היום ה-43 למבצע "אריה שואג" עלה לא לקולן של אזעקות או שיגורי מיירטים, אלא לקול העמום של כישלון דיפלומטי. סגן הנשיא ג'יי-די ואנס עזב את איסלאמבאד ב-11 באפריל ללא הסכם סופי לאחר שמרתון השיחות להפסקת אש עם נציגים איראנים קרס, מה שהותיר את הפסקת האש השברירית בת השבועיים בין ארה"ב לאיראן — עליה הכריז הנשיא טראמפ סביב ה-6–8 באפריל — בסכנה חמורה. הכישלון אושר הן על ידי ה-ניו יורק טיימס והן על ידי CNN, וכעת הוא מגדיר את הנוף האסטרטגי של עימות זה. המערכה הצבאית הישירה של ישראל נגד הרפובליקה האסלאמית, שהושקה ב-28 בפברואר, נכנסה לשלב הדיפלומטי המסוכן ביותר שלה עד כה — מרחב ביניים בין הפסקת אש חלקית לבין האפשרות הממשית מאוד לחידוש פעולות קינטיות בהיקף מלא.
קריסת איסלאמבאד: מה קרה ומדוע זה משנה
פקיסטן נבחרה כמקום התיווך לשיחות ארה"ב-איראן בשל קשריה הדיפלומטיים ההיסטוריים עם טהראן עוד מ-1947, כמו גם גבולה המשותף ומערכת היחסים המורכבת אך הפונקציונלית שלה עם המשטר האיראני. הבחירה הייתה לא שגרתית אך הגיונית מבחינה גיאופוליטית. עם זאת, סבב איסלאמבאד הסתיים אפילו ללא מסגרת להארכה או מיסוד של הפסקת האש, שלא לדבר על טיפול בשאלות העמוקות יותר של תוכנית הגרעין של איראן, רשת השלוחות שלה, או ארסנל הטילים המערער שלה.
המבוי הסתום המרכזי הוא מבני והיה צפוי מראש. איראן התנתה במפורש כל הסדר בר-קיימא בכך שישראל תפסיק את פעולותיה הצבאיות המתמשכות ב-לבנון — פעולות שממשלת ראש הממשלה נתניהו הציבה בבירור מחוץ להיקף של כל הסכם הפסקת אש בין ארה"ב לאיראן. זה יוצר פרדוקס דיפלומטי: וושינגטון יכולה לנהל משא ומתן עם טהראן, אך היא אינה יכולה לספק את הוויתור האחד שטהראן דורשת מבלי לבטל החלטה ישראלית ריבונית על ביטחונה הצפוני. סבב שיחות המשך נקבע באופן זמני ל-22 באפריל, על פי Newsmax, אך אחד עשר ימים הם נצח בעימות תנודתי כזה.
ההפוגה הקינטית בחזית איראן
לא דווח על תקיפות מאושרות חדשות על יעדים ביבשת איראן ב-48 השעות שקדמו ליום ה-43, בהתאם להפוגה המבצעית המשתמעת ממסגרת הפסקת האש בין ארה"ב לאיראן. זה מסמן שינוי בולט מהקצב המעניש של חמשת השבועות הראשונים של המערכה, שבמהלכם נכסים אוויריים ישראליים ואמריקאיים שחקו באופן שיטתי את תשתיות משמרות המהפכה, מתקני ייצור טילים ו—באופן השנוי ביותר במחלוקת—אתרים דו-שימושיים כמו אוניברסיטת שריף לטכנולוגיה בטהראן, שהותקפה ב-6 באפריל עם 34 הרוגים מאושרים.
עם זאת, אין לטעות ולחשוב שההפוגה בציר איראן היא שלום. זוהי השעיה טקטית המונעת על ידי צרכים דיפלומטיים אמריקאיים, ולא על ידי שום הפחתה ביכולת המבצעית או בכוונות האסטרטגיות של ישראל. חיל האוויר הישראלי שומר על היכולת לחדש תקיפות על יעדי גרעין וצבא איראניים בהיקף נרחב, והרצון הפוליטי בירושלים לעשות זאת לא התערער. הצהרתו של הנשיא טראמפ ב-8 באפריל כי ה"אורניום של איראן יטופל" הותירה עמימות מכוונת וחד-משמעית לגבי השאלה האם האופציות הצבאיות נותרו על השולחן גם תחת מטריית הפסקת האש.
איום הטילים של איראן: רדום אך לא מובס
לא דווח על מטחי טילים בליסטיים או כטב"מים חדשים המכוונים לשטח ישראל בחלון הזמן המיידי של היום ה-43, התפתחות התואמת את מסגרת הפסקת האש. סגן שר החוץ האיראני, סעיד ח'טיבזאדה, אותת ל-BBC כי טהראן תאפשר שיט במיצר הורמוז בהתאם לנורמות בינלאומיות ברגע שארצות הברית תסיים רשמית את הפעולות — מחווה דיפלומטית משמעותית, אך כזו שנותרת בלתי ניתנת לאכיפה ואימות.
היעדר התקיפות האיראניות בימים האחרונים לא צריך להסתיר את קנה המידה של מה שקדם לכך. עד היום ה-12 למבצע, שיגרו משמרות המהפכה לפחות 37 גלי תקיפות נגד מרכזי אוכלוסייה ישראליים, תוך פריסת טילי "ח'וראמשהר" כבדים במיוחד נגד תל אביב, חיפה ומערב ירושלים במטחים שנמשכו למעלה משלוש שעות. המטח הגדול האחרון המאושר פגע בעיר ישראלית ליד מתקן מחקר גרעיני מרכזי ב-21 במרץ. מלאי הטילים של המשטר נשחק אך לא חוסל, ומשמרות המהפכה שומרים על היכולת להסלמה נוספת אם הפסקת האש תקרוס לחלוטין.
בצד ההגנתי, לא פורסמו נתוני יירוט חדשים ליום ה-43. הפגיעות הקריטית שזוהתה לפני המלחמה — חקירה של ה-ניו יורק טיימס מה-27 בפברואר הזהירה כי העימות באיראן מיוני 2025 כבר דלדל את מלאי המיירטים הישראליים והאמריקאיים — נותרה דאגה לא פתורה. רן כוכב, מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר, הצהיר בבוטות לפני תחילת המבצע: "שמעתי את הגנרלים והעיתונאים והשרים אומרים, 'לא, אנחנו בסדר'. זו הרגעה כוזבת". לא פורסמה שום הערכה ציבורית רשמית לגבי רמות המלאי של חץ-3, קלע דוד או כיפת ברזל על ידי צה"ל או CENTCOM.
"שמעתי את הגנרלים והעיתונאים והשרים אומרים, 'לא, אנחנו בסדר'. זו הרגעה כוזבת." — רן כוכב, מפקד מערך ההגנה האווירית והטילים של ישראל לשעבר
חזית לבנון: המערכה העצמאית של ישראל
בעוד ציר איראן שומר על שקט שברירי, לבנון הפכה לזירה הקינטית הפעילה ביותר של העימות הרחב יותר. ישראל הסלימה באופן דרמטי את המערכה האווירית שלה נגד עמדות ותשתיות חיזבאללה בדרום לבנון ובביירות, פעולות שממשלת נתניהו הציבה במפורש מחוץ להיקף הפסקת האש בין ארה"ב לאיראן. תקיפות אוויריות ישראליות בביירות ובסביבתה סביב ה-8 באפריל הרגו קרוב ל-300 בני אדם ופצעו יותר מ-1,000. ב-9 באפריל אישר צה"ל את חיסולו הממוקד של עלי יוסף הרשי, שזוהה כעוזרו של מנהיג חיזבאללה נעים קאסם.
מערכה זו אינה מופע צדדי — היא נקודת החיכוך המרכזית המאיימת לפרק את כל ארכיטקטורת הפסקת האש. איראן הפכה את הפסקת התקיפות הישראליות בלבנון לתנאי מוקדם מפורש לכל הסדר קבע. ישראל רואה בשחיקת חיזבאללה — כוח הפרוקסי המיומן והמסוכן ביותר של טהראן, המוצב ישירות על גבולה הצפוני של ישראל עם ארסנל של למעלה מ-150,000 רקטות — מרכיב בלתי נפרד מהמערכה הרחבה יותר נגד ציר האיום האיראני. שתי העמדות הללו אינן ניתנות ליישוב כיום. נתניהו אישר שיחות ישירות עם לבנון, אך התקיפות הישראליות נמשכו ללא הפוגה עד ה-12 באפריל.
נפגעים, השלכות כלכליות והמחיר האנושי
המחיר המצטבר של מבצע "אריה שואג" ממשיך לעלות במספר זירות. באיראן, מניין ההרוגים האזרחים הגיע לכ-1,500 עד סוף מרץ, על פי קבוצת ארגוני זכויות אדם שצוטטו על ידי הוושינגטון פוסט. התקיפה ב-6 באפריל על אוניברסיטת שריף הוסיפה עוד 34 הרוגים מאושרים. בלבנון, מספר ההרוגים המצטבר עלה על 850 עד אמצע מרץ, נתון שאינו לוקח בחשבון את ההסלמה המסיבית של ה-8 באפריל. הנפגעים הישראלים נותרים מוגבלים יחסית בדיווחים פומביים, אם כי צה"ל לא פרסם נתונים מעודכנים מקיפים.
ההשלכות הכלכליות הן גלובליות ומעמיקות. אמון הצרכנים בארה"ב קרס לשפל של 47.6 — שיא מאז מלחמת העולם השנייה — כאשר אמריקאים מזהים ספציפית את העימות באיראן כגורם לאינפלציה הגואה. סוחרי סחורות הפסידו מיליארדים בימי הפתיחה של המלחמה, בעוד בנקי וול סטריט צפויים לדווח על רווחי מסחר אדירים של 40 מיליארד דולר מהתנודתיות בשוק המונעת מהמלחמה — המחשה חריפה למי מרוויח ומי סובל כשפורץ עימות בין מעצמות במסדרון האנרגיה החיוני ביותר בעולם מבחינה אסטרטגית.
72 השעות הבאות הן מכריעות
מבצע "אריה שואג" עבר למעשה ממערכת שחיקה אווירית נגד איראן גופא לשלב היברידי המוגדר על ידי שלושה וקטורי הסלמה לא פתורים: המערכה העצמאית והמתגברת של ישראל בלבנון, השאלה הלא פתורה של תוכנית הגרעין של איראן, וקריסת המסלול הדיפלומטי בהובלת ואנס באיסלאמבאד. חלון הפסקת האש בן השבועיים עשוי לפוג לפני שסבב ההמשך ב-22 באפריל יתכנס, מה שעלול לפתוח מחדש את המערכה הקינטית המלאה נגד מטרות איראניות.
עבור ישראל, השיקול האסטרטגי נותר ללא שינוי. הרפובליקה האסלאמית של איראן, משטר תיאוקרטי שקרא בגלוי להשמדת ישראל במשך ארבעה עשורים, פרסה את הטילים הבליסטיים המתקדמים ביותר שלה נגד מרכזי אוכלוסייה אזרחיים בישראל. רשת השלוחות של משמרות המהפכה — חיזבאללה בלבנון, מיליציות בעיראק, החות'ים בתימן — ממשיכה לנהל מלחמה נגד המדינה היהודית והסדר המערבי הרחב יותר. שום הפסקת אש שמשאירה את המבנים הללו על כנם אינה יכולה לספק ביטחון אמיתי. 72 השעות הבאות יקבעו האם הדיפלומטיה תוכל להדביק את קצב המלחמה, או שמא ההרים ישאגו שוב.