי ומטוסי התקיפה האמריקאיים שמרו על קצב מבצעי גבוה ב-13 במרץ, תוך פגיעה בצמתי פיקוד שורדים של משמרות המהפכה, במתקני אחסון טילים מוקשים ובשרידי רשת ייצור הטילים הבליסטיים האיראנית. שר הפנטגון פיט הגסת', בתדרוך ב-14 במרץ שבחן את תוצאות היום הקודם, הכריז כי איראן נשללה ביעילות מחיל אוויר מתפקד, ממערכת ימית ומרשת הגנה אווירית — הצהרה יוצאת דופן המגלמת את היקף ההרס שנגרם במהלך שבועיים של תקיפות מדויקות ומתמשכות. חיסול שיטתי של שכבות הצבא הסדיר האיראני מהווה הישג מסע ללא תקדים בהיסטוריית האזור, אך אותו תדרוך נאלץ להודות כי המבנה המבוזר של משמרות המהפכה ממשיך לייצר אש התקפית חרף ערפת ראשי הפיקוד העליון שלו.

תצלומי לוויין שפורסמו כבר ב-18 בפברואר הראו את איראן עובדת לחיזוק אתרים צבאיים רגישים עם ציפוי בטון חדש, עמדת פיזור טרום-מלחמתית שסיבכה את מאמצי הכיוון והאריכה את משך המסע הנדרש. החישוב הכיווני של צבא ההגנה לישראל ביום ה-14 עבר לפיכך לתשתיות משניות ושלישוניות — מחסני כלי שיגור, צמתי ייצור דלק וחומרי חמצון, ותחנות ממסר פיקוד ניידות — במאמץ לשחוק את יכולת משמרות המהפכה לקיים את גלי הטילים הנותרים שלהם. כל תקיפה מהדקת את הלולאה המבצעית, אך ההשקעה הטרום-מלחמתית של המשטר בעומק ובפיזור מחייבת שהחשבון הסופי ייקח יותר זמן מכפי שחלק מהתחזיות הראשוניות צפו.

מטחי הטילים האיראניים: התנגדות שנחלשה אך קטלנית

מסע הטילים של משמרות המהפכה נגד ישראל נותר האלמנט המשמעותי ביותר מבחינה מבצעית ועתיר הסמליות ביותר של אסטרטגיית ההתנגדות האיראנית. עד יום 12 — 11 במרץ — כבר שיגרה איראן 37 גלי תקיפות, כולל מטח ממושך ומחריד של טילים בליסטיים כבדי-על מסוג "ח'ורמשהר" שנורו בסלוות רב-שכבתיות שנמשכו יותר משלוש שעות, תוך כיוון בו-זמני של תל אביב, חיפה וירושלים המערבית תוך פגיעה בבסיסים אמריקאיים בארביל, עיראק ומנאמה, בחריין. יום 14 המשיך את הקצב העגום הזה, כאשר משמרות המהפכה הוכיחו שברשותן עדיין מספיק כושר שיגור מפוזר לביצוע תקיפות מתואמות ורב-ממדיות חרף ההפחתה הקטסטרופלית של מבנה הפיקוד והנכסים הסדירים שלהן.

• הדוקטרינה הצבאית השתנתה של איראן — שנוצקה במלחמת 12 הימים של יוני 2025 שבה תקפו ישראל וארצות הברית את פורדו, נתנז ואיספהאן — עברה בכוונה תחילה לכיוון פיזור מקסימלי, יתירות וסמכות שיגור מבוזרת, מה שהופך כל גל עוקב לקשה יותר לסיכול מלא.
• הטקטיקה של משמרות המהפכה של מטחים בו-זמניים רב-שכבתיים — הצפת כיפות ההגנה הטילאית הישראליות ממסלולים מרובים בעת ובעונה אחת — מהווה את הניסיון המתוחכם ביותר שלהן עד כה להציף את מערכות חץ-3, קלע דוד וכיפת ברזל ברצף כיבוש יחיד.

ההגנות הטילאיות של ישראל: ביצועים יוצאי דופן תחת לחץ חסר תקדים

ארכיטקטורת ההגנה הטילאית הרב-שכבתית של ישראל נמצאת כעת תחת לחץ קרבי מתמשך במשך 14 ימים רצופים — מבחן מבצעי מתמשך ללא אח ורע בהיסטוריה הצבאית המודרנית. מערכת חץ-3, המיועדת ליירוט אקזו-אטמוספרי של טילים בליסטיים כבדים כגון ח'ורמשהר, שימשה כמגן העיקרי של ישראל בפני הטילים ההרסניים ביותר של איראן, בעוד קלע דוד מטפל באיומי טילים בינוניי טווח וטילי שיוט וכיפת ברזל מתמודד עם רקטות קצרות טווח המתואמות דרך רשתות הפרוקסי האיראניות. היעדר אסונות עם קורבנות המוניים בתל אביב, חיפה או ירושלים — על אף יותר מ-37 גלי אש נכנסת המכוונים למרכזי אוכלוסייה אלה — מעיד הן על התחכום הטכנולוגי של מערכות אלו והן על המצוינות הטקטית של צוותי הגנה אווירית של צה"ל הפועלים תחת לחץ יוצא דופן.

אך הלחץ המתמשך אינו ללא עלות. אסטרטגיית איראן המכוונת לרוקן את מלאי המיירטים ולאלץ עמדות מוכנות גבוהות מתמשכות מעמיסה עומס ממשי על כושר התעשייה הביטחונית של ישראל ועל סיבולת הצוותים. שאלת חידוש המיירטים — בפרט עבור חץ-3, שמחזור הייצור שלו נמדד בחודשים ולא בימים — היא שיקול אסטרטגי שמתכנני ההגנה האמריקאיים ומנגנוני האספקה החירומיים של ממשל ביידן חייבים לטפל בו בדחיפות. הפייננשל טיימס ציין ב-12 במרץ כי יכולתה של איראן להמשיך לייצר אש, אפילו לאחר ערפת הפיקוד הבכיר שלה, הפתיעה אפילו אנליסטים אזוריים מנוסים.

"עוצמת האש האמריקאית האדירה נכשלת בהדחת משטר איראן" — פייננשל טיימס, 12 במרץ 2026, תוך ציון כי רשת הפיקוד המבוזרת של משמרות המהפכה שרדה את מכות הפתיחה על ההנהגה וממשיכה להנחות פעולות התקפיות.

דיפלומטיה ותגובות בינלאומיות: טהרן מבודדת, אך טרם נשברה

בחזית הדיפלומטית, יום 14 מצא את מועצת השלטון האיראנית החירומית בת שלושת האנשים — שהורכבה לאחר מותם של חמינאי, ראש הכוחות המזוינים עבד אל-רחים מוסווי ושר הביטחון עזיז נסירזאדה בתקיפות הפתיחה של המסע — מבודדת יותר ויותר ללא כל ספינת הצלה בינלאומית אמינה. רוסיה וסין הוציאו הצהרות גינוי בפורומים של האו"ם, אך אף אחת מהן לא תרגמה רטוריקה לתמיכה מהותית המסוגלת לשנות את משוואת שדה הקרב. מדינות המפרץ, שגם שטחיהן ספגו מתקפות מל"טים איראניות נגד שגרירויות האמריקאיות בריאד ובכוויית בימים הראשונים של המסע, נכנעו ברובן למסגרת המבצעית האמריקאית-ישראלית, בהכירן שמשמרות המהפכה שנחלשו או קרסו משרתות את האינטרסים הביטחוניים ארוכי הטווח שלהן. המשטר התיאוקרטי האיראני, שבנה את מדיניות החוץ שלו סביב הקרנת כוח דרך פרוקסים והפחדה, מוצא עצמו כעת ללא ארכיטקטורת רשת הפרוקסי, ללא גורם ההרתעה הסדיר, ולא בלי המנוף הגרעיני שפעם הרחיק יריבים משגיאות.

חשבון אסטרטגי: מה השיגו שבועיים של "האריה השואג" — ומה נותר

יום 14 של מבצע "האריה השואג" מסמן את הרגע שבו חשבון אסטרטגי מפוכח הופך דחוף לא פחות מביצוע טקטי. ישראל וארצות הברית השיגו יעדים שהיו נראים כמעט פנטסטיים לפני שישה חודשים: חיסול מבנה ההנהגה העליונה של איראן, השמדת חיל האוויר הסדיר ונכסיה הימיים, הפחתה שיטתית של כושר ייצור הטילים הבליסטיים שלה, והדיכוי המחודש של תכניתה הגרעינית — שהושג תוך שבועיים ובמחיר לאזרחים ישראלים שאמנם אמיתי וחמור, אך נחוות לעומת כל תרחיש חלופי סביר. אלה הם הפירות של עשורי השקעה בביון ישראלי, שיתוף פעולה ביטחוני אמריקאי-ישראלי, וגיבוש הבהירות המוסרית לפעול בנחישות כאשר משטר רצחני חוצה את סף האיום הקיומי.

ואולם, עם סגירת יום 14, איראן עדיין יורה. כושר לחימת הגרילה הפרוס והמוצק אידיאולוגית של משמרות המהפכה שרד את הלם ערפת הראשים — תזכורת מפכחת לכך שתנועות אידיאולוגיות פשוט אינן מתאדות עם מותם של מנהיגיהן. השאלה היסודית של מסע זה אינה עוד האם ישראל וארצות הברית מנצחות מבחינה צבאית — הן מנצחות, באופן חד-משמעי — אלא האם הלכידות הפנימית של המשטר תיסדק תחת לחץ משולב לפני שקיימות מבצעית ופוליטית תהפוך למגבלה מחייבת. מבצע "האריה השואג" סיגר יריב פצוע אך עדיין מסוכן בפינה. על ישראל ובנות בריתה לשמור על הלחץ, לשמר את הקצב המבצעי, ולהבטיח שהעולם יבין מה עומד על כף המאזניים: לא שטח, לא מחירי נפט, אלא הישרדות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון וארכיטקטורת הביטחון המגנה על העולם החופשי מפני הכוח הצבאי התיאוקרטי המערער ביותר של המאה ה-21. האריה חייב להמשיך לשאוג.