הלילה השביעי: תקיפות האוויר של ארה"ב מתרחבות ללב איראן
פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) אישר בערוציו הרשמיים כי הלילה השביעי ברציפות של תקיפות החל בשעה 19:00 שעון גריניץ' ב-17 ביולי, ותיאר את המערכה ככזו ש"נועדה להמשיך ולשחוק את היכולות הצבאיות האיראניות בהנחיית המפקד העליון." המטרות שיקפו הרחבה מכוונת של מעטפת התקיפה. במחוז הורמוזגאן, מטוסי קרב אמריקניים השמידו שישה גשרי כביש ומסילת רכבת, תחנת צומת רכבת בבנדר עבאס, ומגדל פיקוח ימי בנמל צ'בהאר שסנטקום מסר כי משמרות המהפכה השתמשו בו כדי לתאם תקיפות נגד נתיבי השיט בהורמוז. נמל התעופה באיראנשהר הותקף אף הוא.
ההתפתחות המשמעותית יותר הייתה התפנית הגיאוגרפית. חמישה פיצוצים דווחו במהלך הלילה ביזד, עיר במרכז איראן הממוקמת מאות קילומטרים מהחוף הדרומי, כך לפי סוכנות הידיעות האיראנית הממלכתית אירנ"א (IRNA). פיצוצים נוספים אושרו בסיריק ובמספר מחוזות דרומיים. דחיפה זו לפנים הארץ – המכוונת נגד אתרי מעקב, מאגרי נשק תת-קרקעיים ונקודות לוגיסטיקה צבאיות – מסמנת התרחבות אסטרטגית המצביעה על כך שוושינגטון אינה מסתפקת עוד רק בשחיקת היכולות הימיות של איראן, אלא מנהלת כעת מערכה נגד התשתיות הצבאיות העמוקות יותר של המשטר.
אולי האיתות המשמעותי ביותר הגיע מוושינגטון עצמה. רשת ניוזמקס דיווחה ב-17 ביולי, תוך ציטוט של אקסיוס (Axios), כי הנשיא טראמפ כינס ישיבה בחדר המצב כדי לבחון אפשרויות צבאיות שעשויות לכלול תקיפות על מתקני גרעין איראניים – לרבות אתר הגרעין המבוצר והעמוק בהר פיקאקס (Pickaxe Mountain). כ-60 מטוסי תדלוק אווירי אמריקניים כבר פרוסים בנמלי התעופה בן גוריון ורמון בישראל, ועשרות נוספים נמצאים בדרכם. פריסת מטוסי התדלוק מדגמי KC-135 ו-KC-46 היא תנאי לוגיסטי הכרחי שאין לטעות בו לגיחות הפצצה לטווחים ארוכים – מהסוג הנדרש כדי להגיע ליעדי גרעין מבוצרים בעומק איראן.
איראן מכה חזרה: מדינות המפרץ תחת אש
תגובת הנקם של טהראן ב-17 ביולי בלטה לא בזכות הדיוק שלה אלא בזכות שאיפותיה הגיאוגרפיות. איראן שיגרה תקיפות כטב"מים וטילים נגד נכסים צבאיים של ארה"ב ותשתיות בעלות ברית ברחבי כווית, קטר, בחריין וירדן – תוך הרחבת מנעד מטרותיה בדפוס של הסלמה המשקף את ההתרחבות של וושינגטון עצמה. בכווית, כטב"מים איראניים גרמו נזק למתקן התפלת מים ולתחנת כוח, ופצעו חיילים כוויתים, כך לדברי גורמי צבא כוויתיים. בבחריין נשמעו אזעקות ירי רקטות וטילים בפעם השלישית בתוך שעות ספורות, דבר המעיד על סביבת איום אווירי מתמשכת ברחבי המפרץ.
התקיפה הפרובוקטיבית ביותר הייתה אולי נגד קטר – מדינה ששימשה באופן פעיל כמתווכת דיפלומטית בעימות. ההחלטה של איראן לירות טילים לשטח קטר מעוררת שאלות מיידיות לגבי יכולתה ונכונותה של דוחה להמשיך בתפקיד המתווכת. במקביל, רשת CBS אישרה כי מספר אנשי שירות אמריקניים נפצעו בתקיפות איראניות על שני בסיסים ירדניים במהלך השבוע האחרון, התפתחות שהפנטגון הודה בה תוך מסירת פרטים מועטים בלבד. צבא ירדן דיווח כי יירט בהצלחה עשרה טילים איראניים שחדרו למרחב האווירי שלו בבוקר ה-18 ביולי, כאשר מהנדסי חיל ההנדסה המלכותי נשלחו לפנות שרידים מאתרי היירוט.
זרוע הים של משמרות המהפכה האסלאמית של איראן טענה גם כי הפילה כטב"ם אמריקני מסוג MQ-9 ריפר (Reaper) מעל בושהר באמצעות מה שתיארה כ"מערכת הגנה אווירית שפותחה לאחרונה". סנטקום לא אישר ולא הכחיש טענה זו. בנפרד, סוכנות הידיעות הממלכתית האיראנית פארס (FARS) טענה כי שתי מכליות נפט התפוצצו בעת שחלפו בנתיב ממוקש מדרום למצר הורמוז – טענה שסנטקום דחה על הסף בחשבונו הרשמי, והצהיר: "כמו רוב טענות משמרות המהפכה, מדובר בשקר".
חנק הורמוז: נשק הכלכלה של טהראן
בעוד הצבא הקונבנציונלי של איראן נשחק באופן שיטתי על ידי כוח האש האמריקני והישראלי, טהראן שומרת בידה מנוף עוצמתי אחד: מצר הורמוז. זרוע הים של משמרות המהפכה פרסמה הצהרה רשמית ב-18 ביולי כי המצר "חסום לחלוטין", והזהירה כי "אף לא משלוח אחד של דשן כימי ואפילו לא טיפה אחת של נפט או גז יורשו לעזוב את האזור" עד שארצות הברית תפסיק את המערכה שלה. פלטפורמת מעקב האוניות MarineTraffic תיעדה רק שמונה כלי שיט שחצו את המצר ב-16 ביולי, ירידה מ-15 ביום הקודם – שפל של שלושה שבועות המדגיש את ההשפעה הממשית של מדיניות המצור האיראנית.
הנפט הגולמי טיפס מעל 86 דולר לחבית ב-17 ביולי, וריחף קרוב לשיאים האחרונים. ההשלכות הכלכליות של סגירת הורמוז – שדרכו זורם בדרך כלל כחמישית מצריכת הנפט והגז הטבעי המונזל העולמית – ממשיכות להדהד בשוקי האנרגיה, במחירי הצרכן ובחישובים הפוליטיים של כל בירה שיש לה עניין ביציבות המפרץ. כפי שדיווחה רשת MSNBC, קריסת הפסקת האש הזמנית מותירה "שום קץ ברור באופק" למלחמה שנמשכת כעת כבר יותר מארבעה חודשים.
נפגעים וערפל הקרב
דובר משרד הבריאות האיראני חוסיין קרמנפור הצהיר כי התקיפות האמריקניות המחודשות הרגו לפחות 38 בני אדם ופצעו יותר מ-400 בתוך איראן נכון לבוקר ה-17 ביולי. הרשויות המחוזיות בהורמוזגאן אישרו בנפרד שבעה הרוגים מתקיפות הגשרים, בעוד דובר משרד החוץ של איראן, אסמאעיל בקאעי, טען לשמונה מקרי מוות של אזרחים באירוע נפרד – "ארבעה גברים וארבע נשים, בהם שני אחים עם מוגבלויות" – ואפיין את התקיפות כפשעי מלחמה. נתונים אלה מקורם במקורות ממשלתיים איראניים ואינם ניתנים לאימות עצמאי בשלב זה. מה שכן ניתן לאימות הוא שמערך המטרות המתרחב – גשרים, נמלי תעופה, תשתיות חשמל – מעביר את המערכה לטריטוריה שבה פגיעה באזרחים הופכת לקשה יותר ויותר למניעה, ושבה מנגנון התעמולה של טהראן ינצל כל תמונה של הרס.
בצד הקואליציה, ארצות הברית הכירה בפציעות של אנשי שירות בבסיסים ירדניים אך לא סיפקה נתוני נפגעים מקיפים לגבי שלב המבצעים המחודש. כווית אישרה פציעות של אנשי צבא כתוצאה מתקיפות כטב"מים איראניים אך לא פרסמה מניין הרוגים. סביבת המידע נותרת שנויה במחלוקת עזה, כאשר שני הצדדים מעצבים נרטיבים סביב גילויים סלקטיביים.
הדיפלומטיה בחורבות
הנוף הדיפלומטי ביום ה-140 קודר. הפסקת האש הזמנית – שנוהלה במאמץ רב בערוצים עומאניים וקטריים – קרסה לאחר שאיראן תקפה כלי שיט מסחריים ניטרליים במצר הורמוז, דבר שוושינגטון טענה כי הפר את מזכר ההבנות שנחתם בין שתי המדינות. הכרזתו הרשמית של הנשיא טראמפ כי הפסקת האש "הסתיימה" הציתה את סבב ההסלמה הנוכחי. כפי שדיווח אתר ה-דיילי וייר ב-13 ביולי, טראמפ הפעיל מחדש את שעון סמכויות המלחמה (War Powers Act) עם הודעה חדשה לקונגרס מיום 10 ביולי, תוך ציון הפרובוקציות האיראניות כבסיס החוקי לחידוש הפעילות הצבאית.
החלטתה של איראן לתקוף את קטר – אחד הערוצים הבודדים שנותרו לתקשורת חשאית – מצביעה על כך שטהראן ויתרה על התקווה לפתרון דיפלומטי בטווח הקרוב או שהיא שורפת גשרים במכוון כדי לגייס תמיכה מבית לעימות ממושך. הממשלה המוכרת בינלאומית של תימן גינתה את תקיפותיה של איראן על כווית, בחריין, קטר וירדן כ"הפרה בוטה של ריבונותן ושלמותן הטריטוריאלית" וכ"הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי" – ניסוח שמבודד עוד יותר את טהראן באזור.
מבט אסטרטגי: אין פתח מילוט באופק
היום ה-140 של מבצע "אריה שואג" חושף עימות שמתרחב, ולא דועך. ארצות הברית מרחיבה את גיאוגרפיית התקיפות שלה לפנים הארץ, פורסת את צי מתדלקי האוויר הדרוש לתקיפות עמוקות של מתקני גרעין, ומחזיקה ביותר מ-50,000 אנשי שירות בזירה. איראן מגיבה בפעולות תגמול ברחבי המפרץ בייאוש גובר, הופכת את נקודת החנק של הורמוז לנשק, ומסלימה את הרטוריקה שלה לקראת "מתקפה בקנה מידה מלא". הפסקת האש מתה. המתווכים נמצאים תחת אש – פשוטו כמשמעו. ורוח הרפאים של תקיפות נגד הר פיקאקס ומתקני גרעין אחרים מרחפת מעל כל דיון בחדר המצב.
החישוב המוסרי נותר ברור: משטר תיאוקרטי שהקדיש ארבעה עשורים למימון וחסות לטרור מביירות ועד בואנוס איירס, שחתר להשגת נשק גרעיני תוך הפרה של המשפט הבינלאומי, וכעת יורה טילים לעבר מדינות ניטרליות על עצם "פשען" באירוח אנשי שירות אמריקניים, אינו ממשלה שניתן לבטוח בה לשלום במשא ומתן. מבצע "אריה שואג" הושק כדי להבטיח שיכולתה של איראן לאיים על ישראל, על מדינות המפרץ ועל הסדר הבינלאומי המבוסס על כללים תישחק לצמיתות. ביום ה-140, המשימה הזו נמשכת – ללא קץ, וללא פשרה באופק.