יום 15 של מבצע "האריה השואג" הניב את מה שעשוי להוכיח את עשרים וארבע השעות בעלות המשמעות האסטרטגית הגדולה ביותר מאז פתיחת המערכה ב-28 בפברואר. בעוד מטח חדש של תקיפות אמריקאיות-ישראליות הלם את המתחם הצבאי-תעשייתי של אספהאן בין לילה, והנשיא טראמפ הכריז בפומבי כי מרכז הנפט של איראן באי ח'ארג "נהרס לחלוטין", המנהיג העליון החדש של הרפובליקה האיסלאמית, מוג'תבא ח'אמנאי, נותר בלתי נראה לעולם. היעדרותו — המתמשכת כבר לתוך שבועה השני מאז החליף את אביו, שנהרג ביריית הפתיחה — הצית ספקולציות גלויות בוושינגטון ובירושלים כי מבנה הפיקוד של המשטר אולי ספג מהלומה קטלנית. השאלה אינה עוד האם ממשלת האיאטולות של איראן יכולה להחזיק מעמד במלחמה הזו, אלא האם היא יכולה להחזיק מעמד בכלל.
אספהאן תחת אש: הקצב הבלתי פוסק של המערכה
בליל 14–15 במרץ תקפו מטוסי הקואליציה ותחמושת עומדת את אספהאן, במה שאל-ג'זירה תיארה כ"מטח" המכוון כלפי תשתיות האווירו-חלל והתעשייה הצבאית של העיר האיראנית המרכזית. אספהאן הייתה יעד עדיפות לאורך כל מבצע "האריה השואג", בהיותה מארחת מתקני ייצור טילים, מפעלי הרכבת כטב"מים ומרכזי מחקר הקריטיים לתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן. בנפרד, דווח כי מרכז המחקר החללי של איראן — מתקן שמודיעין המערב הבין זה מכבר כי הוא משמש לפיתוח טילים בליסטיים לשימוש כפול — ניזוק קשות באותו גל תקיפות.
אולי בעלת משמעות רבה יותר לעתידו ארוך-הטווח של המשטר הייתה הכרזתו של טראמפ בשבת בלילה לרשת NBC News כי תקיפות אמריקאיות "הרסו לחלוטין" חלק ניכר מהאי ח'ארג, הטרמינל הימי שדרכו זרמו היסטורית כ-90 אחוז מיצואי הנפט הגולמי של איראן. הנשיא הוסיף, בחתימתו הישירה, כי כוחות הקואליציה "עשויים להכות בו עוד כמה פעמים, סתם בשביל הכיף." הגרדיאן דיווח על הדברים במלואם, תוך ציון העובדה שהרס האי ח'ארג חותך למעשה את קו ההצלה הכלכלי האחרון של טהראן. ללא הכנסות נפט, עומד המשטר בפני ציר זמן קיומי — הנמדד בשבועות, לא בחודשים — לממן את רשתות המתווכים שלו, לשלם לצבאו ולשמור על הסדר הפנימי.
איראן מחזירה מכה — ומאיימת להרחיב את המלחמה
טהראן הוכיחה כי היא שומרת על יכולת הגמול, גם בעוד תשתיותיה האסטרטגיות עולות בלהבות. הסיקור החי של CNN אישר כי תחמושת נפלה במספר מיקומים במרכז ישראל בליל 14–15 במרץ, כשאזעקות אוויר הושמעו ברחבי הארץ. נתוני הנפגעים הספציפיים מהמטח האחרון לא אושרו במועד הגשת הדיווח, אם כי מערך ההגנה הרב-שכבתי של ישראל — כיפת ברזל, קלע דוד ומערכת החץ — המשיך לפעול במלוא עוצמתו לאורך כל ההתכתשות.
ביתר חומרה, איראן הסלימה את איומיה כלפי שכנותיה האזוריות. ב-14 במרץ הוציא הצבא האיראני אזהרה ישירה המכריזה כי נמלים אזרחיים של איחוד האמירויות הם "מטרות לגיטימיות," תוך הסתמכות על הימצאות צבאית אמריקאית כביכול במתקנים אלה. מדובר בהסלמה משמעותית ומסוכנת, המאיימת לגרור מדינת מפרץ נוספת לתוך עימות פעיל. האזהרה הגיעה כאשר המנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי — או מי שמוציא הוראות בשמו — פקד על המשך המצור על מיצר הורמוז ודרש כי שכנותיה של איראן יסגרו את הבסיסים הצבאיים האמריקניים המשמשים לתקיפות כנגד הרפובליקה האיסלאמית.
המצור על הורמוז נותר המנוף האפקטיבי ביותר שנשאר בידי איראן. נפט ברנט ממשיך להיסחר מעל 100 דולר לחבית, מחירי הדלק בארצות הברית קפצו ב-23 אחוז מאז 28 בפברואר, והפייננשל טיימס דיווח כי אנליסטים מעריכים כעת כיצד מוקשים ימיים איראניים עלולים לצמצם עוד יותר את נקודת החנק הנפטית הקריטית בעולם. אסטרטגיית איראן ברורה: אם אינה יכולה לנצח מבחינה צבאית, היא תנסה לגרום לכאב כלכלי גלובלי מספיק כדי לאלץ פתרון דיפלומטי בתנאיה.
המנהיג הרפאים: היכן נמצא מוג'תבא ח'אמנאי?
השאלה האסטרטגית החשובה ביותר שעולה מיום 15 נוגעת לגורל מנהיגות איראן. טראמפ אמר ל-NBC News כי הוא "שומע" שמוג'תבא ח'אמנאי "אינו בחיים," וקרא לו "להיכנע" אם הוא כן חי. שר ההגנה פיט הגסת' הצהיר ביום שישי כי עלי ח'אמנאי הבכיר "נפצע וסביר שנעשה מכוער" בתקיפות ה-28 בפברואר — בהתאמה לדיווח קודם מהניו יורק טיימס, שציין שלושה בכירים איראניים ושני בכירים ישראליים שאישרו פציעות ברגל. ח'אמנאי הצעיר, שהותקן כמנהיג עליון לאחר מותו המשוער של אביו, לא הופיע בפומבי מאז שקיבל את התואר.
שר החוץ האיראני עבאס ארגצ'י דחה את הטענות בשבת, וטען כי "אין בעיה" עם מוג'תבא ח'אמנאי וכי המנהיג העליון החדש "ממלא את תפקידיו בהתאם לחוקה." בכירי המשטר האיראני ייחסו את היעלמותו לאמצעי זהירות ביטחוניים — הסבר סביר אך הולך ונחלש ככל שהימים מתרבים. פער האמינות של המשטר הולך ומתרחב. מאז 28 בפברואר אושרו כמעט 50 בכירי משטר איראנים שנהרגו, כולל ח'אמנאי הבכיר עצמו. ב-15 במרץ ערכה איראן לוויית מדינה עבור עלי שמח'אני, המתואר כדמות ההגנתית המשפיעה ביותר של המדינה, שנהרג בתקיפות הפתיחה. ניתוח השיטתי של ראשי המנהיגות הצבאית והפוליטית של איראן מייצג מערכה בדיוק חסר תקדים.
נפגעים, מחירים, והנופלים
הפנטגון זיהה רשמית ב-14 במרץ שישה אנשי חיל האוויר האמריקני שנהרגו בהתרסקות מטוס תדלוק מסוג KC-135 סטרטוטנקר בעיראק המערבית ב-12 במרץ. התקרית עדיין בחקירה, ולא יוחסה רשמית לפעולה עוינת. אלה הם מבין אבידות השדה האמריקניות המאושרות הראשונות מאז פתיחת המבצע, וזכרם ראוי להכרה חגיגית מצד אומה המבקשת מאנשי שירותה להגן על החירות הרחק מביתם.
ההדים הכלכליים ממשיכים להתפשט החוצה. הפורמולה 1 אישרה את ביטול מרוצי הגרנד פרי של בחריין וערב הסעודית המתוכננים לאפריל, תוך ציון חששות ביטחוניים לאחר שתי המדינות ספגו נזקי תקיפה איראניים. הביטולים הם סמל עז לעד כמה תוקפנות איראן ערערה את האזור — ולעלויות המוטלות על מדינות שביקשו עד כה להישאר בשולי הסכסוך.
הדיפלומטיה קופאת בעוד התכנון לאחר המשטר מואץ
טראמפ הבהיר בשבת כי הפסקת אש אינה קרובה, וסיפר ל-NBC כי הוא "אינו מוכן" לעשות עסקה עם איראן "כי התנאים עדיין לא טובים מספיק." במקביל קרא לסין, צרפת, יפן, קוריאה הדרומית ובריטניה לפרוס ספינות מלחמה במיצר הורמוז כדי לפתוח מחדש את נתיבי השיט — בקשה שנכון למועד הגשת הדיווח לא זכתה להתחייבות פומבית מבייג'ין או מלונדון. ראש הממשלה הבריטי קיר סטארמר שוקל לכאורה שליחת כטב"מים צבאיים למפרץ, אם כי לחצים פוליטיים פנימיים — לרבות מצוקתו של זוג בריטי עצור באיראן — מסבכים כל החלטה כזו.
בינתיים, הנזק הגיאופוליטי הנלווה הולך וגדל. הפייננשל טיימס דיווח כי שיחות השלום בנושא אוקראינה קרסו למעשה כשהקיבולת הדיפלומטית של וושינגטון נבלעת כולה במסע האיראני. זוהי תוצאה שמוסקבה ספק אם לא קיבלה בברכה, גם אם היא מדגישה את הנטל האסטרטגי שהתוקפנות האיראנית של עשרות שנים הטילה בסופו של דבר על הסדר הבין-לאומי כולו.
"ברגע שתיפול הרפובליקה האיסלאמית," הכריז הנסיך הכתר האיראני הגולה רזא פהלווי בשבת, הוא מוכן להוביל את המעבר של איראן לאחר המשטר — תוך הכרזה על "פרויקט שגשוג איראן" לבנות ממשלת מעבר מאנשים מוכשרים מתוך המדינה ומחוצה לה.
הכרזתו של פהלווי, שנסקרה בבולטות על ידי Fox News, מאותתת כי השיח בוושינגטון ובקרב חוגי האופוזיציה האיראנית עבר באופן מוחלט מהאם המשטר ייפול למה יבוא אחר כך. דיווחים לפיהם ממשל טראמפ בוחן באופן פעיל תמיכה בקבוצות אופוזיציה ומיליציות איראניות פנימיות מחזקים מסלול זה. ה-USS נימיץ, בינתיים, הוארך שירותו בכמעט שנה — אות שקט אך בלתי ניתן להכחשה לכך שארצות הברית מתכוננת לנוכחות ממושכת בזירה.
יום 16 ומעבר לו: השלב המכריע
כשמבצע "האריה השואג" נכנס ליומו השישה-עשר, התמונה האסטרטגית מתבהרת ומתגבשת. תשתית הנפט של איראן נמחצה. שרשרת מנהיגותה שבורה, אולי שבורה מעל לאפשרות תיקון. המצור על מיצר הורמוז — אף שהוא כואב כלכלית לעולם — הוא נכס מתכלה המזמין את הקואליציה הימית הבין-לאומית שטראמפ מרכיב עתה. מכות הטילים הגמוליות של המשטר על ישראל, אף שהן מסוכנות ובלתי מקובלות, לא שינו את המשוואה הצבאית הבסיסית. ההגנות הרב-שכבתיות של ישראל ממשיכות להחזיק מעמד, וקצב ההתקפה של הקואליציה אינו מראה סימן לאיטיות.
הרפובליקה האיסלאמית של איראן בילתה ארבעה עשורים בייצוא טרור, ברדיפת נשק גרעיני ובאיום להשמיד את ישראל ואת המערב. ביום 15, ההשלכות של אותו מסלול מעולם לא היו ברורות יותר. המשטר בנה את כוחו על טילים, מתווכים ועל פולחן ההקרבה. כעת טיליו מיורטים, מתווכיו חסרי מנהיגות, ומפקדיו הם אלה הנקברים. העולם מתבונן בעריצות תיאוקרטית המתמודדת עם גבולות הקנאות שלה עצמה — וגבולות אלה נשרטים על ידי הדמוקרטיות שנשבעה להשמיד.