ביום ה-87 למבצע "אריה שואג", הסתירה שבבסיס האסטרטגיה האמריקנית כלפי איראן נחשפה לעיני כל העולם. בבוקר ה-25 במאי 2026, מטוסי קרב של פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) תקפו אתרי שיגור טילים איראניים וכלי שיט של חיל הים האיראני שעסקו באופן פעיל במיקוש מצר הורמוז — וזאת בשעה שדיפלומטים איראנים ישבו מעבר לשולחן מול מקביליהם האמריקנים בדוחה שבקטאר, ודנו בתנאיה של הארכה אפשרית בת שישים יום להפסקת האש. ההפעלה הסימולטנית של כוח קינטי ומעורבות דיפלומטית מייצגת הימור מחושב של ממשל טראמפ, שנועד לסחוט ויתורים מרביים ממשטר אשר, למרות כמעט שלושה חודשים של לחץ צבאי מתמשך, הוכיח יכולת עקשנית ומדאיגה לשקם את כושר הלחימה שלו.
תקיפות הגנה עצמית מרעידות את דרום איראן
דובר פיקוד המרכז של ארה"ב, קפטן טים הוקינס, אישר את הפעולה במילים בוטות: "כוחות ארה"ב ביצעו היום תקיפות הגנה עצמית בדרום איראן כדי להגן על כוחותינו מפני איומים מצד כוחות איראניים. המטרות כללו אתרי שיגור טילים וסירות איראניות שניסו להניח מוקשים." הוא הדגיש כי פיקוד המרכז פעל כדי "להגן על כוחותינו תוך גילוי איפוק במהלך הפסקת האש המתמשכת." המילה "איפוק" נושאת במשקל כבד מאוד במשפט זה, בהתחשב בהיקף האירועים שבאו לאחר מכן. מיקומי התקיפות שאישרו כלי התקשורת הממלכתיים באיראן כללו את ערי הנמל בנדר עבאס, סיריק וג'אסק — כולן מרוכזות לאורך קו החוף הדרומי של איראן, בסמוך למצר הורמוז השנוי במחלוקת. בנדר עבאס אינה מטרה משנית; מדובר בנמל המסחרי הגדול ביותר של איראן ובמתקן ימי מרכזי של משמרות המהפכה האסלאמית, המהווה את מרכז העצבים של יכולתה של טהראן לאיים על זרמי האנרגיה העולמיים.
התקיפות היו תגובה ישירה לפרובוקציות איראניות מתמשכות שאימו על כ-24 ספינות מלחמה של הצי האמריקני — כולל שתי קבוצות תקיפה של נושאות מטוסים — האוכפות את המצור הימי במפרץ עומאן ובים הערבי. פעולות מיקוש המים של משמרות המהפכה, המבוצעות על ידי צי של מאות סירות מהירות קטנות, מייצגות איום מתמיד ומסוכן הן על השיט הצבאי והן על השיט המסחרי. העובדה שטהראן בחרה להמשיך בפעולות אלו במהלך הפסקת אש פעילה מספרת לנו כל מה שאנו צריכים לדעת על עמדת המשא ומתן של המשטר: הוא מבקש לקבוע עובדות בשטח בנתיב המים בעוד דיפלומטים מטעמו מצהירים על רצון בשלום.
פער המודיעין: החוסן הסמוי של איראן
אולי הגילוי המשמעותי ביותר שעלה בשבוע האחרון הוא הפער הבולט בין הנרטיב הציבורי על שחיקת הצבא האיראני לבין המציאות המסווגת. לפי דיווח של ה-ניו יורק טיימס, הערכות מודיעין אמריקניות מתחילת מאי מצביעות על כך שאיראן החזירה לעצמה את הגישה המבצעית ל-30 מתוך 33 אתרי הטילים שלה לאורך מצר הורמוז. המשטר שומר על כ-70 אחוזים ממשגרי הטילים הניידים שלו מלפני המלחמה ועל שיעור דומה של מלאי הטילים הבליסטיים וטילי השיוט שלו. נתונים אלה עומדים בניגוד חריף להצהרות הבטוחות של הנשיא טראמפ, מזכיר ההגנה פיט הגסת' ובכירים בפנטגון, שהכריזו פומבית כי המערכה המשולבת הראשונית של ארה"ב וישראל, שנמשכה 38 ימים, "שחקה או השמידה במידה רבה חלק ניכר מכוח הלחימה של איראן".
ההסבר לפער זה הוא טכני ומדאיג עמוקות כאחד. הפנטגון, שהתמודד עם מלאי נמוך באופן קריטי של פצצות כבדות חודרות בונקרים הדרושות לחדירת המתקנים התת-קרקעיים המבוצרים של איראן, פנה לשימוש בחימוש קל יותר שמטרתו לאטום את פתחי המנהרות במקום להשמיד את התשתית שבתוכן. אולם, מהנדסי הצבא האיראניים התגלו כמיומנים בהרבה בפינוי החסימות הללו מכפי שצפו המתכננים האמריקנים. התוצאה היא מציאות בשדה הקרב שבה מערך ההתקפה וההגנה של הרפובליקה האסלאמית הוכח כעמיד וחסין בהרבה ממה שאדריכלי המערכה הודו בפומבי. סוללות טילי קרקע-אוויר ליד בנדר עבאס מכוונות באופן פעיל לעבר נכסים ימיים של ארה"ב — פרובוקציה שבנסיבות פוליטיות אחרות הייתה עשויה להוות כשלעצמה עילה למלחמה (casus belli) להסלמה רחבה יותר.
המצור הימי: מחזיק מעמד אך תחת לחץ
המצור הימי האמריקני על נמלי איראן, שנכנס לתוקף מאז ה-13 באפריל, נותר הכלי המוחשי ביותר של המערכה להפעלת לחץ אסטרטגי. נכון ל-24 במאי, פיקוד המרכז דיווח כי המצור הסיט ממסלולם 100 כלי שיט, השבית 4 ספינות, ואיפשר ל-26 ספינות סיוע הומניטרי לעבור. כמעט 24 ספינות מלחמה אמריקניות אוכפות את חגורת המצור לרוחב מפרץ עומאן והים הערבי, ריכוז מאסיבי של כוח ימי שלא נראה באזור מאז ימיו הראשונים של מבצע "חופש לעיראק".
עם זאת, המצור אינו פועל בסביבה מאפשרת. פעולות מיקוש המים של איראן והכוונה הפעילה של טילי קרקע-אוויר לעבר ספינות אמריקניות פירושן שכל יום שבו המצור נמשך הוא יום שבו טעות חישוב הרסנית עלולה לנפץ לחלוטין את הפסקת האש. צי הסירות המהירות של משמרות המהפכה, שתוכנן בדיוק לצורך הטרדה א-סימטרית של כוחות ימיים קונבנציונליים, נותר ברובו שלם. ההיגיון האסטרטגי של המצור — חניקת יצוא הנפט של איראן ואילוץ טהראן להגיע לשולחן הדיונים — נשמע נכון בתיאוריה. בפועל, הוא מעמיד אלפי מלחים אמריקנים בסכנה מתמדת ותלוי ברמת איפוק איראנית שהמשטר לא הפגין בעקביות.
שיחות דוחה: דיפלומטיה על חוד התער
על רקע צבאי נפיץ זה, המשא ומתן הראשי של איראן, מוחמד באקר קאליבאף (יו"ר הפרלמנט), ושר החוץ עבאס עראקצ'י נסעו לקטאר ב-26 במאי כדי להמשיך בשיחות המתמקדות בהארכת הפסקת האש בשישים יום ופתיחתו מחדש של מצר הורמוז. הפסקת האש, שהושגה בעיקר בתיווך פקיסטן בתחילת אפריל לאחר שלב הלחימה הראשוני שנמשך 38 ימים, מחזיקה מעמד כשישה שבועות — הישג מרשים, גם אם שביר, בהתחשב בהיקף מעשי האיבה שקדמו לו.
הנשיא טראמפ, כדרכו בקודש, פרסם ברשת Truth Social כי השיחות "מתקדמות יפה!" בעודו מציב בו-זמנית אולטימטום בלתי מתפשר בנוגע למלאי האורניום המועשר לרמה גבוהה של איראן, בדרישה כי הוא "יימסר מיד לידי ארצות הברית... או, עדיף, בשיתוף עם הרפובליקה האסלאמית של איראן, יושמד במקומו." מזכיר המדינה מרקו רוביו הדהד את עמדת הממשל, באישור כי עסקה "נותרה בהישג יד למרות התקיפות". דובר משרד החוץ של איראן, אסמאעיל בקאעי, הציע הערכה שקולה יותר: "הגענו למסקנות לגבי חלק גדול מהנושאים הנדונים," תוך אזהרה כי הסכם חתום אינו קרוב באופן מיידי.
לא כולם בוושינגטון שותפים לאופטימיות של הממשל. היועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'ון בולטון הצהיר בפומבי כי הוא מקווה שהמשא ומתן יקרוס, ובכך נתן ביטוי לקבוצה נצית הרואה בכל הסכם עם הרפובליקה האסלאמית שגיאה אסטרטגית שרק מעכבת עימות רחב ובלתי נמנע. בינתיים, קריאתו הפומבית של גורם ביטחוני איראני ששמו לא פורסם לאחדות "נגד האויבים האמריקנים והציונים" מאותתת כי התנגדות מצד גורמים קיצוניים בתוך מבנה הכוח של טהראן עצמה עלולה עדיין לטרפד כל מסגרת שהדיפלומטים ינסו לגבש.
החזית הצפונית של ישראל: אין הפוגה נגד חיזבאללה
בשעה ששיחות דוחה תפסו את הכותרות העולמיות, ראש הממשלה בנימין נתניהו הורה לצבא ההגנה לישראל להגביר את הפעולות הצבאיות נגד חיזבאללה בלבנון, כך לפי דיווח ב-פייננשל טיימס. הסלמה זו בחזית הצפונית של ישראל אינה מופע צדדי — היא מהווה חלק בלתי נפרד מהארכיטקטורה האסטרטגית הרחבה יותר של מבצע "אריה שואג". חיזבאללה הוא הפרוקסי החזק ביותר של איראן, ושחיקתו משרתת מטרה כפולה: החלשת עמדת ההרתעה של טהראן וצמצום האיום הישיר על אזרחי ישראל. העובדה שישראל בחרה להאיץ את הפעולות נגד חיזבאללה בדיוק ברגע שבו איראן מנהלת משא ומתן בדוחה מדגישה את המסר של ירושלים: פירוק רשת השלוחות האזורית של איראן יימשך ללא קשר לכל עסקה שטהראן תסגור עם וושינגטון.
זעזועים כלכליים וחישוב אסטרטגי
השווקים הגיבו במהירות לאפשרות של הסכם. מחירי הנפט ירדו ב-4.7 אחוזים ב-26 במאי, כתוצאה מהתקווה שהסכם יוכל לפתוח מחדש את מצר הורמוז ולהקל על מה שאנליסטים תיארו כהפרעת האנרגיה הגדולה ביותר בעת המודרנית. השפעת הסכסוך על מחירי הדלק העולמיים אינה רק הפשטה כלכלית; היא מהווה נטל פוליטי פנימי עבור הנשיא טראמפ לקראת בחירות האמצע בנובמבר. לחץ פוליטי זה מוסיף משתנה נוסף למערכת השיקולים של הממשל — כזה המעדיף עסקה, גם אם אינה מושלמת, על פני מבוי סתום צבאי בלתי מוגבל בזמן שמרוקן את ארנקיהם של האמריקנים בתחנות הדלק.
"כוחות ארה"ב ביצעו היום תקיפות הגנה עצמית בדרום איראן כדי להגן על כוחותינו מפני איומים מצד כוחות איראניים." — קפטן טים הוקינס, דובר פיקוד המרכז של ארה"ב, 25 במאי 2026
היום ה-87: הפסקת אש שאינה יכולה להחזיק מעמד לנצח
התמונה האסטרטגית ביום ה-87 למבצע "אריה שואג" היא של מתיחות קיצונית — מסגרת הפסקת אש הנתונה תחת לחץ יוצא דופן אך טרם הופרה רשמית. ארצות הברית מפציצה ומנהלת משא ומתן עם איראן בו-זמנית, אסטרטגיית לחץ הנושאת בחובה סיכונים עצומים לצד רווחים פוטנציאליים. איראן שיקמה יכולת צבאית רבה בהרבה ממה שוושינגטון הודתה בו בפומבי, והיא שומרת על היכולת לאיים על ספינות מלחמה אמריקניות, למקש נתיבי מים חיוניים ולשגר טילים בליסטיים לעבר מטרות באזור. שיחות דוחה מייצגות את הפתח הדיפלומטי המשמעותי ביותר מאז נכנסה הפסקת האש של אפריל לתוקף, ובכל זאת הן מתנהלות תחת צל של תקיפות פעילות, ניסיונות חבלה של קיצונים משני הצדדים, והלחימה המתמשכת של חיזבאללה מול צה"ל בגבול הצפוני של ישראל.
מה שהיום ה-87 מבהיר מעל לכל ספק הוא שהמערכה הצבאית לבדה לא הניבה את התוצאה האסטרטגית המכרעת שהבטיחו מתכנניה. איראן פצועה אך לא שבורה. הפסקת האש מחזיקה מעמד, אך אינה יכולה להחזיק מעמד לנצח תחת כובד הסתירות הללו. הימים הקרובים בדוחה יקבעו אם מבצע "אריה שואג" יעבור ממערכה צבאית להסדר אסטרטגי בר-קיימא — או שמא האיזון השביר יתנפץ, ויטיל את האזור לתוך תבערה רחבה והרסנית בהרבה.